מטרתה של עקידת יצחק

נכתב על ידי ilan sendowski, 23/9/2017

מיתוס ההקרבה העצמית למען הכלל, הוא סיפור מכונן בשלוש דתות הייחוד הגדולות. בגרסה היהודית, יצחק כמעט הוקרב; בסיפור הנוצרי, ישוע ("השה של אלוהים") הוקרב אך קם לתחייה; ובגרסה המוסלמית ישמעאל כמעט הוקרב.[1] בנצרות ובאסלאם, נוצרו חגים מרכזיים לציון ההקרבה העצמית הזאת: הנצרות: את חג הפסחא, האסלאם: עיד אל-אדחא, עיד אלאצ'חא, "חג הקרבן" או "החג הגדול", וביהדות ראש השנה קשור לעקדת יצחק ולקורבן האיל שממנו עשוי השופר. אלוהים לא היה מעונין להפוך את העקדה לחג מרכזי לכן התורה לא מביאה את התאריך.

ביהדות חג הפסח נעשה לחג המרכזי, ככתוב: "וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה" (שמות יב, ו). כל סיפור הפסח הוא עקדה של כל עם ישראל. העם נוסה במצרים בעבדות קשה, אבל לא התבולל ולא הפסיק להאמין באלוהים, ואכן ישועה מפתיעה באה. בהגדה נאמר: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כלומר כל אדם חייב לראות כאילו הוא עבר את נסיון העקדה בהצלחה.

אולם בדרגה אישית, יצחק כבר התיאש אחרי שאברהם כבר הקים את המזבח והכין אותו להקרבה. והנה אלוהים זימן לאברהם בהמת קורבן כשרה, ובכך הוכיח ליצחק שהוא חייב לבטוח באלוהים גם במצב של אין מוצא, לכאורה. יצחק הוכיח שהוא מסור לאביו ולאלוהים בכל נפשו ובכל מאודו, ולכן זכה להיות לאחד מאבות האומה.

אולם כוונתו המקורית של אלוהים כלל לא הייתה שאברהם"יקריב" את יצחק כמו בהמת קורבן, אלא יעביר אותו מרשותו לרשות אלוהים.[2]

כידוע, מלאך אלוהים אמר לאברהם: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב יב). הפירוש הפשטני של ההוראה הוא, שאסור לאברהם לפגוע בנער ברגע זה. אולם ייתכן שהייתה כאן גם משמעות נרחבת ביותר: אברהם הקריב את יצחק לעולה, ומעכשו והלאה יצחק לא קיים בשבילו, ואסור לאברהם לעשות לו מטוב עד רע.

למעשה, המלאך הטיל על אברהם כמה וכמה איסורים:

  • לא לפגוע ביצחק לעולם, ובשום אופן.
  • לא להוליד בנים נוספים משרה, שעלולים להתחרות ביצחק.
  • לא לברך את ישמעאל או בנים אחרים שייוולדו לו.
  • לא לתת את רכושו לאחרים, מלבד מתנות קטנות.
  • לא לתת חלקים מארץ כנען לאחרים.
  • לא לחנך אותו ולא ליעץ לו.
  • לא להעמיד את יצחק בנסיון נוסף.
  • לא להוציא את יצחק מכנען (בראשית כד ו). 
  • לא לסכן אותו ולא להעמידו בפתוי.
  • לא לבחור לו אישה, ולכן הודיע אברהם לעבדו שאלוהים ומלאכו ינחו אותו לבחור אישה ליצחק (בראשית כד ז).
  • לא להתערב בחייו עם אשתו או בחינוך בניו.
  • לא לברך אותו.

לאחר שאברהם שלט בעצמו, שיחרר את יצחק והקריב את האיל, המלאך דיבר בשנית עם אברהם והודיע לו:

  • חינכת את יצחק לתפארת "וְלֹא חָשַׂכְתָּ [לעצמך] אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ" (בראשית כב טז).
  • לכן זרעך יזכה לברכה, ככתוב: "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב יז).

במילים אחרות, המלאך אמר: 'הצלחת, הקדשת את בנך לאלוהים, סיימת את תפקידך, אתה משוחרר ומפוטר.'

לאלוהים לא היה נעים לפטר את אברהם אישית, ולכן הוא שלח את המלאך לדבר בשמו ולהשבע "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה" (בראשית כב טז).[3] אברהם הבין ונפרד מיצחק, ולכן הכתוב מתאר את חזרתו של אברהם בלשון יחיד: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו"(בראשית כב יט), ולא 'וישובו' ביחד. ואכן, מאז והלאה, אלוהים לא דיבר יותר עם אברהם, ולא נאמר שאברהם דיבר או נפגש עם יצחק.

[1] מעניין שיצחק, ישמעאל, וישוע כולם מתחילים באות י'.

[2] כך גם הוריהם של שמואל ושמשון הקדישו את בניהם לאלוהים.
[3] גם בסיפור שלושת המלאכים, שבאו להודיע לשרה שהיא תלד, לא ברור מה אמר המלאך ומה אמר אלוהים עצמו (בראשית יח יג).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע