ליקוט מביאור הנצי"ב לתורה – פרשת ויצא

נכתב על ידי אורן מס ב-24/11/2017

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"התורה שבכתב היא המחייבת את כל עם ישראל, דתי וחילוני."
אורן מס (‏יום שני ‏24 ‏אוגוסט ‏2015)

 ליקוט מביאור הנצי"ב לתורה – פרשת ויצא


כח,יג: אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק: מדוע ה' אומר 'אביך' רק על אברהם ולא על יצחק? הנצי"ב: "אלוהי אברהם – משמעו ביחוד השגחה על הגנה מאויבים, ואלוהי יצחק – משמעו השגחה על פרנסה ... דייק ה' לומר 'אביך' גבי אברהם ביחוד ... דבעת שהשעה נדרשת יותר לפרנסה כמו בשלוותם על הארץ, שאין פחד אויבים כל כך, רק פרנסה וברכת הארץ מוכרחים מאד, אז עיקר ההשגחה על פרנסה ... (עתה) עיקר השגחה מוכרחת על הגנה, משום הכי כתיב 'אלוהי אברהם אביך', וכן אנחנו בכל משך ימי הגלות דפרנסת ישראל יוצאת מקרב אומות העולם, אבל הגנה הוא מוכרח מאד". יוצא שבעת רווחה כלכלית צריך פחות 'אבא', ובעת חשש בטחוני – מאד צריך אבא, אבא שבשמים.


כט,א: וישא יעקב רגליו: מהו ל'שאת רגלים'? הנצי"ב: "ההולך בדרך מפולש (חלקה וישרה) ואין בו מכשולות, הרי עוזב את רגליו שיוליכוהו מעצמם, ושם עיונו בדברים אחרים, וזה מיקרי ש'רגליו נושאות אותו', מה שאין כן ההולך במקום שהוא עלול להיכשל, אינו מניח רגליו לילך לפי דרכם אלא עיניו בראשו להשגיח על רגליו שלא תכשלנה, וזה מיקרי ש'הוא נושא את רגליו'". מכאן שיעקב הלך / ברח בדרך קשה, ולדעתי (אי"ם) גם בלתי צפויה, לצד מערב אל ארצו של קדמה ('ארצה בני קדם'), למצרים.


ל,מ: ויתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן: אם יעקב המציא 'פטנט' כזה חכם ויעיל, מדוע לא כולם עושים כך ומתעשרים? הנצי"ב: "בלי השגחה פרטית לא היה מקום שיוליד כל כך כפי התנאי, אלא העיקר היה השגחה בצירוף איזו פעולה, כדרך נס נסתר ... כך הוא לברכה, פעולת האדם מועטת גורמת מעשה רב מלמעלה". גם צדיק המברך אינו יכול לפעול ללא רצון ה'.


לא,לו: ויחר ליעקב וירב בלבן: האם יעקב כעס, ומדוע לבן מכעיסו, אם רצה לכרות אתו ברית שלום? הנצי"ב: "(ויחר, וירב) אינו מלשון כעס ... (אחרת) אינו מובן לשון 'ויען יעקב' ... אלא יעקב היה סובל ושותק ומצטער על החשד שחשדהו לגנב ... אבל לבן רצה לכרות עמו ברית שלום, וזה אי אפשר בלי תוכחה ... על כן התקוטט לבן עמו ומשכו ליעקב לריב עמו ולדבר את כל לבו, ומשום הכי כתיב 'וירב בלבן' – על ידי פעולת לבן (שהקניטו) רב עמו". למדנו שכדי לעשות שלום, צריך קודם לריב, להגיד, לשפוך – ולהשלים.


לא,מו: ויאמר יעקב לאחיו – לקטו אבנים: מדוע 'לאחיו' ולא 'לבניו' או לעבדיו? הנצי"ב: "היה בזה העניין מידת יעקב לשבת בטח ושלום עם אנשים ... ורצה עוד להרגיל בניו למידה זו הנפלאה, על כן ציווה אותם לקט אבנים לשם כך. ואם היה אומר 'בני, לקטו אבנים' לא היה נקלט בלבבם דרך מוסרי בזה, והיו אומרים בלבם כי עושים בציווי אביהם ... וגם זה היה לימוד לזרעו להתפייס למריע להם, ועוד לעשות לגימא ('לחיים', סעודת אחווה) לקרב את לב הרחוקים". יעקב מתגלה כחב"דניק מושלם, אוהב כל אדם, גם פושע, ומדריך לשלום ואחווה, תוך כדי חינוך ילדים. מעניין.


שבת שלום, שבת של השגחה מאויבינו ועל פרנסתנו, הליכה בטוחה ונוחה, השגחה פרטית צמודה, השלמה זה עם זה, אורן, בן וכו.


 


 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע