סיפור מיוחד עם סגולה לפרנסה טובה וזיווג הגון !!! (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 18/12/2017
סיפור מיוחד עם סגולות לפרנסה ושידוכים !!!
"שני עשירים בעיר אחת" (סיפור לשבת)
ה?יר הרוביצ'וב בפולין שוכנת לא הרחק מה?יר לודמיר וה?יירה אוסטילה. אחד מהיהודים המפורסמים ב?יר היה הגביר יואל, הנקרא בפי כל "יואל פבריקאנט" (יואל היצרן) ?ל שם בתי החרושת שלו. איש גבה קומה הוא יואל, ש?רו שחור ופניו משוכות וצרות. ידו פתוחה לכל דבר שבצדקה ורק ?גמת נפש אחת רודפת אחריו במשך שלושים שנה. חשוך בנים הוא כי נמנ? ממנו פרי בטן. אחיו הגדול של יואל פבריקאנט, קלמן לייב, נפטר זה מכבר והותיר אחריו ברכה, בן יחיד שגם הוא קרוי יואל כשם דודו. דומה הוא האחיין לדודו דמיון מפליא ומי שאינו מכיר אותם היטב ?לול לט?ות ולהחליף ביניהם. הלצים של ה?יר מכנים גם את האחיין בשם פבריקאנט, בלשון סגי-נהור, כיון שאין הפך הפכים יותר ממנו. יואל הדוד איש מוצלח וב?ל שתי ידים ימניות, ?שיר מופלג ובר מזל, ואילו בן אחיו יואל הוא קבצן-דלפון, ביש גדא מבטן ומלידה. ו?וד, ליואל ביש-גדא ?שרה ילדים, רובן בנות ושלוש מהן כבר הגי?ו לפרקן.
צדיק נשגב הוא יואל האחיין, ?וסק בתורה וב?בודת הבורא מבוקר ?ד ?רב. אינו יוד? בצורת מטב? כלל ובמסחר וקנין לא ?סק מימיו, ביתו ריק מכל ומזונותיו קב חרובין משבת לשבת. דודו ה?שיר מ?ניק לו זהוב מדי שבו?, אך אין הקומץ משבי? את הארי, ואמלא נמצאו יהודים טובים בהרוביצ'וב, המביאים לביתו של יואל תבשילי קדירה ופת לאכול, היתה משפחת האחיין גוועת מרעב זה מכבר.
אליבא דאמת, לצדיק זה אין מפריעה עניותו כלל. שלושת בנותיו הבוגרות טורדות את מנוחתם של ידידיו וריעיו יותר משהן מפרי?ות את שלוות נפשו. יודעים הם הידידים כי אם יסמכו עגל בטלנותו, ?תידות אומללות אלו לשבת בדד עד שילבין שיער ראשן. לכן הם נטפלים ליואל ומפצירים בו לקום ולעשות מעשה, להביא הביתה ממון שיש בו כדי להשיא את הבנות.
"מה אעשה?" צוחק יואל, "שמא אשא אל שמים ידי ומיד יצנחו עלי הזהובים ברבבותיהם?"
"חדל לך יואל" מפציר בו אחד מידידיו, פקח ובר דעת, “קום ולבש מלכות. בגדים מפוארים כראוי למחותן ב?מיו, קח עגלה וסוס וסע על פני הארץ אנה ואנה,עשה לך שם טוב בכל אשר תלך. תתנהג כאילו גביר אתה והפרוטה מצויה בכיסך. והשאר כבר יבוא מ?צמו“...
שמ? יואל לעצת ידידו החכם. הלך אל דודו העשיר ושאל ממנו את מיטב מחלצותיו, ולפי שהיו דומים השניים, כשלבש יואל את בגדי דודו, נראה כאחיו התאום.
מיד לאחר תפילת שחרית בהשכמת הבוקר יצא יואל לדרכו בעגלה וסוסים (אף אותם שאל מדודו ה?שיר) אל הדרך. טייל לרוח היום והניח לסוסים ללכת ככל שירצו. התפרקד אחורה על המושב המרופד וסקר בהנאה את היער החולף על פניו. ?צי ענק מצטופפים זה אצל זה ומצלים תחתיהם צל עבות. צפרים מצפצפות בקול שירה וזמרה, סנאים מקפצים ומטמינים אגוזים ולוזים ְבגומחות חשוכות בגזעי עצים ו?ל האדמה, תחת מצע בלוטי יער ורקבובית עלים.
אתר הצהרים הגי? אל עיר אחת גדולה אותה לא ראה מימיו. ירד מן ה?גלה ונשא ,עיניו לכל עבר. בתים גבוהים ונאים וחצרות רחבות. ילדים בעלי פנים יהודיות מלאות תום וטהרה שיחקו והתרוצצו בצהלות צחוק.
"שלום עליכם רבי יהודי" שמע קול. איש צנום תקע כף מגוידת בתוך ידו וחייך אליו במאור פנים. "מנין אתם ומה שמכם, יהודי?"
"יואל מהרוביצ'וב“ ,ענה בפשטות ולא שיער איזו ס?רה יחולל שתי המילים.
"יואל מהרוביצ'וב" ניתר הלה באויר וחיוך רחב ממדים הזדרח מפניו, "אני לא מאמין! יואל מהרוביציוב, מה שלומך. נו, אין הולכים העסקים?"
רק כעת הבין יואל את פשר הטעות. לבוש היה בבגדי משי, כדרך הגבירים, ומראה פניו כאיש נכבד ועשיר ולא כעני מבקש נדבה.
"הבה ואציג את ?צמי“ המשיך האיש בלא שהות קלה, "שמי הוא י?קב וכינויי הידוע הוא “יענק'ל השדכן". מכנים אותי כך מן הסתם כי שדכן אני ולא סוחר סוסים. חי, חי, חי'', צחק משנינת עצמו. "אם כבר פגשתי את יואל העשיר הבה וננצל הזדמנות חגיגית זו. הרי משפחתכם היא משפחה הגונה ומיוחסת, ובעלת שם טוב על פני כל הארץ. שמא מחפש כבודו שידוך הגון. מה לכם עתה בביתכם, בן או בת?"
האויר נכלא בגרונו של יואל, הישועה מגיעה מהר מן הצפוי. "אמנם כן", אמר בהתרגשות, “בת בכורה לי, כלילת המעלות ושמה אסתר מירל. בעלת נוי ובעלת קומה ויודעת לאחוז בכישור ובפלך. עקרת בית למופת תהא, וכל מי שישאנה לאשה יידע חיי אושר''.
השדכן הצטחק בקול חלול, “שמעתי שבעל ממון אתה, כעת רואני כי גם במלאכת הבדחנות שלחת יד. בתו של הגביר הגדול תצטרך לאחוז בכישור! בדיחה נאה שמעתי, והרי מן הסתם תעמיד לרשותה תופרת אחת או שתיים“.
כרגע תפס יואל את ?צמו. יענק'ל השדכן משוכנע שפגש את יואל פבריקאנט הגביר הגדול, ואינו יודע כי איתרע מזלו להיתקל בבן אחיו, האביון. עליו לסגל ל?צמו מיד סגנון דבור ואורח מחשבה של גביר, אם אינו רוצה להיתפס בקלקלתו. מיד גיחך כמצטרף לצחוקו -של השדכן, ופלט "אין זו גנות לבת ישראל לקיים את הנאמר 'ידיה שלחה בכישור', ואפילו אם בת עשירים היא“.
"אכן חשובה היא המלאכה" מיהר .יענק'ל להסכים עמו, "שמא תרצה ל'שמוע שידוך לבתך אסתר מירל? הצעת שידוך מיוחדת לי, זיווג מן השמים! ?נבי הגפן בענבי הגפן" . אלישע, בנו העילוי של גרונם הגביר דמתא. אמת שגרונם אינו גביר בן גבירים, ויעושרו לא בא לו מנחלת אבותיו, שהיו עניים מרודים. הוא במו ידיו עשה לו את כל העושר והכבוד. אולם אין גנאי בכך, ואם לא די לך, בנו החתן אלישע בחור יפה תואר ותמים למעלות, במבחר שנות עלומיו, מלא תורה וחכמה ,בן יחיד הוא ולו כל חמדת בית אביו.
“ומה יתן. אביו, גרונם הגביר?“ שאל יואל בחשש. ציפה לשמוע שהלה יתן הכל בכל והוא יצא פטור בלא כלום.
"כבר דברתי ,עמו פעמים רבות ויוד? אני השקפתו בנידון“ אמר יענק'ל בקול "?ל כל זהוב שאבי הכלה יתן, יתן הוא פי-שנים".
"טוב והגון הדבר" ,ענה יואל, "אדרוש בענין ואשאל אודות גרונם ובנו. אשמע מה טיבו של הבחור ואשיב לכבודו תשובה“.
"קצוב לי זמן". לא אבה י?נק'ל לפטור אותו לנפשו. בעוד יום או יומיים תשוב אלי". השדכן הלך.
יואל תר אחר אכסניה ראויה לגביר במעלתו. מעות היו לו בשפ? מהלוואה גדולה שהלווה לו דודו ויכול היה להתנהג בהרחבה. שיכן כליו באכסניה חשובה והמתין שה?נינים יבואו על תיקונם במאמר הבורא.
ינקע'ל השדכן לא ישב בחיבוק ידים אפילו רגע אחד. מיד הלך לביתו של גרונם הגביר והצי? לו את בתו של יואל הגביר מהרוביצ'וב.
גרונם לא האמין למשמ? אוזניו. שמו של יואל היה ידוע בכל הארץ. האם גביר ואדם נכבד כמוהו יהיה מוכן להשתדך עמו, גביר מקרוב בא שרק לפני עשר שנים חבק אשפתות. מעט ממון כבר השיג, אך הכבוד והמעמד טרם היו בני לווייתו. הוא אמר בלהיטות, "אם תביא את הגביר יואל אלי הביתה שיראה את בני המושלם, אתן לך מאה אדומים, חוץ מדמי השדכנות המגיעים לך על פי דין“.
גרונם משוכנע היה בלבו, כי אם יראה יואל מהרוביצ'וב את בנו ויתהה על קנקנו, כלי מפואר מלא וגדוש בתורה, חכמה ויראת שמים, בודאי לא יהסס אפילו לרגע, ויחטוף אותו גם אם אביו איננו גביר מלידה.
שאל השדכן יענק'ל וחיפש אחר מלונו של יואל. לא נח עד שמצאו והשיבו דבר. “הגביר גרונם חפץ מאד את קרבתך, ושאל אם תרצה לבוא לביתו לבחון את בנו העילוי".
"ומה בנוגע לדיני ממונות“ שאל יואל בלב הולם.
יענק'ל נחפז לענות, “הוא מוכן להתפשר עימך. הממון לא יעכב את השידוך“.
תיכף לבש יואל את מעיל הפרווה של דודו, חבש כובע מבריק לראשו וצעד ב?קבות יענק׳ל כסומא בארובה.
כשהגיעו אל ביתו של גרונם, בחן יואל את אלישיע ומצאו כלי מלא, חריף ובקי, יודע היטב את פרקו בגמרא ופוסקים. בחור כהלכה. לא זו אף זו: מושלם בנוי, יפה תואר ויפה מראה. מיד לחש לשדכן “אם מצידי, מוכן אני לקבל קניין“
הלך יואל אל גרונם ושאל "נו ?"
גרונם לא היסס, "אם מצידי, אפשר לגמור את השידוך ולשתות לחיים"
"עדיין לא ראה בנך את הכלה“ הזכירו השדכן חשש שמא תימצא הכלה כעורה ושחורה, גבנונית ומלאת חטטים וטרוטת עינים, ויתבטל השידוך.
גרונם לא חשש שקונה הוא חתול בשק. '"יואל ?צמו בעל נוי הוא, מן הסתם יוצאי חלציו דומים לקלסתר פניו" ,ענה בלחישה אף הוא.
מיד אמרו לדבק טוב והתקשרו ביניהם בקשרי חיתון. יואל התחייב לתת לבני הזוג אלפיים אדומים, ומחותנו התחייב ארבעת אלפים. יואל
מיהר לסלק את חובו לשדכן מאה אדומים, ומאתיים אדומים נתן מתנה
-לחתן, כראוי לגביר גדול כמוהו. סילק גם את חובו לאכסניה ושב להרוביצ'וב חסר פרוטה;
יואל חזר תיכף לסדרי לימודו. לא רצה לפרסם דבר השידוך בשעה שלבו היה מלא פחד, מהיכן יפרע אלפיים ִאדומים, וכי גביר הוא-שידו משגת סכומים כאלו? והרי את שלוש מאות האדומים שלווה מדודו אין לו להשיב. אלא שחסיד גדול הוא יואל, ובטחונו חזק בצור ישעו, שלא יעזבנו ובודאי יזמין לו כל צרכיו ברגע הנכון.
עברו חודשיים ימים וגרונם הגביר, אבי החתן, שלח מתנה ,עבור הכלה. המכתב היה מיו?ד לגביר יואל מהרוביצ'וב. אנשי הדואר ראו את המילה "גביר" מתנוססת על המעטפה, נטלו אותה לביתו של יואל פבריקאנט.
יואל העשיר ראה את המכתב ומילא פיו שחוק, "מי זה האיש שחמד לו לצון וטו?ן שהשתדכתי עמו, קורא לי 'מחותן' ושולח לי מתנה של 300 אדומים עבור "בתי הכלה", הרי מעולם לא היו לי ילדים. אין זאת אלא שמישהו החליט להתל מהתלה לש?שו? בעלמא, וגם אנכי אלך בדרכו. וכי מדו? לא יחשוב שאני מחותנו. שלח זה 300 לסבלונות לכלה?
אחזיר לו 150 למתנה לבנו החתן, ונראה מה אפרוח יבק? מביצה זו".
עברו עוד כמה שבועות. בפרוס ימי הפורים הגיעה מ?טפה שניה לביתו של הגביר יואל מהרוביצ'וב. 400 אדומים ?בור תכשיטים לכלה בהתקרב מועד נישואיה. צחק יואל מלוא פיו, השיב מחצית לגרונם "מחותנו" וחיכה, מבודח ומשו?ש?, לראות מה ילד יום.
עוד כמה ימים עברו ומכתב שלישי הגי? אל הגביר: "הגי?ה עת דודים לבתך עם בני שיחיה, עליך להכין הכל לקראת החתונה".
הפ?ם נותר הגביר נבוך לגמרי. לא ידע מה להשיב. זו כבר אינה מהתלה של אדם חסר מעש, אלא טעות איומה שמישהו נפל בה. מה פשר התעלומה ?
פתאום נצנץ ר?יון במוחו, "שמא מתכוון הלה אל בן אחי, יואל הקבצן?"
דחה את המחשבה על הסף, “לא יתכן! המכתב מופנה ל"גביר יואל' ולא לקבצן, ועוד, וכי ילך גביר וישתדך עם קבצן?" ולפי שלא סיפר יואל בן אחיו על השידוך, לשום אדם זולת אשתו ובתו, לא ידע הדוד פשר דבר.
הרהר העשיר עוד ועוד. שמא בכל זאת זהו בן אחיו, אולי נתברך בעושר, ואינו יודע על כך? גם מחשבה זו סילק לצדדין, והרי אף את 300 הזהובים שהלווה לו אין ידו משגת לפרוע, הלזה גביר יקרא? זאת ועוד, אם נעשה גביר באישון לילה, מדו? ממשיך הוא ליטול קצבתו בסך זהוב מדי שבו? בשבו?, אין זאת אלא שנותר עני מרוד כמקודם.
לא ידע לשית עצות בנפשו ושלח לקרוא לבן אחיו. הראה לו את שלוש האגרות ושאל אותו אם ידוע לו משהו. הנהן האחיין בראשו
לגודל פלצות דודו, ואישר כי אכן הוא המחותן, בתו שלו נתקשרה בקשרי שידוכין עם בנו המפואר של גרונם.
"וכי נטרפה דעתך?" קצף הגביר על אחיינו העני, "כיצד הרהבת ,עוז בנפשך להכנס להרפתקה חסרת הגיון וסיכוי. 2000 אדומים כמנהג גבירים מבקש אתה לסלק למחותנך, בזמן שאין לך לפרוע לי את שלוש המאות שלי, ואת הזהוב השבו?י ממשיך אתה לקחת ממני בידים מושטות“.
"בטחוני חזק באלוקי יש?י" ענה האביון, "האלוקים הרועה אותו מעודי עד היום הזה, לא ינטוש אותי גם כעת“.
"כאחד השוטים תדבר" גער בו הדוד, "אם בעל בטחון אתה מדוע אינך מתחייב על מאתיים אלף??... אינני מתכוון לעזור לך ב?נין זה. אם תרצה מענק להכנסת כלה, סכום של מאה אדומים? מהיכי תיתי. אך יותר מזה אינני נותן. צא השדה וז?ק השמיימה".
"אכן בוטח אני בהשם“ השיב יואל האחיין ב?וז רוח.
המתין הדוד עד ש?זב אחיינו את ביתו, ומיד ישב ליד המכתבה וכתב לגרונם בזה הלשון: “בדבר החתונה, יוכל כבודו לבוא הנה עם בנו החתן שיחיה, ונערוך את החתונה בשעה טובה ומוצלחת“...
על המכתב הזה קיבל יואל פבריקאנט מכתב תשובה מגרונם, ובו טוען הלה, כי איך אפשר לעשות חתונה, כל עוד לא סילק כל צד את התחייבותו. לכן, כך כותב גרונם, אני מתכונן לבוא להרוביצ'וב ביום פלוני עם כל בני משפחתי, לבקר את המחותנים והכלה, ואתי צרור הכסף לסלק את החוב עד פרוטה אחרונה. כאשר גם הצד השני יעשה כן, נוכל להעמיד חופה והשמחה תבקע רקיעים".
יואל פבריקאבט ידע את אשר עליו לעשות. כעת יבוא סוף פסוק למבוכה ולתסבוכת שנקל? אליה, כאשר הוא משחק את משחקו של מחותן זה כמה חודשים. הוא יבהיר לגרונם האומלל שנקל? בטעות לשידוך קבצני, והלה כבר יבין מעצמו איך לפעול ואיך לבטל את השידוך בלי הרבה צ?ר ונזק לשני הצדדים. יואל אחיינו קפץ גבוה מדי, כעת ימצא את הסולם לרדת מן העץ.
לפקודת הימים הגיע גרונם להרוביציוב, יחד עם כל הכבודה, ובראשה החתן אלישע. מיד שמו פניהם לביתו של "יואל העשיר“... שמחו לראות את הבית המפואר, כנאה ויאה למחותן שלהם. יואל פבריקאנט קיבל את פניהם בכל הכבוד והגיש לפניהם תקרובת ?שירה, לרכך את המכה. קמעא קמעא גילה את אוזנם כי לא הוא המחותן אלא אחיינו, ששמו כשמו. שני "יוסף בן שמעון" בעיר אחת!...
גרונם כמעט התעלף ואשתו מחתה בסתר את דמעותיה כאשר התבררה להם הטעות. אהה, גם המחותן שלהם קרוי יואל מהרוביצ'וב, אלא שהבדל קטן חוצץ בינו לבין דודו: זה עשיר כקורח וזה חסר פרוטה; זה יושב בפלטרין של מלכים וזה בבקתה חרבה בקצה העיר. כלפי חוץ לא הראה גרונם את גודל אכזבתו, אבל בלבו נתפסה מחשבה אחת ?קשנית. "אני יוצא מכאן, הולך אל מחותני הכזבן, משמי? לו בפניו כל מה שאני חושב עליו, בחינת “מנה אחת אפים“, ולאחר מכן אני מודיעו חגיגית על ביטול השידוך. בנין של שקר שבנה מתחזה עלוב זה עומד להתמוטט!“
לביתו של יואל הקבצן הגי? שליח קצר נשימה. אחד ממשרתיו של הדוד שנשכר על ידיו לשם מטרה זו בלבד.
"המחותן שלך יושב כעת בביתו של אדוני" סח המשרת ונשימתו קצרה, "כשעזבתי את הבית שמעתי את אדוני מתחיל לגלות עליך את האמת".
"ישועת ה' כהרף עין" קרא יואל בהתרגשות, "אנו נעשה את המוטל ?לינו, וה' הטוב בעיניו יעשה".
"אסתר מירל" פנה מיד אל בתו הכלה, “המחותן שלך עומד לבוא עם כל בני המשפחה. עלינו להכין סעודה כיאות. גשי אל החצר וקחי משם את התרנגולת המוכנה לשבת, (דרכם היתה לקנות בתחילת השבוע תרנגולת, ולפטם אותה לכבוד שבת עד שנלקחה אל השוחט), לכי אל השוחט ויהיה לנו צלי עוף טעים לסעודה".
הלכה אשת החיל, אם הכלה, אל שכנותיה ושאלה מהן שמלות חג לבנותיה. יואל הזעיק את חבריו המופתעים שגילו חיש מהר נכונות לשתף פעולה, והחלו להכין סעודה דשנה לכבוד המחותנים.
אסתר מירל יצאה אל החצר, גחנה אל התרנגולת לתפוס אותה ופתאום ברחה בעלת הכנף בקרקור מתריס. התעופפה אל מעבר לגדר ופרצה בריצה מהירה. הכלה לא האמינה למראה עיניה, תרנגולת חצופה זו יש ללמד לקח! החלה דולקת אחריה, אך התרנגולת, פלאי פלאים, רצה במהירות עצומה ופעמים שהיא מרחפת קצרות באויר. היא רצה והכלה בעקבותיה.
בלא משים יצאה הכלה מתחומי העיר. כל מעייניה בריצה בהולה, אינה חשה ואינה מרגישה מה קורה אתה, אינה מבינה את שינוי הטבע, תרנגולת שהיא עזה כנמר, קלה כנשר, גיבורה כארי, ורצה כצבי. לא ידעה שהעוף המעופף אכן מבקש לעשות רצון אביו שבשמים.
הכלה רצה אחריה כל עוד הנשמה באפה וכבר הרחיקה מן העיר, והנה פרחה התרנגולת וחמקה פתאום לתוך מערה חשוכה.
בלא מחשבה נכנסה אסתר מירל בעקבותיה ומיד קפאה ?ל מקומה פעורת עינים.
התרנגולת עמדה בגאון על ערמת שקים ששוליים שלהם פתוחים למחצה. חושפים לעיניה אוצר בל יסולא בפז. מטבעות זהב לבלי מספר נוצצים בברק מסנוור באור הקלוש הבוק? מפתח המערה. כלא מאמינה קרבה אל ערמת המטבעות וחפנה מלוא כפותיה מטבעות בעלות ערך יקר.
שכחה את בעלת הכנף שגררה אותה עד הנה. נטלה בידיה אחד השקים וגררה אותו בכל כוחותיה עד הבית.
כשבא גרונם המחותן לביתו של יואל, גילה בית מצוחצח וממורק, ס?ודה חגיגית וכלה ?דויה ב?דיים. וב?יקר, מחותן שנתקיים בו כהרף עין הפסוק "מקימי מ?פר דל מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים“, עו?רו האגדי מאפיל על זה של דודו הגביר המפורסם משכבר הימים..
את המעשה הזה היה הרב הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל מאפטה זי?''א, מספר בכל שנה בליל הסדר, להראות מה גודלה של אמונה ובטחון. והיה מוסיף כי סיפור זה הוא סגולה לשידוך הגון, לפרנסה ברווח, ולכל מילי דמיטב !
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
"שני עשירים בעיר אחת" (סיפור לשבת)
העיר הרוביצ'וב בפולין שוכנת לא הרחק מהעיר לודמיר והעיירה אוסטילה. אחד מהיהודים המפורסמים בעיר היה הגביר יואל, הנקרא בפי כל "יואל פבריקאנט" (יואל היצרן) על שם בתי החרושת שלו. איש גבה קומה הוא יואל, שערו שחור ופניו משוכות וצרות. ידו פתוחה לכל דבר שבצדקה ורק עגמת נפש אחת רודפת אחריו במשך שלושים שנה. חשוך בנים הוא כי נמנע ממנו פרי בטן. אחיו הגדול של יואל פבריקאנט, קלמן לייב, נפטר זה מכבר והותיר אחריו ברכה, בן יחיד שגם הוא קרוי יואל כשם דודו. דומה הוא האחיין לדודו דמיון מפליא ומי שאינו מכיר אותם היטב ?לול לט?ות ולהחליף ביניהם. הלצים של ה?יר מכנים גם את האחיין בשם פבריקאנט, בלשון סגי-נהור, כיון שאין הפך הפכים יותר ממנו. יואל הדוד איש מוצלח וב?ל שתי ידים ימניות, ?שיר מופלג ובר מזל, ואילו בן אחיו יואל הוא קבצן-דלפון, ביש גדא מבטן ומלידה. ו?וד, ליואל ביש-גדא ?שרה ילדים,