לקט מביאור הנצי"ב לתורה – פרשת תצוה

כח,ד: ואלה הבגדים אשר יעשו – חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ, מצנפת ואבנט, ועשו בגדי קודש לאהרן: מדוע לא נזכרו המכנסים והציץ? נצי"ב: "המכנסים לא באו 'לקדשו', כי אם לכסות בשר ערווה ... והציץ – באשר לא נזהרו לעשות 'לקדשו', באשר ה' קידשו כל צרכו". קידוש ה' מצריך עבודה מיוחדת.

כט,כ: ושחטת את האיל ולקחת מדמו, ונתתה על תנוך אוזן אהרן ועל תנוך אוזן בניו הימנית, ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית:: מדוע דווקא על האוזן, היד והרגל? נצי"ב: "ועניין אוזן ובוהן ורגל הוא להגביה בזה כוח השמיעה – המביא לידי מעשה ביד, והמעשה מביא לידי הֶרגל, שיעשה לגבוה (לה') גם בלי כוונה, אלא כמו הרגל שנעשה טבע שני, ועל זה נמשל בוהן ורגל". רגל – מרמז להֶרגל. הברכה היא שנוכל לעשות מצוות כטבע שני, מתוך הרגל.

כט,מג: ונועדתי שמה לבני ישראל, ונקדש בכבודי: מה משמעות 'ונקדש בכבודי'? נצי"ב: "משמעות 'קודש' היא פרוש ומובדל ...'ונקדש בכבודי' – בגילוי כבודי יהא פרוש ומובדל משארי עיתים". יש גילוי שכינה במקדש ויש במשכן, יש בתפילה אישית ויש בתפילת הציבור. כל גילוי כבוד ה' – והמציאות המתאימה לעת הגילוי.