בס"ד

מתוך קובץ חידושי "גילו ברעדה"

בהסכמת הרב עמוס שושן - רב יישובי רכס פורייה

בברכת הרב שמואל טל - נשיא מוסדות "תורת החיים"

נכתב על ידי גיל פרידמן

התשע"ח

לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו

לעילוי נשמת אבי ז"ל מיכאל בן מרטין

לעילוי נשמת אמי ז"ל ברוריה בת פאולינה

לרפואת כל חולי ישראל ובכללם, היכן שצריכים לכך:

הילה בת מיכל, הראל-בניה בן הילה, הדר בת הילה

[email protected]

אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז (בראשית מח', ג')

בדוק וראה, כי האלקים דיבר עם יעקב בלוז פעמיים, הראשונה בטרם מסעו לחרן והשנייה בחזרתו. ובדוק וראה, כי בסיפור הדברים ליוסף משנה יעקב פרטים, ומשמיט אחרים. ויש לתמוה, מדוע שינה והשמיט? ודע, כי כולם על דרך אחד הוא, ענוותנותו של יעקב, וכפי שבעזר ה' יתבאר להלן.

הנה דבר ה' אל יעקב בלוז בפעם הראשונה: "וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית כח', יג'-יד'). וראה כי שם המקום כבר קרא יעקב בית אל בדווקא, שנאמר "וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל" (שם כח', יט') ואף המקרא הסכים והכתיב עליו שם זה, שנאמר "וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה... הִוא, בֵּית-אֵל" (שם לה', ו'), ואף על פי כן חזר יעקב בסיפור הדברים ליוסף וקרא למקום לוז, שנאמר  "אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז" (שם מח', ג'), ודע כי ענוותנותו של יעקב היא, שלא חפץ להבליט הדיבור אליו במקום קדוש ואלוקי, בית-אל, אלא על דרך צנעה בעצמו חזר וקרא לו לוז.

וראה עוד כי ה' נגלה ודיבר אל יעקב בלשון הוויה ואדנות, שנאמר "יְהוָה נִצָּב עָלָיו" (שם כח', יג'), ונאמר "אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם" (שם), ואף על פי כן בסיפור הדברים ליוסף שינה יעקב ונקט שם שדי, שנאמר "אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי" (שם מח', ג'), וענוותנותו של יעקב היא, לפי ששם שדי הוא גילוי הדרגה למטה מדרגת גלוי שם ה' הוויה (אור החיים, שמות ו', ג'), ולפיכך נקט שדי, לשון צניעות וענווה במדרגת ההתגלות שנתגלתה לו ליעקב.

ועוד ראה כי ה' הבטיח ליעקב את הארץ, וקשר ההבטחה במשכב הצדיק עליה, שנאמר "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ" (שם), ואף על פי כן בסיפור הדברים ליוסף שינה יעקב ונקט לשון הארץ בסתם, שנאמר "וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת" (שם מח', ד'), וענוותנותו של יעקב היא, שלא רצה לתלות הזכות בעצמו בשום עניין.

ועוד ראה כי ה' הבטיח את הארץ ליעקב, ולזרעו, ושתתקיים בו פריה ורביה כעפר הארץ, ושיתקיים בו ופרצת, ושיתקיים בו נברכו, שנאמר "לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ" (שם כי', יג'-יד'), ואף על פי כן בסיפור הדברים ליוסף שינה יעקב ונקט "לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם" (שם מח', ד') ותו לא, ובכך השמיט פריה ורביה כעפר הארץ, והשמיט ופרצת, והשמיט נברכו, ואף השמיט נתינת הארץ לעצמו, שנאמר לך, אלא הזכיר בסיפור הדברים ליוסף את קבלת הארץ לזרעך אחריך בלבד, וענוותנותו של יעקב היא, שלא רצה להזכיר ההבטחות הנשגבות כולן, שמא על דרך שמץ גאווה הוא. ודע כי לעניין שינוי זה טעמים נוספים וכפי שיתבאר אם ירצה השם להלן, עיין דברינו מח', ד'.

וכעת בעזר ה' יתבאר השינוי וההשמטה בדברי יעקב ליוסף ביחס לדבר ה' אליו בלוז בפעם השנייה, שם נאמר: "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ: וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב:  לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה--גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ: וַיַּעַל מֵעָלָיו, אֱלֹהִים" (שם לה', י'-יג'). וראה כי פריה, ורביה, ולשון קהל עמים, נאמר שם וגם בסיפור הדברים ליעקב, לפי שנצטרך להם הצדיק להסבר כפל השבטים אפרים ומנשה (עיין רש"י בראשית מח', ד'). אך ראה להלן דברי השינוי וההשמטה:

ראה כי ה' נראה ליעקב על דרך הפשט בלשון אלהים, שנאמר "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב", ואף אמירתו אליו בלשון אלוקים, שנאמר "וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים" (שם), ורק בדיבורו בלבד הזכיר שם שדי, שנאמר "אֲנִי אֵל שַׁדַּי" (שם לה', יא'), ואף על פי כן בסיפור הדברים ליוסף שינה יעקב ונקט "אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי" (שם מח', ג'), וענוותנותו של יעקב היא, כפי שביארנו לעיל, לפי ששם שדי הוא כפי שביארנו לעיל גילוי הדרגה למטה מדרגת גלוי שם ה' הוויה (אור החיים הקדוש, שמות ו', ג'), ולפיכך נקט שדי בדווקא, לשנון צניעות וענווה.

ועוד ראה כי בלוז שינה ה' שמו של יעקב לישראל, וכאן השמיט זאת יעקב. ועל דרך ענווה היא.

ועוד ראה כי ה' הבטיח ליעקב את הארץ אשר נתן לאברהם ויצחק, שנאמר "וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק--לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית לה', יב'), ואף על פי כן בסיפור הדברים ליוסף שינה יעקב ונקט "וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת" (שם מח', ד'), ולא הזכיר אברהם ויצחק. וענוותנותו של יעקב היא, שלא רצה להזכיר הבטחת הארץ להם וגם לו, ושההבטחה שהובטחה להם הובטחה גם לו, שלא ראה לעצמו להתבטא בלשון המשתמעת שהגיע למדרגת אבותיו, וכשווה להם לפני ה'.

ועוד ראה כי ה' הבטיח ליעקב "לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (שם לה', יב'), ואף על פי כן בסיפור הדברים ליוסף שינה יעקב ונקט "וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (שם מח', ד'), ולא הזכיר כלל מתן הארץ לך היינו לעצמו ליעקב. וענוותנותו של יעקב היא, ופשוט.

ועוד ראה כי בדיבור בלוז שרתה שכינה על יעקב, שנאמר "וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים" (שם לה',יג'), וזוהי השראת שכינה (רמב"ן שם), ואף על פי כן בסיפור הדברים ליוסף השמיט זאת יעקב לחלוטין. וענוותנותו של יעקב היא, שלא רצה להתפאר בהשראת השכינה שזכה לה, ופשוט.

ודע, כי במקום אחד הוסיף יעקב על מה שארע בלוז, שבדבריו ליוסף אמר "אֲחֻזַּת עוֹלָם" (שם מח', ד'), ולא נאמר דבר זה בלוז לא בראשונה ולא בשנית, והוא מטעם אחר, עיין דברינו בפסוק זה להלן.

ויש להעיר, בעניין הזכירו שם שדי, שמא תתמה אולי יעקב הכיר רק שם שדי, שהרי ה' בעצמו אמר "אֲנִי אֵל שַׁדַּי" (שם לה', א'), וכיצד יכיר יעקב לשון אלהים?  ודע כי בודאי הכיר, שהמקראות יוכיחו, שנאמר "אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי: וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה:  אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (שם כח', טז'-יז'), והנה נוקב בשמות הוויה ואלוקים המפורשים. ואף שם אל הכיר, שנאמר "וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל:  כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים" (שם לה', ז'), שקרא לבית אל מלשון שם זה. ואם תקשה עוד, שנאמר למשה "וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו', ג'), ולא קשה הוא, שמדייק המקרא ואומר לא נודעתי, היינו לא נכרתי (רש"י שם) כלומר הנהגתי אותם בשמות אלה לא הייתה ניכרת, אלא הנהגתים בדרך שם שדי בלבד, אך עצם ידיעת קיום שמות הוויה ואלוקים בוודאי שהכירו האבות ובפרט יעקב.