תורה ומלחמה אצל דוד (וכינור מנגן)

נכתב על ידי יניב ב-6/8/2018

 "אלה שמות הגברים אשר לדוד ישב בשבת תחכמני ראש השלשי הוא עדינו העצנו [העצני]” (שמואל ב,כג,ח) '"הוא עדינו העצני" כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ' (מו"ק טז,ב). מזה שהשם הוא "עדינו העצני" נראה ששני הדברים הם אחד, שלימוד התורה והמלחמה אצל דוד היו יחד. זהו גם שדוד אומר "עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם" (תהלים קכב,ב), שדרשו חז"ל: 'א"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם"? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה' (מכות י,א), שיש קשר בין המלחמות ללימוד תורה, שע"י כוח התורה שהיה לומד היה יוצא ומנצח במלחמות (כמו שהת"ח היו יוצאים בראש המלחמה כדי להשפיע לניצחון). אולם נראה יותר מזה שלימוד התורה שלו היה קשור למלחמות, שע"י המלחמות שעשה להגנת ישראל פעל גדולות להשפיע לגילוי שם ה' בעולם, ע"י מיעוט הרוע בעולם (והמיצרים לישראל). לכן זכה לחבר את תהלים שהם תהלות לה'. נראה שזהו שמובא: 'דוד סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיוון שעלה עמוד השחר, נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד' וכו' (ברכות ג,ב). שמתחיל בעיסוקו בתורה וממשיך במלחמה בבוקר. נראה שזה קשור שהמקדש הוא מקום כיוון לתפילה: '… "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" תל שכל פיות פונים בו' (שם ל,א) לכן התהלים שזה תהילות ה' כתפילה, קשור למקדש, שזהו שפס' לפני "עומדות היו רגלינו" הוא "שיר המעלות לדוד שמחתי באמרים לי בית ה' נלך", שזה קשור למקדש. נראה לכן שדוד בלימוד תורה ובתהלים רצה לחזק את ירושלים והמקדש, שזה גם ע"י השמדת אויבי ישראל, ולכן יצא מיד אח"כ לילחם באויבים, כך שהתורה שלמד קשורה למלחמה (שראה חיבור בניהם). נראה שזהו רמז שהרוח צפונית היתה מעירה אותו, שהצפון מרמז על חורבן המקדש: “ויאמר ה' אלי מצפון תפתח הרעה על כל ישבי הארץ" (ירמיהו א,יד). לכן זה היה מעיר את דוד לקום ולעסוק בתורה בחיבור למלחמה שאח"כ, כדי להוריד את אויבי ישראל המסכנים את המקדש. נראה שעיקרו זה במחיית עמלק, שהוא הנחשב למחריב המקדש (תנחומא "כי תצא" סימן יא). לכן היה קם באמצע הלילה, שמרמז על מכת בכורות (שלכן בגמ' עושים השוואה בהבנת חצות בין חצות של דוד לחצות של משה [ברכות ג,ב]) שבזה יש הכאת אויבי ישראל וגאולה ממצרים (וכן קריעת ים סוף וטביעת המצרים היתה בלילה [שמות יד,כד. ברש”י]), כך שמרמז על הכאת אויבי ישראל בגאולה העתידה, וזהו בעיקר הכאת עמלק. לכן מרומז ב"לילה", שדוד בא לשנות שיהיה 'יללה' (אותיות לילה) לאויבנו, וזה במיוחד בא לפגוע בכוח עמלק (שמתגלה באויבי ישראל), ולכן כרומז באותיותיו 'ל-י'ה ל', שבא להשפיע לשם ה' המתגלה ב'י'ה' שזה אצל עמלק: "ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז), כך שבא להשפיע לשם י'ה שיושלם לשם ה' השלם (ששם הויה נחלק ולכן רק י'ה שהוא חציו) שזה ע"י מחיית עמלק (רש"י שמות שם). זהו שלמד תורה (שהוא נגד כוח עמלק שבא על ריפוי ידים מתורה ['אחרים אומרים: אין "רפידים" אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם'. תנחומא "בשלח" סימן כה]) ואח”כ יצא בכוח זה לילחם באויבי ישראל (נראה שקשור הכאת אויבי ישראל, בהחלשת כוח עמלק, שלכן מחיית עמלק היא "והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק” וגו' [דברים כה,יט] שקודם צריך לחסל את אויבנו, ואז מגיעים לשלב של מחיית עמלק) ולכן נרמז שמקשר כוח לשם י'ה כדי להשלימו לשם הויה (זהו שמשפיע 'לי'ה' כדי להשפיע 'ל..', להשפיע לחלק השני שמוסתר, שלא מתגלה [ו'ה]) ולכן זהו שקם בחצות, שחצות (=חצי) מרמז על חצי שם ה'. נראה שלכן בכתיב כתוב "העצנו" ובקרי זה "העצני", שההבדל הוא בין האות י' לאות ו', כרומז בתחילת וסוף השם "העצני" על השם י'ה קשור למלחמותיו כמו שאמרנו, ורומז בכתיב על ההשלמה לשם הויה השלם, שזהו החסרון של אותיות ו'ה (“העצנו”). נראה שדוד הוא שפעל בזה, כיון שממנו יצא המשיח שבו יהיה מחיית עמלק, ולכן בדוד מתגלה השורש לזה. גם נראה שדוד הוא שחיבר את תהלים, שאותם שרים במקדש, שהוא כעין מובלעת של מעלה, ולכן כעין לעתיד לבא. גם קשור למלכות ישראל שמייצגת את מלכות ה' בעולם, ולכן זה קשור ליהודה שקפץ לים סוף ראשון ולכן ניתנה ליהודה המלכות (סוטה לז,א) שבזה קידש שם ה', הראה את אמונתו הגמורה בה'. וכמו שקפץ ונבקע הים, והים מכוסה מראיה מה בתוכו, כך גם דוד התעורר בלילה שחשוך ולא רואים בו (כעין בים), בחצות כעין שנחצה הים לחצי. וחיבר את תהלים שזה תהילות ותפילות, לכן מזכיר את משה שעמד בתפילה באותו זמן של קפיצת נחשון (שם), וגם לאחר קריעת ים סוף אמרו את שירת הים, שזה כעין תהלים שהוא שירות וזמירות לה'. שכך מכוח מלכות הקשורה בגילוי שם ה' בעולם, נאמר תהלים שהוא לשבח את ה' בעולם (שזהו לגלות את ה' בעולם), וזה קשור למלחמות שבזה מראה את כוח המלכות, של ישראל וממילא של ה'. וכך גם יהיה בעתיד 'בשביעית – מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא' (סנהדרין צז,א), לאחר מלחמות בא גילוי שם ה' שלם בעולם (בגאולה), וזה קשור לכוח דוד (זהו 'בן דוד בא'). ונראה ברמז "ראש השלשי הוא עדינו העצנו", כרומז שדוד הוא השורש לכוח לעתיד לבא, זמן המשיח שהוא המקדש השלישי (ונקרא במשל "ראש” כעין הראש שהוא גבוה, שהמקדש נחשב הכי גבוה ['מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות'. זבחים נד,ב]). אז יתוקן כל העולם, לכן גם נרמז שהיה מנגן 'כינור' גימטריה 'נר לו', שנר מסמל את האור, שמפיץ אור, וגם מרמז לנשמה (“נר ה' נשמת אדם". משלי כ,כז), שאנו מאירים את אור ה' בעולם, וכל העולם מתוקן בזה, שזה נרמז ב'לו' שהם הצדיקים עליהם עומד העולם ('אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר (ישעיהו ל, יח) "אשרי כל חוכי לו" ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו' . סוכה מה,ב) שמקשרים את העולם לקדושה, ע"י קבלת פני השכינה בעולם. לכן בהם מרומז על השראת שכינה בעולם, שבא עם תיקון כל העולם. זהו שהכינור היה מנגן, שזה מרמז על קשר לתיקון העולם, שקשור בשורש לגאולה העתידית, שכל העולם יתוקן אז (ותהא השראת שכינה גדולה), וכל העולם יעשו את רצון ה' שזה נרמז בשבח לה', שהמעשה כעין שירה, שזהו "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג,כא), שעשית רצון ה' זה כעין שירה (שיש בזה [בעשית רצון ה'] שבח לה' כשירה, וגם שמגלים בזה את שם ה', שזה כעין שאומרים את שבח ה' על העולם). לכן נרמז שהכינור ניגון (והקשר לחצות אמרנו קודם).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה