chiddush logo

מחיאת כפיים בשמחת תורה

נכתב על ידי גל גל, 30/9/2018

בס''ד שמחת תורה: האם מותר למחוא כפיים בשמחת תורה

פתיחה

אחת לשנה, מסיימים את קריאת חמשת חומשי התורה ושמחים בשמחתה. מהו מקורו של חג 'שמחת תורה'? ככל הנראה מקורו בבבל ולא בארץ ישראל. הסיבה לכך היא, שבני בבל היו מסיימים את התורה כל שנה במועד אחד, ואילו בארץ ישראל, כל מקום סיים במועד אחר, ולאחר לפחות שלוש שנים, וכפי שכתוב בספר חילופי המנהגים (סי' מז – מח):

''אנשי בבל עושין שמחת תורה בכל שנה ושנה בחג הסוכות. ובכל מדינה ומדינה, עיר ועיר, קורין בפרשה אחת. ובני ארץ ישראל אין עושין שמחת תורה אלא לשלוש שנים ומחצה, וביום שישלימו הפרשה שקורין בפלך זה אין קורין בזה.''

ראיה נוספת לכך, שבארץ ישראל היו מנהגים שונים לקריאה בתורה היא, שבעוד שבספר חילופי המנהגים כתוב, שבארץ ישראל היו מסיימים את התורה אחת לשלוש שנים ומחצה, הגמרא במגילה (כט ע''ב) אומרת, שהיו מסיימים את התורה כל שלוש שנים.

כידוע, בשמחת תורה נוהגים לרקוד עם התורה ולמחוא כפיים, בעקבות כך נעסוק בסוגיה המשותפת לשבת ולשמחת תורה, האם מותר למחוא כפיים בשבת וביו"ט, והאם מותר לשאת ספר תורה עם פעמונים, דבר שגורם להשמעת קול בשבת וביו"ט.

שירים וריקודים בשבת

הגמרא במסכת עירובין (קד ע''א), מביאה מחלוקת בין האמוראים, האם מותר לדפוק על הדלת בשבת. כאשר מדובר בקול של שיר, כמו תיפוף על תופים וכדומה, אין מחלוקת בין הפוסקים שיש בכך איסור. הייחודיות בדפיקה על הדלת היא, שלא מדובר בקול של שיר וזמר, אלא בדפיקה בעלמא - דפיקה שנועדה להסב תשומת לב.

למעשה הגמרא כותבת שלדעת עולא, אסור אפילו לדפוק על הדלת בשבת, ומשום כך נזף באדם שעשה כך. רבה חלק עליו, וסבר שרק עשיית של קול שיר אסורה, אבל על דפיקה על דלת שרק באה להסב תשומת לב מותרת, ובלשון הגמרא:

''עולא איקלע לבי רב מנשה (עולא היה בבית של רב מנשה), אתא ההוא גברא טרף אבבא (= דפק אדם על הדלת). אמר: מאן האי? ליתחל גופיה דקא מחיל ליה לשבתא (= מי זה שמחלל שבת?!). אמר ליה רבה: לא אסרו אלא קול של שיר.''

הגמרא ממשיכה ומקשה על רבה, מדוע לשיטתו אסור למחוא כפיים כדי להבריח את העופות?! הרי לא מדובר בקול של שיר, אלא רעש בעלמא! הגמרא מתרצת, שבאמת מעיקר הדין מותר למחוא כפיים להרחיק את העופות, והסיבה שבכל זאת דבר זה נאסר הוא, מחשש שמא האדם מלהט הרחקת העפות ייקח אבן לזרוק עליהם.

הגמרא מקשה קושיה נוספת על שיטתו, מדוע אסרו על הנשים לשחק עם תפוחים בשבת? לא בגלל הרעש שעושים התפוחים כאשר הם פוגעים אחד בשני ועושים רעש, ומוכח שאסור לעשות אפילו רעש שאינו של שיר. דוחה הגמרא ואומרת, שהסיבה שאסור לשחק בתפוחים היא לא בגלל הרעש שהתפוחים עושים, אלא בגלל החשש שמא ישוו המשחקים גומות.

להלכה

להלכה נחלקו הראשונים:

א. דעת רוב הראשונים שלהלכה נפסק כדעת רבה, שנאסר רק קול שיר ממש, אבל דפיקה בדלת – מותר. הטעם לפסיקה זו הוא, שמכיוון שהגמרא דנה בשיטת רבה ומקשה עליו קושיות, משמע שהלכה כמותו, וכן פסקו להלכה גם הרי''ף (לה ע''ב), הרמב''ם (שבת כג, ד) והרא''ש (י, כ), וכן פסק להלכה השולחן ערוך (או''ח שלח, א), ובלשונו של ערוך השולחן:

''יש פלוגתא דעולא סבר דכל מין קול אסור בשבת אפילו קול שאינו של שיר כגון להכות על הדלת לפתוח וכיוצא בזה אסור ורבה סבר דלא אסרו אלא קול של שיר הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת, ויש שפסקו כעולא ואם כן כל מין קול אסור אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש פסקו כרבה דדוקא קול שיר וזהו שכתב רבינו הב"י בסעיף א' השמעת קול בכלי שיר אסור אבל להקיש על הדלת וכיוצא בזה כשאינו דרך שיר מותר (ועיין הערה[1]).''

ב. בניגוד לדעת כל הראשונים הנ''ל, פסק רבינו חננאל (עירובין קד), שאסור לדפוק על הדלת בשבת, וכן פסק להלכה גם הגר''א (שלח, א). בטעם הדבר הם נימקו, שמכיוון שמדברי הירושלמי (ביצה ה, ב) משמע, שכל השמעת קול בשבת אסורה, ואפילו השמעת קול חסר משמעות, לכן אסור בשבת לעשות גם קול כזה.

להלכה מכיוון שהשולחן ערוך והרמ''א פסקו להקל, ועוד שמדובר בספק דרבנן, מותר לכתחילה לדפוק בשבת על דלת של בית, כדי שהנמצאים בבית ישימו לב שהגיע אורח. כמו כן כתב המשנה ברורה (ס''ק ב), שאין בעיה לדפוק על כוס זכוכית כדי להסב את תשומת לב הנוכחים, כי לא מדובר בהשמעת קול של זמר, אלא בקול דפיקה בעלמא.

כלי של רעש

עד כה ראינו את מחלוקת הפוסקים בשאלה, האם מותר לעשות רעש שאינו של שיר באמצעות הידיים. נחלקו השולחן ערוך והרמ''א בשאלה, האם כמו שמותר לדפוק בשבת על הדלת באמצעות הידיים, כך מותר לדפוק על הדלת במכשיר המיועד לכך. כי מצד אחד לא מדובר בכלי של שיר, מצד שני מדובר במכשיר שמיועד לעשות קול:

בעוד שהשולחן ערוך התיר (שם), כי הגמרא אסרה רק קול זמר ואילו כאן הוא דופק על הדלת דפיקה שאין בה משמעות, הרמ''א הרמ''א בעקבות האגור פסק שאסור. בטעם הדבר נימק, שרק כאשר הקול חסר המשמעות נעשה ביידים, התירו לעשותו בשבת,

אבל כאשר משתמשים בכלי לצורך כך, ההיתר לא נאמר.

אמנם בשעת הדחק, למשל שאדם נתקע מחוץ לבית ואין לו אפשרות להיכנס, אלא אם כן הוא ידפוק בדלת בכלי המיועד לכך, ברור שגם האשכנזים יכולים לסמוך על השולחן ערוך שהקל. כמו כן, במידה ובדרך כלל במהלך השבוע רגילים להשתמש בפעמון חשמלי, פסק הרב וואזנר (ט, עו), שמותר להשתמש גם במקוש שעל הדלת, כי הוא לא נחשב ככלי שמיעוד לעשות רעש[2].

ספר תורה עם רימונים

א. בעקבות הרמ''א שאסר לדפוק בברזל על הדלת בשבת כתב הט''ז (שם, א), שגם אסור לתלות פעמונים על ספרי התורה והפרוכת, מכיוון שהפעמונים הם כלי שעשוי לעשות רעש.

ב. המגן אברהם (שם, א) והש''ך חלקו על דברי הט''ז. הם טענו שאמנם מטרת הפעמונים לעשות רעש, אבל מכיוון שהפעמונים לא נועדו לעשות רעש נעים, אלא רק קול בעלמא שהקהל ישים לב שספר התורה מתקרב שלדעת השולחן ערוך אין בכך איסור, וכן מדובר בצורך מצווה, בפשטות גם הרמ''א יקל, וכן כתב שולחן ערוך הרב (שם, א):

''מותר לתלות בשבת על הפרוכת רצועה שבה תלויים פעמונים, כדי להשמיע קול לאנשי בית הכנסת בשעה שמוציאים הספר תורה כדי שישמעו ויקומו, שאף שזה התולה הפעמונים מתכוין שישמיעו קול בשעת פתיחת הארון, מכל מקום הוא אינו מתכוין כלל כדי להשמיע קול, ואף אם היה מתכוין לכך אין לאסור, כיוון שהוא צורך מצוה שישמעו העם ויקומו.''

מחיאת כפיים בזמן הזה

כפי שציינו בפתיחה, כולם מודים שאסור להשמיע בשבת קול של זמר. לכאורה לפי זה, אסור גם למחוא כפיים בעת ששרים, לדפוק על השולחן לפי הקצב וכדומה, שהרי מדובר בקול של שיר, אך למעשה רבים לא מקפידים על כך. אמנם, לא רק בזמנינו לא מקפידים בכך, ובזמן הגמרא (ביצה ל ע''א) היה המצב דומה. האם בכל זאת יש מקום להקל בכל זאת בזמן הזה?

א. התוספות (שם ד''ה תנן) אכן כתבו, שהאיסור למחוא כפיים ולרקוד נהג רק בזמן הגמרא, שהיה חשש שבעקבות הריקוד יבואו לתקן כלי שיר, אבל בזמנינו שאין חשש כזה, מותר למחוא כפיים ולרקוד בשבת. ב. אמנם, כל שאר הראשונים, לא הזכירו את דברי התוספות, ונקטו כדבר פשוט שיש לאסור גם בזמן הזה, אך גם הם מודים שמותר למחוא כפיים בשינוי.

להלכה, השולחן ערוך (שלט, ג) פסק כדעת רוב הראשונים, שגם בזמן הזה אסור (ובשינוי מותר). הרמ''א בפשטות גם נקט לאסור, אבל הביא גם את דעת התוספות שמתירים, ולימד זכות על המקילים הסומכים על שיטת התוספות, ובלשונם:

''אין מטפחין להכות כף אל כף, ולא מספקין להכות כף על ירך, ולא מרקדין, גזירה שמא יתקן כלי שיר. ואפילו להכות באצבע על הקרקע, או על הלוח, או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים, ולספק כלאחר יד, מותר. הגה (= רמ''א): והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו'. ויש אומרים דבזמן הזה הכל מותר, דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למגזר שמא יתקן כלי שיר דדבר דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל (תוספות).''

בפשטות, האחרונים לא נקטו להקל כרמ''א. לדעת הספרדים, כפי שכתבו כף החיים והילקוט יוסף בוודאי שהדבר אסור, כפסק השולחן ערוך. אך למעשה גם האחרונים האשכנזים נקטו לאיסור, כך כתבו המשנה ברורה (שם, י), שולחן ערוך הרב (שם, ב) והשמירת שבת כהלכתה (טז, מג).

לעומת זאת, האגרות משה (ב, ק) כתב שאפשר לסמוך על שיטת התוספות, וכפי שעושים רבים יראים ושלמים. בטעם הדבר שהתוספות יכלו לבטל גזירה שגזרו חז''ל תירץ, שמדובר בגזירה שבזמן התוספות לא פשטה בציבור, ועל אף שמעיקר הדין גזירה שפשטה בעבר צריך להתכנס כדי לבטלה - מסתמא כל גדולי הדור מסכימים שיש לבטלה, וכן פסק ערוך השולחן שלט, ט).  

מחיאת כפיים במקום מצווה

האם מותר למחוא כפיים במקום מצווה? הבית יוסף (שם) הביא בשם המהר''י קולון, שבשמחת תורה מותר למחוא כפיים ''דנהגו בו היתר משום כבוד התורה''. בפשטות לפי זה, גם לדעת הט''ז לעיל, שאוסר לשאת ספר תורה עם פעמונים בשבת, אין בעיה לשאת ספר תורה עם פעמונים בשמחת תורה, כי בשמחת תורה הותר.                     

א. לכאורה, כמו שמותר בשמחת תורה למחוא כפיים משום שמדובר במקום מצווה, כך יהיה מותר בכל שמחת מצווה למחוא כפיים, כמו בסעודות שבת, נישואין וכדומה. אך למעשה, נקטו האחרונים שאין להקל אלא בשמחת תורה משום כבוד התורה, וכך כתבו המשנה ברורה (שם ס''ק ח), הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי ד, כה),  ובלשון הילקוט יוסף (שלח, ה):

ב. לעומת זאת בשו''ת דבר יהושע (ב, מד) ובעוד מספר פוסקים מובא, שמאז התפשטות החסידות שהדגישה את מעלת השמחה בעבודת ה', מותר לרקוד ולמחוא כפיים בשבת כחלק מעבודת ה'. כמו כן יש להוסיף, שלדעת הים של שלמה (ביצה ה, ו) אפשר לסמוך על דעת התוספות שהגזירה בטלה, כך שיש עוד מקום נוסף להקל (אם כי הסברא נאמרה במחיאת כפיים, ולא בטיפוף), ובלשונו:

''וכתבו התוספות (שם, ד"ה תנן) וז"ל: ומיהו לדידן שרי (= לנו מותר), דדווקא בימיהן, שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למיגזר, אבל לדידן, אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר, ולא שייך למיגזר עד כאן. ואף על פי שכל שאר המחברים לא חילקו בין האידנא לימים ראשונים, מ"מ בצירוף טעמי מצוה יש לחלק.''  

חג שמח! סיימת לקרוא? קח לקרוא בשולחן החג או בבקשה תעביר הלאה כדי שעוד אנשים ייקראו[3]...



[1] הרמ''א הוסיף, שמותר גם לשרוק בשבת, כי רק מעשה ממש של השמעת קול נאסר. בניגוד לרמ''א, הרב מרדכי אליהו פסק בעקבות החיד''א (ברכי יוסף סי' שלח), שנהגו לאסור לשרוק בשבת שיר של זמר (ורק שריקה שאין בה שירה מותר). ערוך השולחן (שם, ס''ק ז) נקט, שמותר לשרוק באמצעות האצבעות (וכן מסתבר), והמשנה הלכות אסר (ד, נב).

[2] המגן אברהם הוסיף, שאם יש פעמונים תלויים על הדלת מותר לפותחה, מכיוון שאין כוונת הפותח לעשות רעש. האליה רבה והט''ז חלקו על דבריו, מכיוון שאחרי הכל מדובר בכלי שיר, שאפילו לדעת השולחן ערוך יש איסור. למעשה במקום הצורך ניתן לסמוך על המגן אברהם.

[3]מצאת טעות? נקודה לא ברורה? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, או לחלק את הדף במקומך? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע