ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו

נכתב על ידי יניב, 10/11/2018

 "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא" וגו' (בראשית כח,י-יא). מדוע יעקב שם את האבנים תחתיו? רש"י מפרש: '"וישם מראשותיו" - עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות' (רש"י. פס' יא). אלא שאם כך אז מה המיוחד בזה, לשם מה התורה צריכה לספר לנו זאת? צרור המור מסביר אחרת: 'ולפי שיעקב הכיר מעלת זה המקום שהוא מקום מקדשנו. חבבו ולקח מאבני המקום לחבבם ולנשקם. כאומרו "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו”. וארז"ל רבי פלוני כד הוי חזי עפרא דארעא דישראל הוה מחבבה ומנשקה לקיים ואת עפרה יחוננו. וכן יעקב לכבוד זה המקום. לקח מאבניו ושם אותם תחת מראשותיו' (צרור המור פרשת ויצא). הרי שלקיחת האבנים הם ביטוי לאהבת המקום והרצון להתחבר אליו – למקום המקדש. אולי בזה מובן הדיוק "ויקח מאבני המקום" וכי חשבתי שהוא סחב איתו אבנים ממקום אחר? ברור שזה אבנים מהמקום ההוא? אלא שבא לדייק שבא להתחבר לאבני המקום ההוא, בשל היותו מקום המקדש. כמו כן מצאנו קשר למקדש באבנים, שמאותם אבנים נעשתה אבן השתיה: 'וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצא אותם כלם אבן אחת, ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר "ויצק שמן על ראשה". מה עשה הקב"ה? נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, כאדם שעושה סניף לכיפה. לפיכך נקרא אבן השתיה, שמשם הוא טבור הארץ, ומשם נמתח' כל הארץ, ועליה היכל ה' עומד, שנאמר "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים"' וכו' (פרקי דר"א, לה). (וע"פ זה הסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מדוע היה חשוב שהאבנים יתאחדו, ראה ב'תורת המקרא' "ויצא" [א]). והנה יש קשר גם לא"י כולה: הקב”ה אומר ליעקב: “הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך" וגו' (יג), שהכוונה על כלל א"י. גם מובא שהמלאכים שעלו קשורים לא”י: 'דָּבָר אַחֵר "עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ", עֹלִים אוֹתָם שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֹרְדִים, אֵלּוּ שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ' (ב"ר סח,יב). [ורש"י מדגיש: '"עולים ויורדים" – עולים תחלה ואח"כ יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ, ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו' (רש"י. פס' יב). שזה עקרוני, שיש הבדל בין המלאכים המלווים בא"י, לאלו שמלוים בחו"ל!], הרי שיש קשר לא"י כולה. וכן מובא קשר לכל הארץ בשכיבתו של יעקב: '"הארץ אשר אתה שוכב עליה" וגו', מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו' (חולין צא,ב). אולי יש כאן רמז שכדי שהארץ תהא שלנו יש צורך ביסורים (צריך לילחם – לכבוש, עם כל הרוגים והפצועים [וכן גם אחרי שכובשים, הנכבשים מציקים]), כמו שמובא: 'תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא' וכו' (ברכות ה,א). שכך נרמז כאן שיש צורך לכבוש את א"י – שיש קשיים ואויבים, ולכן צריך מעשה (שהתקפל תחתיו) כדי להקל מהקושי. אולי זה קשור לאבנים, שהם לא נוחות אבל מוצרכות כדי להגן מחיות רעות (רש"י), ונאמר באבנים: “ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא" (יא), ובברכה נאמר: ”הארץ אשר אתה שכב עליה", לרמז ששכיבתו שם עם הקשיים שבכך, קשורה לזכות לנחלת הארץ לזרעו [להגן מהרעים] (ובזה יובן מדוע התורה סיפרה ששם אבנים להגן מהחיות, לדעת רש”י). נראה שיש קשר בין כל אלו, שיש קשר בין א"י והמקדש, שלכן שניהם קשורים לכאן. מהצד הפשוט זה שמקום המקדש מקודש יותר מא"י, ולכן הוא כעין שיאו. אולם נראה שיש כאן רמז לדברי ה'חסד לאברהם': 'וכמו שהשכינה אינה בשלימות בעוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות ועל מכונה, כן שכינה אינה בשלימות כאשר ארץ ישראל אינה בשלימות גבוליה, שהוא מנחל מצרים ועד הנהר הגדול נהר פרת' וכו' (חסד לאברהם ג,ז). הרי שהשכינה ששיאה במקום המקדש, קשור לישוב כל א"י, ממילא זהו שיש כאן קשר של מקום המקדש וא"י כולה, כיון ששלמותו של זה תלוי בזה. נראה שזה בא לרמז במיוחד על ימנו, שחזרנו מהגלות, וזה מרומז בחלומו של יעקב: 'א"ר ברכיה בשם רבי חלבו ור' שמואל בן יוסינה: מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו, שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד' וכו' (תנחומא "ויצא" סימן ב), כשהשר של אדום נופל, ממילא מתבטלת הגלות שקשורה בו, ואנו חוזרים לארץ. וכן יעקב קרא את שם המקום "בית אל" (פס' יט), וחז"ל קישרו זאת עם הבית השלישי: 'ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו ב, ג) "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב" וגו', אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק? אלא לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר (בראשית כב, יד) "אשר יאמר היום בהר ה' יראה". ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה". אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר (בראשית כח, יט) "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל”' (פסחים פח,א). שנראה שבא לרמז שהבית השלישי יבנה כאשר בנ"י עולים בכל הכוח לא"י (כיון שקשור א"י והמקדש), וע"י כל הקשיים של כיבוש הארץ והאחזותנו בה אנו מתחברים לכח יעקב שהארץ היתה מקופלת תחתיו לכיבושנו, ואז אנו נעשים ראוים שתשרה שכינה בשלמות ע"י בניין ביהמ"ק השלישי. זהו כעין הנאמר בכוזרי: 'וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי-בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-אֲבָנֶיהָ וְאֶת-עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". – רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ' (הכוזרי ה,כז). שירושלים תבנה כאשר יתחברו ויאהבו אותה כ"ך עד שיבואו, עם כל הקשיים שבדבר, ויבנוה (כחלק מכלל בניין הארץ).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה