מראה הסולם - פרשת ויצא

נכתב על ידי יהודה ברקאי, 17/11/2018

י' כסליו תשע"ט

משמעויותיו של מראה הסולם

בתחילת פרשת ויצא מלמדת אותנו התורה את מראה הסולם בחלומו-חזון נבואתו  של יעקב אבינו. רבינו בחיי מדגיש: אין חלום זה כחלומות הנהוגים בין בני אדם וגם אינו חלום של רוח הקודש בלבד...אבל חלום של נבואה גמורה ...עכ"ל.

מבקשים אנו לנסות להבין ולו לגעת בקצה המטה, של סוגיה זו, שודאי כשנכתבה בתורה משמעות נצח לה, לכל יהודי באשר הוא ובכל תקופה, וכן למוד מקיף וכולל את האומה כולה גנוז בשלביו.

משמעות המראה ליעקב אבינו

כותב הרד"ק וזלה"ק: סוף דבר המראה הזאת היה להשכיל את יעקב הנהגת העולם היאך היא ושהיא ע"י אמצעים. ולפי שהיה בורח הראה לו זה, וכי המנהיג הגדול מושל בכל ומשנה ההנהגה כאשר ירצה לשעתה...עכ"ל.

וכן הרמב"ן פוסע באותה דרך וזלה"ק:  הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה ע"י המלאכים והכל בגזירת עליון עליהם. כי מלאכי אלקים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמור לפניו, התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלווה או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו. [ומבאר בביאור טוב ירושלים על הרמב"ן לרב פינחס יהודה ליברמן זצ"ל (בעהמ"ח לב טוב פירוש על חובות הלבבות) שהודיעהו שאין המלאכים עושים מאומה על דעת עצמם, אלא אך ורק עפ"י צווי ה', ולכן אין ליעקב לפחד מעשו ולבן, כי אין הם יכולים לעשות מאומה שלא ברשות ה'. ולפירוש זה 'מלאכי אלקים' מובנו שלוחי ה', עושי דברו].

והראהו כי הוא יתברך נצב על הסולם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה, להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים, אבל יהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד...כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם (תהלים צ"א י"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך...

בספר שם דרך (בראשית ח"ב עמ' ל"ו) לרב שמחה מרדכי זיסקינד ברוידא זצ"ל ראש ישיבת חברון, ביאר: לכאורה משמע שההבטחה להיות חלק ה' היתה רק ליעקב אבינו ולא עם כלל ישראל. ויש לתמוה על כך מהמפורש בדברי הרמב"ן (בראשית ט"ו י"ח) בתוך דבריו בביאור ההבטחה שהבטיח הקב"ה לזרעו של אברהם אבינו 'והייתי להם לאלקים' (שם י"ז ח') וז"ל והוסיף והייתי להם לאלקים, שהוא בכבודו ינהיג אותם ולא יהיו בממשלת כוכב ומזל או שר משרי מעלה כאשר יתבאר עוד (עיין בויקרא אחרי י"ח כ"ה). וכן משמעות לשון הכתוב (דברים ל"ב ט') כי חלק ה' יעקב חבל נחלתו, כפי שמפרש שם הרמב"ן שההבטחה להיות חלק ה' נאמרה לכלל ישראל.

ואולי יש לבאר שההבטחה ליעקב אבינו היא 'שיהיה חלק ה' ויהיה עמו תמיד' היא גם בחוץ לארץ, וקאי על מה שאמר לו הקב"ה ושמרתיך בכל אשר תלך, ובזה מעלתו מיוחדת על כלל ישראל...ומצינו אצל יעקב אבינו גם שהיה במצרים הקב"ה שמרו בכבודו ובעצמו ולא ע"י שליח. ואילו כלל ישראל אמנם הקב"ה עצמו המשגיח והשליט, אבל ההוצאה לפועל היא ע"י שליחיו המלאכים. עכ"ל השם דרך.

משמעות המראה לדורות

בהמשך דברי הרמב"ן הוא מביא דברי הפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ה) ממנו למדים כי הראה לפניו מראות העתידים לבוא על בניו. ואלו דברי המדרש: ...והראהו  הקב"ה ארבע מלכויות מושלין ואובדין, והראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים [מעלות ומדרגות, פירוש מהרז"ו] ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמשים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות פרס עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר  מלכות אדום עולה ואינו יורד, ואומר אֶעֱלֶ֖ה עַל־בָּ֣מֳתֵי עָ֑ב אֶדַּמֶּ֖ה לְעֶלְיֽוֹן (ישעיהו י"ד י"ד) אמר לו יעקב אַ֧ךְ אֶל־שְׁא֛וֹל תּוּרָ֖ד אֶל־יַרְכְּתֵי־בֽוֹר (שם שם ט"ו). אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר [וְאִם־בֵּין כּֽוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִֽידְךָ נְאֻם־ה' (עובדיה א' ד')][1]. עכ"ל המדרש. פירש המהרז"ו שהשר אמר כך על עצמו, ויעקב השיב לו את המשך הכתוב. ואומר הרמב"ן שמראה זה ליעקב הוא כפי המראה שנתגלה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. ובפירוש טוב ירושלים הנ"ל ביאר שהרמב"ן  הביא דברי הפרקי  דרבי אליעזר מכיוון שעפ"י דבריו מובן ענין עליית המלאכים וירידתם, שהם משל לאומות, שהרי השלבים בסולם הם שנות עלייתם  ושליטתם.

בבראשית רבה (ויצא ס"ח י"ב-י"ג) מבארים גם ענין המלכויות. שם נדרש על חלומו של נבוכדנצאר וכפי שפתר לו דניאל את ענין ארבע המלכויות. המהר"ל בתחילת נר מצוה לחנוכה מאריך מאוד לבאר כדרכו בקודש את ענין ארבע המלכויות וממנה עובר לסוגיית חנוכה ומלכות יוון.

בתנחומא בפרשתנו (אות ב') מאמר מפורט על ארבע המלכויות אך ההמשך שונה וקשה, וזלה"ק:

...א"ר ברכיה בשם רבי חלבו ורב שמואל בן יוסינה מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, אמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב יעקב למה אין אתה עולה, באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה, א"ל הקדוש ברוך הוא אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה, רבי שמואל  בן יוסינה היה דורש (תהלים ע"ח) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכיות בעוה"ז במסים ובארנוניות ובגולגליות, א"ל יעקב יכול לעולם, א"ל אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים...עכ"ל המדרש.

הרב אליהו דסלר זצ"ל במכתב מאליהו (ח"ג גלות וגאולה עמ' 202-223) מביא דברי מדרש אלו (שמובאים גם בויקרא רבה אמור כ"ט ב') ומבארם בעומק. ראשית דבריו מושתתים על המהר"ל נצח ישראל (פרק י"ז) וזלה"ק: כי כל שלשה מלכויות ראה יעקב עלייתן, וראה גם כן ירידתן, חוץ מן המלכות הרביעית, שראה עלייתה ולא ראה ירידתה. וזה מפני כי שאר המלכויות נותן להם ה' יתברך ירידה מצד עוה"ז, ולפיכך יעקב שהיה באותו זמן בעוה"ז ראה הירידה שלהם. אבל מלכות הרביעית ירידתה מן העולם העליון, וה' יתברך בעצמו מוריד אותה,וכדכתיב (עובדיה א') אם תגביה כנשר...ולכך לא ראה יעקב שהוא בעוה"ז ירידת המלכות הרביעית מצד ה' יתברך...ולא יהיה ירידתה רק ע"י מלך המשיח אשר מעלתו ומדרגתו מעולם העליון...עכ"ל המהר"ל.

בהמשך מבאר הרב דסלר ענין התייראותו של יעקב אבינו לעלות. בתחילה מבסס נקודת יסוד בעבודה הרוחנית של כל אדם, ואלו דבריו (שם עמ' 206):

כאשר מציב אדם מטרה לעצמו להגיע לדרגה מסוימת, או לקנות מעלה ממעלות הנפש, אף שיודע שקשה הדבר והרבה עמל ויגיעה נצרכים לכך, אם מחזק את עצמו ואומר: אחר היגיעה והעמל הראויים בודאי אגיע ואשיג אותה דרגה ואותה מעלה, הרי בטחון זה כשלעצמו מוכיח שיש לו כבר עכשיו שייכות מה לאותה מעלה אליה הוא חותר, ומשום כך רב בטחונו שישיג אותה. אך אם סובר הוא שאין לו היכולת להשיג את המעלה, ונרתע מלעבוד ומלעמול להשיגה, אין זה אלא משום שרחוק הוא מאותה מעלה, ומשום כך נראה לו שאין ביכולתו להשיגה.

ומפרש המהר"ל (שם פרק כ') שאמר לו הקב"ה שיתעלה לדרגה רוחנית עליונה שעל ידה יתקן  את כל הקלקולים שעלולים להביא לידי גזירת גלות על עם ישראל. כי אם היה יעקב אבינו מתעלה אל שלימות המדריגה שציוה לו הקב"ה לעלות אליה, היו גם תולדותיו עד סוף כל הדורות עומדים ברום המעלה שלא תתכן שליטת גוים עליהם, ולא גלות בין העמים. אך יעקב אבינו לא עלה, ומבאר המהר"ל משום שבאותה שעה עדיין היה חסר משהו למדרגת הדבקות השלימה שרק לאחריה לא יתכנו שום פירוד ושום נפילה כלל. וזו כוונת המדרש 'לא האמין ולא עלה' כלומר שעדיין לא אסתייעא מילתא לתקן בפנימיות נשמתו את סיבת הגליות להשפיע ולקבוע שלימות כה יציבה לדורי דורות, עד שלא  יצטרכו לעולם לצאת לגלות.

[ומכאן מלמד הרב דסלר הנהגה עבורינו בדרגתינו, איש על מחנהו ואיש על דגלו:]

דברים אלו נאמרו על הדרגות העליונות והרמות של יעקב אבינו, אך גם אנו בדרגותינו השפלות חייבים ללמוד בשביל עבודתנו מה שגילו לנו חז"ל, אם אין אנו רואים פירות בעבודתנו, ואין החזוקים שלנו מחזיקים מעמד, ולהתעוררות שלנו אין תוצאות נאותות בפועל, אל ישלה אותנו היצר הרע כאילו החסרון ביכולת ובכח שלנו, אלא נדע שלא זו הסיבה! השואף אל הטוב בכל כוחו, יסבור שבידו היכולת להגיע אליו, וממילא יתחזק ויתאמץ, ובסופו של דבר יתקן את עצמו ויעלה במעלות התורה ויראה. מאידך גיסא, המרגיש כאילו אין בידו היכולת, עליו לדעת שחסר באמיתת שאיפתו, ומחובתו לחזק את שאיפתו ודבקותו אל המעלה ההיא בלמוד המוסר ובתפילה לעזר ה', כשתיהפך השאיפה הטובה לקנין אמיתי בנפשו, אז ירגיש כי גם היכולת בידו ועלה יעלה, ויצליח להוציא את שאיפתו הטהורה לפועל, בעזרת ה' יתברך. עכ"ל המכתב מאליהו זיע"א.

הסולם רמז לעבודת האדם

וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ (בראשית כ"ח י"ב)

מפרש הרשב"ם: מוצב - ע"י אחרים, נצב – מעצמו.

בשפת אמת (שנת תרל"ט)

בפסוק והנה סולם מוצב ארצה כו' ולא כתיב נצב. כי סולם זה צריך האדם להעמידו כאשר מתקן מלא קומתו. והוא הוא הסולם שגופו למטה ונשמתו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו. כי גופו למטה מהם. ושרש נשמתו למעלה מהם. לכן אדם נקרא מהלך בכל אלה המדריגות של הסולם. כי בודאי סולם זה כולל כל שרשי נשמות בני אדם. ונודע כי כל מה שנמצא בכלל נמצא בפרט. כי האדם נקרא עולם קטן. לכן יש בכל אחד ככל אלה המדריגות. וכתיב אח"כ ויירא כו'. כי כך צריך להיות ע"י השגת המדריגות שרואה האדם עד היכן כח נשמתו מגעת. ואשר כל התחתונים והעליונים תלויין בו. צריך ליפול עליו אימה ופחד ביותר. לכן ג"כ וידר נדר כו'. אף שהבטיחו הבורא ית'. אמרו חכמים שאין הבטחה לצדיקים. הוא ג"כ מתישב לפי הנ"ל. שהאדם המהלך ונשתנה בכל עת ועת מן דרגא לדרגא במדריגות הסולם הנ"ל. נמצא תמיד הולך בדרך חדש לגמרי. וצריך סייעתא דשמיא ביותר בכל עת כנ"ל.

ובאמרי אמת בנו בכורו של השפת אמת ביאר והוסיף על דברי אביו:

וכדאיתא במדרש (שם ס"ח יב) חד אמר עולים ויורדים ביעקב, יעקב אבינו חידש דרך ופתח שער חדש וזהו שכתוב (פסוק יז) וזה שער השמים, נתחדש דרך של ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח), איתא בגמרא חגיגה (יב ב) על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו שנאמר (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, יעקב אבינו היה צדיק יסוד עולם, כתיב (תהלים נה יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. ואיתא במדרש (שוח"ט שם, ילקו"ש תשעב) כי ברבים היו עמדי אלו המלאכים המסורים לו, זה נתקיים ביעקב, המלאכים על ידי שליוו את יעקב נתעלו כדאיתא (בר"ר סח יח) למעלן כל מי שהוא אומר זכותן עולה, איתא בספרים (שער הפסוקים ד"ה והנה מקום, עי' שפ"א תרנ"ג) שם יעקב הוא מלשון עקב ושם ישראל מרמז על לי ראש, יעקב קשר הכל בשורש בשמים, וידו אוחזת בעקב (בראשית כה כו) שנוכל לעבור כל עניני העולם הזה, שני היודי"ן משמות יעקב וישראל הם מול שני היודי"ן מתחילת וסוף שמות השי"ת[2]... עכ"ל האמרי אמת.

רבי שמשון רפאל הירש מפרש בענין חבור שמים וארץ ושאיפת האדם לשאת למרום עיניו ותהלוכות חייו וזלה"ק:

הסולם מוצב, איננו קיים מעצמו בדרך מקרה אלא כח עליון הציב אותו ארצה. הכח העליון שהציב את הסולם איננו על הארץ, אלא נעלה במרומים, וממרום הוצב הסולם על הארץ, ואעפי"כ ראשו מגיע השמיימה, כוונו ותעודתו איננה ירידה משמים ארצה, אלא התעלות מהארץ לשמים. זו האמת האחת הרמוזה לו! בראשונה: כלל החיים עלי אדמות, כולל אפוא גם את חיי האדם, גם את חייו הוא, מטרתם איננה במישור, לא מבאר שבע לחרן – אלא תעודתם היא במרום וממרום. כל אשר בארץ מוזמן ומיועד להתעלות למטרה עליונה בשמים, ומטרה זו שאיפה זו להתעלות איננה אגדה הבדויה מלב האדם, אלא מציאות יש לה, וקיום עדי עד, יסודה בשמים והגשמתה הישירה בארץ...עכ"ל הרש"ר הירש.

העליות והירידות בחיי האדם יחידה אחת הם

הגרי"מ חרל"פ במי מרום (ח"ה נמוקי המקראות בפרשתנו) כתב: יחד עם העליות באות גם הירידות, שכן הירידות מענפי העליות המה, כי כך הוא טבע וסדר העליה לעלות למעלה ולהתפשט גם למטה. האסון הוא רק כשנפסק הסולם, שהוא סוד החבור שבין העליה לבין הירידה. מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אבל בזמן שהסולם שלם והעליות והירידות משולבות אחת אל אחותה, אז גם הירידות אינן מזיקות ושתיהן כאחת מביאות את התועלת, גם היורדים מרום שמים ועד תחתית ארץ וגם העולים מתחתית ארץ עד רום שמים מלאכי אלקים המה.

סולם רמז על תורה ועל ענוה

בתורת משה לחת"ם סופר כתב:

...מי שהוא במדריגת סיני עניו ושפל רוח, מוצב ארצה נפשו כעפר, מגביהו הקב"ה עד השמים, ואפ"ה [ואפילו הכי] עדיין הוא מוצב ארצה, ועולים ויורדים, ע"י  עלייתו, הוא יורד וממעט עצמו יותר, ואז ה' נצב עליו כנ"ל. וחלום שנפתר בתוך חלום מתקיים כדאמרינן ברכות (נ"ח ע"ב) ולכן נאמר לו מיד הפתרון, הארץ אשר אתה וכו' לך אתננה ולזרעך, אותה מדת ענווה שיש בך יהיה גם בזרעך, והיה זרעך כעפר הארץ,  נפשם כעפר לכל תהיה, ואח"כ ופרצת ונברכו בך, הכל בזכות שממעטים עצמם...עכ"ל החת"ם סופר זיע"א.

והיו עיניך רואות את מוריך – התנהגות מוריך

בדבובי חן לרב דב לאבלוויטש (מורו ורבו של אבי מורי בהונגריה. הרב שלא זכה לזש"ק בספרו שכתב, השקיע הזכרת שמו לדורות עולם) כתב: מביא בעל הטורים: סולם בגימטריה עוני, ממון, קול וסלם בגימטריה סיני. וצריך ביאור למה בא הרמז על סיני בסלם חסר?

אבל בזה מוסר גדול, כי הלמוד  בעצמו, אם גם אמת, כי הוא סלם אבל אינו בשלימות, כי צריך להיות שיהיה עם התלמוד גם המעשה, כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, אבל התלמוד עצמו אינו די, כי הלוא התכלית הלמוד הוא ללמד, וללמד אפשר רק כשעשה, והוא נאה מדבר ונאה לקיים. עכ"ל הדבובי חן.

ומה יפה להביא אחת מפנינות חכמה שלימדני אבי מורי ר' מנחם אהרן ז"ל, והם כהמשך והשלמה לדברי רבו הנ"ל. על הנאמר והיו עיניך רואות את מוריך, מרגלא בפי אבי ז"ל: והיו עיניך רואות את מוריך – לא את תמונתו המצויירת או מצולמת אלא את דרכי הנהגתו והתנהגותו באלו יש להתבונן!

השוויית דמותו של יעקב שבשמים עם זו שבארץ

הגרי"ד סולבייציק זצ"ל בספרו חמש דרשות (חרב המתהפכת ושני הכרובים אות ה') כותב על דברי הגמרא בחולין (צ"א ע"ב) ואלו דברי הגמרא: והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה ויורדים ומסתכלין בדיוקנו של מטה. מבאר רש"י: פרצוף אדם שבארבע חיות דמות יעקב.

ומבאר הגרי"ד: יהודי יש לו דמות דיוקן למעלה, הדמות האידיאלית של ישראל סבא, כפי שצריך להיות מראה, והדמות הריאלית, כפי שהיא למטה על האבנים מהם סלולה דרכו. מלאכים רוצים תמיד לראות אם הדיוקן בכסא הכבוד תואמת את האישיות של מטה. עכ"ל הגרי"ד.

הרש"ר הירש גם כתב כעין זה:  ...הם [המלאכים] עולים ומסתכלים בתמונה האידאלית של האדם, כפי שעליו להיות, ויורדים ומשווים כנגדה את תמונתו כפי מה שהוא...

לאחר זמן אנה ה' יתברך לידי מקור קדום לרעיון זה. ראשית חכמה שער היראה פרק ט' (מהדורת הרב וולדמן אות כ"ב-כ"ג). בתחילה מביא דברי תקוני זהר (תקון כ"ב דף ס"ה ע"ב) אביא את תרגום המאמר עפ"י הוצאה הנ"ל:

שימני כחותם, זהו הנשמה שצורתה חקוקה למעלה, וכמו שהעמידו אצל יעקב: שצורתו של יעקב היה חקוק בכסא הכבוד, שכל הנשמות שנחצבות משם, חקיקה שלהם נחקקו למעלה ורשימה שלהם למטה. חקיקה שלמעלה היא החותם, והרשימה שלמטה היא הרשימה של החותם. ומיד כשרשימת החקיקה של הנשמה היא למעלה והרשימה שלה למטה, נאמר בה: והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, עולים למעלה ומסתכלים בצורתה של הנשמה שמאירה בחקיקה זו,  ומזדעזעים ממנה. ואח"כ יורדים למטה, ורואין שלא נשתנה מצורתה שלמעלה כלום, ומתייראים ממנה.

וכותב הראשית החכמה וזלה"ק: הרי הדיוקן התחתון כתקונו בלא פגם, המלאכים יראים ממנו, מפני שלא נשתנה דיוקנו מדיוקן העליון, המצוייר בכסא, ואפשר שעל זה נאמר (בראשית ט' ב') ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ... 


נלקט ונערך בחסד ממרומים ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א.


הלמוד בגליון לזכות ולרפואת אמי אוד מוצל מאש, חוה בת לאה בתושח"י.

[1] מן הענין להעיר כי פסוקים אלו מישעיהו מדברים למעשה על  נבוכדנצאר מלך בבל, הפסוק שאותו אומר הקב"ה מעובדיה הוא נבואה על אדום. אשמח אם מישהו יאיר עיני בענין זה. בעייני בישעיהו ראיתי פירוש מעניין ומיוחד בפירושו של הרב שמואל לאנידו כלי יקר לנביאים ותו"ד: נבוכדנצאר חשב להדמות לעליון שהוא יתברך גוזר גזירה ונבוכדנצאר מבטלה. כמו שבמתי עב והאד העולה מן הארץ גורם ירידת המטר על  הארץ והולידה והצמיחה, כך תהיה  השתדלותו של נבוכדנצאר להצלחת התמדת מלכותו עד סוף כל הדורות, ואדמה לעליון שהוא גוזר גזירות ונבוכדנצאר מבטלה. אך זה לא יעלה בידו אלא שאול תורד אל ירכתי בור. נמצא אדמה לעליון כל דהו, בבחינה שיסובב סדור והנהגה חדשה, כאשר חשב נבודנצאר שמלכותו תשאר לנצח.

 

[2]  [נראה שכונתו לשמות הוי"ה ואדנות].

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע