סוגיות לשוניות בפרשת וישלח

נכתב על ידי איתיאל, 21/12/2018

 כיצד להבין פירוש מילה?


כשיש מילה יחידאית או נדירה שאיננו יודעים את פירושה, ישנן כמה שיטות איך לפענח את פשרה.

שיטה אחת היא בעזרת השוואת ההופעות האחרות של המילה בתוך השפה, או השוואה למילה דומה בשפה. שיטת הלימוד מבפנים.

השיטה השנייה משווה לשפות קרובות (מאותה משפחה) ומפרשת על פיהן.

בתחילת ימי הביניים (תקופת הראשונים) החל מחקר מסודר לשוני ודקדוקי בין חכמי ישראל. אמנם גם לפני כן יש פירושי מילים ועמידה על תופעות לשוניות בחז"ל, אך אין מהלך מקיף, אלא התייחסויות מקומיות בלבד.

באותה תקופה נוצרו שתי אסכולות. האסכולה הראשונה היתה של מנחם, שחיבר מעין מילון בשם "המחברת". במחברת הוא מחלק את המילים לפי שורשים (יש לו שיטה שונה לחלוטין לגבי שורשים. הוא משתמש במושג יסוד, ומשמיט את כל האותיות שאינן מופיעות בכל הטיות השורש. כך יוצא לו לדוגמה שורשים בני 2 אותיות ואפילו אות אחת - ראה רש"י על המילה "נוגות" המביא ממנחם שרק האות ג' בו מהיסוד. עוד יוצא לו חיבור של שורשים שונים לחלוטין שמבחינתו הם יסוד אחד, לדוגמה: היסוד ש.ב. כולל בתוכו את השורשים: יש"ב, שב"ה, שב"ב, נש"ב ושו"ב).

שיטתו של מנחם היתה לפרש "מבפנים". הוא פסל את האפשרות לפרש על פי השוואה לשפות אחרות.

כנגדו יצא דונש בן לברט (מחבר הפיוט "דרור יקרא") ואחריו תלמידים רבים (יונה אבן חיוג' לדוגמה) שהקימו את אסכולת הדקדוק הספרדית, המקובלת עד היום. הם השתמשו בעבודה היסודית שנעשתה כבר בתחום הדקדוק הערבי והחילו את הכללים האלה על העברית. הם זיהו גזרות וקבעו שאין שורש פחות מ-3 אותיות. הם לא הססו לפרש על פי השוואה לשפות שמיות אחרות (ארמית וערבית. כיום החוקרים משווים לשפות שמיות מתות שלא היו מוכרות לראשונים, כמו אכדית, מואבית, כנענית ואוגרתית, וכן שפות רחוקות גיאוגרפית כמו געז).

רש"י היה מדקדק מדהים. לא היתה לא את התשתית מהערבית של המדקדקים הספרדים, והוא פשוט חקר מאפס (לעיתים האריכות בדבריו נובעות מכך שאין לו מונחים לתיאור התופעות שזיהה. לדוגמה: אין לו מונח כמו גזרת הנחים. אז הוא מאריך לדבר על "תיבות שאות נופלת בהן מן היסוד (=שורש)", וכדומה. 
רש"י הכיר את המחברת של מנחם והשתמש בטרמינולוגיה שלו, אך לא היסס לחלוק עליו ולפרש בצורה שונה כשהיו לו הוכחות או סברות טובות. 

בפרשתנו המילה "ויאבק".
רש"י מביא את פירוש מנחם המפרש כהרגלו "מבפנים" - מפרש לפי השם "אבק" המוכר לנו, שפירושו במקרא עפר, שהיו מעלים עפר ברגליהם על ידי נענועם.

לאחר מכן מביא רש"י פירוש משל עצמו, הלומד את פירוש המילה משפה מקבילה: 
ולי נראה שהוא לשון ויתקשר, ולשון ארמי הוא, בתר דאביקו בה, ואבק לה מיבק, לשון עניבה, שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו.

יש שכתבו שרש"י מעדיף את הפירוש שלו על פני פירושו של מנחם, מכיוון שהוא נצמד לדעת חז"ל שפירושו שהמאבק לא היה עם איש גשמי, אלא מאבק רוחני עם שרו של עשיו. לכן הוא מעדיף פירוש פחות "ארצי".

מעניין לציין שלאחר דורות רבים, רבי חיים מוולוז'ין, מייסד הישיבה הליטאית הראשונה, ישתמש בפירושו של רש"י בצורה הפוכה.

המשנה (אבות א', ד') מדריכה: "יהי ביתך בית וועד לחכמים והווי מתאבק בעפר רגליהם". פשט המילה "מתאבק" כאן היא כפירוש מנחם, כלומר: שב למרגלותיהם, או צעד אחריהם באבק שמעלים בעת הילוכם. אך רבי חיים מפרש: התלמיד צריך לעמוד על דעתו בלימוד ו"לריב" עם הרב כדי ללבן את העניין, ואל תקבל בלי להבין. אמנם, גם כשאתה "נאבק" ברב, עליך לזכור את מקומך ולכבדו - "מתאבק", אך זכור שהינך "בעפר רגליהם".

*

לשון מקרא ולשון חכמים

ידוע הדבר ש"לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד".
ההבדלים הבולטים הם בצורות הדקדוקיות (החל מביטול ו' ההיפוך בלשון חכמים ועד הטיות המושפעות מארמית, דוגמת סיומת "ין" לרבים ועוד הבדלים רבים שקצרה היריעה למנותם).
הבדל נוסף הוא אוצר המילים. במשנה אנו מגלים מילים רבים חדשות שלא נמצאו בתנ"ך, או שמחליפות מילים מקבילות מהתנ"ך (כמו עץ שהופך לאילן, שמש וירח שהופכות לחמה ולבנה וכו').
אך תופעה נוספת היא שמילים קיימות משנות משמעות סמנטית.

בפרשה שלנו מופיעה "ראיתי פניך ותרצני".
רש"י מפרש "כל רצון שבמקרא לשון פיוס". הוא רומז בדבריו שאין הדבר כן בלשון חכמים. ואכן, חז"ל הרחיבו את משמעות השורש רצ"ה למשמעות want, בין רצון טוב ובין רצון רע. אך במקרא רצון פירושו like - רצון טוב, פיוס ומציאת חן. אגב, השורש המקביל בתנ"ך לרצ"ה החז"לי הוא חפ"ץ. כיום משמש חפ"ץ בעיקר כשם עצם לפריט לשימוש, ובמשמעות מושאלת להתייחסות מזלזלת, המוציאה את הפן האנושי מאדם - החפצה.

דוגמה נוספת להבדל בין לשון חכמים ללשון המקרא נמצא בפרשה במילים "נסעה ונלכה", שרש"י עומד על כך שהן מקבילות בדיוק ל"ניסע ונלך". תוספת הה"א נקראת עתיד מוארך, ואינה קיימת בלשון חכמים. גם במקרא אין אחידות מתי יש עתיד מוארך ומתי עתיד רגיל, אך נראה שזה משלב לשון גבוה יותר.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע