פרשת השבוע - פנחס

נכתב על ידי אלון, 15/7/2019

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹון הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם... לָכֵן אֱמֹור הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" (במדבר כה, י-יג)

 

נדיר מאוד שהתורה מציינת מפורשות שאיש מסוים יזכה לשכר על מעשיו. מצאנו שתי דוגמאות נוספות לכך על אנשים שזכו לשכר על מעשיהם:

א. בפרשת שמות (א, טו-יז) מסופר על המיילדות העבריות שלא שמעו לפרעה שדרש להמית את הזכרים: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת... בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ... וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים", ובזכות מעשיהם התורה מספרת על השכר שהם קיבלו (שם, כא): "וַיְהִי כִּֽי יָֽרְאוּ הַֽמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּֽים", ומסבירים חז"ל: "וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּֽים - בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים". זכו המיילדות שצאצאיהם יהיו כוהנים ולווים המשרתים בבית ה', וגם מלכים שתפקידם להנהיג את העם ביראת ה'.

ב. בחטא המרגלים, כאשר עשרת המרגלים הוציאו דיבה על הארץ וטענו שלא ניתן לכבוש אותה, עמד כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נגד המרגלים, שיבח את ארץ ישראל וחיזק את העם לבוא לרשת את הארץ (במדבר יג, ל)"וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ", על כך מסופר בפרשת דברים (א, לו) שכָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה זכה לשכר: "זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה' ".

אם ננסה לאפיין את המקרים שהבאנו (פִּינְחָס, הַמְיַלְּדֹות וְכָּלֵב) שבהם התורה נותנת שכר על מעשה מסוים, נראה שכאשר האדם עושה מעשה של גבורה ואומץ, מעשה בו הוא הולך נגד החברה, נגד הזרם המקובל והמוכנות להסתכן תוך סיכון אישי של חייו ולהניח את חייו הפרטיים ולהיות עבד לה' – במקום לחשוב על האינטרס האישי והפרטי, הם הסתכלו על האינטרס האלוקי, היא העושה את ההבדל ובכך הם זכו לשכר.

וזוהי המידה הנדרשת ממנהיגיהם של ישראל, כדברי המדרש הגדול: "רבי מנחמא בשם רבי תנחום אומר: כל פרנס שאינו משחית נפשו ומשליכה על ישראל אינו פרנס, במשה הוא אומר (שמות לב, לב): 'אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ' ".

וכפי שמרחיב הרמח"ל את הדברים ב"מסילת ישרים" (פרק יט): "כי אין הקב"ה אוהב, אלא למי שאוהב את ישראל, וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקב"ה מגדיל עליו, ואלה הם הרועים האמתיים של ישראל שהקב"ה חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה".

השכר שהם קיבלו, הוא בעצם המשך לאותו המעשה שהם עשו - כיוון שהם התעלו לעשות את רצון ה', הם התברכו בכך שיזכו להמשיך לעשות את רצון ה' באופן יותר גדול ויותר שלם.

 

הרב גור גלון, מתוך האתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע