למה מתחילים לבקש גשם במוסף

נכתב על ידי גל גל, 9/10/2019

 

בס''ד האזינו: למה מתחילים לבקש גשמים ממוסף ולא משחרית

פתיחה

בפרשת השבוע קוראים על שירת האזינו. בפתיחת השירה אומר (או מבקש) משה, "יערוף כמטר לקחי", דהיינו שדברי תוכחתו יתקבלו כמו טל אצל עם ישראל. בעקבות כך נעסוק השבוע בדיני הזכרת טל ומטר, מאימתי מתחילים להזכיר, מה הדין במדינות שצריכות גשם בזמנים בהם בארץ ישראל קיץ, ובדינו של אדם ששכח לומר מוריד הגשם, האם עליו לחזור ולהתפלל.

זמן ההזכרה

הגמרא בפתיחת מסכת תענית (ב ע''א), מביאה מחלוקת בין התנאים ממתי יש להתחיל להזכיר את הגשמים. לדעת רבי אליעזר ביום טוב הראשון של חג הסוכות, לדעת ר' יהושע מיום טוב אחרון של החג מכיוון שהזכרת גשמים בחג מהווה סימן קללה, ואילו לדעת ר' יהודה מיום טוב האחרון של חג, ורק מתפילת המוסף.

להלכה נפסק בשולחן ערוך (קיד, א) כדעת ר' יהודה, ונחלקו הראשונים מדוע לשיטתו מתחילים להזכיר ממוסף ולא משחרית:

א. התוספות (ד''ה העובר) הביאו בשם הירושלמי, שרוב האנשים לא מגיעים להתפלל ערבית, אבל כן מתפללים שחרית ומוסף. במידה ויתחילו להזכיר בשחרית משיב הרוח, יחשבו אלו שלא הגיעו לערבית שהתחילו להזכיר כבר אתמול בערב, ובשנה הבאה במידה והם יתפללו ערבית, הם יזכירו משיב הרוח שלא כהוגן, ותפילתם תהיה לשווא (מאירי ד''ה והמשנה).

ב. התוספות רי''ד (ג ע''א ד''ה האחרון) חלק על התוספות והמאירי וסבר, שגם לשחרית העם לא היה מגיע ורק למוסף בשביל לשמוע קריאת התורה היו מתקבצים, לכן היו מתחילים להזכיר רק במוסף, ובלשונו:

''ולי נראה, לפי שקיבוץ העם הוא בתפילת המוספין יותר מתפילת השחר, מפני שמתקבצין לשמוע קריאת ספר תורה אחר תפלת השחר, וכיוון שקורין בתורה מתפללין תפילת מוסף, הילכך תיקנו שכל שינוי תפילה לא יהא אלא בקיבוץ עם, כדי שידעו הציבור שמעתה יש לנו להתפלל בעניין אחר ממה שהתפללנו.''

ג. גישה שלישית מופיעה בבעל המאור (א ע''ב בדה''ר) בשם המדרש שכתב, שאין דעתו של אדם מתיישבת עליו אלא בזמן מוסף. לכן כאשר משנים מסדר התפילה הרגיל עדיף שזה יהיה במוסף ולא בשאר התפילות (צריך לזכור שהיו מתפללים בעל פה, והשיקול של יישוב הדעת בתפילה היה תופס יותר מקום[1]).

זמן שאילת גשמים

בניגוד לזמן הזכרת גשמים שמתחילה כבר במוסף של סוכות, זמן שאילת גשמים ('ותן טל ומטר') בארץ ישראל מתחילה מאוחר יותר. הגמרא במסכת תענית (י ע''א) כותבת, שמתחילים להזכיר רק בז' בחשוון, כדי שאחרון העולים לארץ ישראל למקדש ברגל יגיע לנהר פרת (סוף גבולה של ארץ ישראל), וכך הם לא יימנעו מלבוא שנה הבאה לרגל (ועיין הערה[2].

בחוץ לארץ לעומת זאת מתחילים להזכיר מוריד הגשם רק בסביבות חנוכה (שישים יום לתקופה), ובטעם הדבר נחלקו הראשונים: לדעת רש''י (ד''ה ובגולה), מכיוון שבני בבל ושאר הארצות לא צריכים גשם כמו בארץ ישראל, לכן אין טעם להתחיל בבקשת הגשמים כל כך מוקדם. הריטב''א (ד''ה תניא) פירש, שלא זו בלבד שהם לא צריכים גשם, אלא שהוא מזיק להם.

הרא''ש בתשובה (ד, י) כתב, שלא בכל מקום בחוץ לארץ מזכירים כך, ובמקומות שצריכים גשם כמו בארץ ישראל יכולים לבקש כמותה, וכך הוא הבין גם מדברי הרמב''ם בפירוש המשנה, ובלשונו של הרא''ש:

''וכל זה אינו אלא בארץ ישראל ובארצות שאוירם כאוירה, אבל בשאר ארצות צריכה להיות השאלה בזמן שהם צריכים לגשמים באותה הארץ ויעשו אותו זמן כאלו הוא שבעה במרחשוון.''

כך למשל העיד רבי משה מרדכי כלפון (ברית כהונה מערכת הג' אות א) רבה של ג'רבא, שהיו נוהגים להתחיל לבקש גשמים בעירו כבר מז' בחשוון וכארץ ישראל, מכיוון שהאקלים של שתי המדינות דומה.

היחס בין ארץ לחו''ל

כפי שראינו עד פה, בפשטות אין קשר ביום בו מתחילים לבקש גשמים בארץ ישראל ליום שמבקשים בחוץ לארץ, וכל מקום מבקש לפי מזג האוויר ששורר אצלו. לכאורה, גם הזמן בו מפסיקים לבקש גשמים במדינות השונות אמור היה להיות מותאם לאקלים שבמקומן, אך למעשה לא כך.  

בעוד שבארץ ישראל מפסיקים לבקש גשמים כבר ביום טוב הראשון של פסח (תענית ב ע''א), הגמרא (יד ע''א) מביאה שבני נינוה שאלו את רבי האם הם יכולים להמשיך לבקש גשמים, מכיוון שהם צריכים גשם אפילו בתקופת תמוז. רבי השיב להם, שהם חייבים להתיישר עם מנהג בני ארץ ישראל, ואם הם רוצים לבקש גשם - שיבקשו בשומע תפילה:

''שלחו ליה בני נינווה לרבי: כגון אנחנו, דאפילו בתקופת תמוז בעינן מטרא (= צריכים גשם), היכי נעביד? כיחידים (שצריכים גשם) דמינן או כרבים דמינן? כיחידים דמינן - ובשומע תפילה, או כרבים דמינן ובברכת השנים? שלח להו: כיחידים דמיתו, ובשומע תפילה.''

הסתירה לא מופיעה רק בדברי הגמרא, אלא גם בדברי הרמב''ם. בעוד שבפירוש המשנה למסכת תענית (א, ג) כתב שבני חוץ לארץ מתחילים להזכיר גשמים בזמן בו הם צריכים, בהלכות תפילה (ב, יז) פסק, שבמידה ובני חוץ לארץ צריכים גשם לאחר ניסן, הם יכולים להזכיר רק בשומע תפילה ולא בברכת השנים. כיצד יש ליישב את הסתירה?

יישוב הסתירה

א. אפשרות ראשונה ליישב את הסתירה, מופיעה ברא''ש (כלל ד, י). הוא סבר, שיש לחלק בין מקומות יישוב נקודתיים לבין ארצות שלמות. בעוד שבמקומות בודדים כמו נינווה צריכים להתיישר כפי מנהג ארץ ישראל, במידה וארץ שלמה צריכה גשם, היא יכולה להזכיר גשמים מתי שהיא צריכה בלי להתחשב במנהג ארץ ישראל. 

כך הוא דקדק גם בדברי הרמב''ם. בעוד שכאשר הרמב''ם בהלכות תפילה התייחס לכך שבני חוץ לארץ צריכים להזכיר בזמן בו בני ארץ ישראל מזכירים הוא כתב 'מקומות שהם צריכים גשמים כגון איי הים...', בפירוש המשנה כתב הרמב''ם 'ארצות', מוכח מכאן שיש חילוק בין התפרסות המקום להזכרת הגשמים.

ב. הכסף משנה (תפילה שם) חלק על תירוץ הרא''ש, והקשה על דבריו. הרי כאשר הרמב''ם כותב 'מקומות' הוא מזכיר בהמשך את 'איי הים', וכי אפשר לומר שאיי הים לא נחשבים מדינה בפני עצמם כדי שיזכירו מתי שהם צריכים? אם כן, מדוע לדעת הרא''ש, הרמב''ם מכליל אותם בתוך המקומות הבודדים? על כורחך שיישוב הרא''ש לסתירה שגוי.

אם כך, כיצד יש ליישב את הסתירה בגמרא וברמב''ם? הנצי''ב (מרומי שדה שם ד''ה הא) כתב, שמפני כבודה של בבל ששם נוסדה התורה שבעל פה (ובעקבותיה גם בשאר מדינות העולם), התירו לבקש גשמים גם לאחר הזמן בו מבקשים בארץ ישראל - כל עוד בקשתם לא סותרת חזיתית את בקשת אנשי ארץ ישראל.

לכן אין מניעה שימשיכו לבקש עוד טל עד שישים יום לתקופה כאשר בארץ ישראל מבקשים גשם, אבל כן קיימת בעיה להמשיך לבקש גשם כאשר בארץ ישראל כבר מבקשים טל, לכן כל המדינות מפסיקות לבקש גשם בניסן, ובלשונו:

''והא דבבבל עושין השאלה לפי צורך המדינה, אינו אלא משום שבארץ ישראל הוי גם כן אז זמן גשמים עד הפסח. והיה זה כבודה של מדינת בבל שהתורה נתייסד שמה, שלא לשאול בשביל ארץ ישראל, אם לא שטוב גם כן עבורם. אבל אם היה מדינת בבל נצרכים בשביל עצמם שיהיה גשם בחדש אייר למשל ואילך, לא היה לעשות השאלה בברכת השנים.''

להלכה

א. להלכה כתב הבית יוסף (או''ח קיז), שמכיוון שלא נתקבלו דברי הרא''ש להלכה בקרב הפוסקים (וכפי שמציין הרא''ש בעצמו באותה תשובה), במידה ותושב חו''ל הזכיר גשם לאחר הזמן בו מפסיקים לבקש בארץ ישראל, הוא צריך לחזור ולהתפלל שוב, כמו כל אדם שמזכיר גשמים בקיץ.

עוד הוסיף הבית יוסף, שמכיוון שבכל זאת טוב לחוש לדעת הרא''ש, כדאי להתפלל את התפילה החוזרת כתפילת נדבה, על מנת לצאת מכל ספק, וכך הוא פסק להלכה בשולחן ערוך (שם, ב).

ב. הרמ''א (שם) חלק על השולחן ערוך. הרי כפי שהזכיר הבית יוסף, הר''ן (תענית ב ע''א) מסכים לשיטת הרא''ש, כך שהרא''ש איננו דעת יחיד. משום כך פסק, שאמנם לכתחילה תושב חו''ל יפסיק לבקש גשמים ביחד עם תושבי ארץ ישראל, אך במידה והוא בכל זאת ביקש גשם בזמן שמדינתו צריכה - יסמוך על דברי הרא''ש, ואין חובה כלל להתפלל שוב (ועיין הערה[3]).

שכח להזכיר גשם

אם כן כפי שראינו לעיל, במידה ואדם מזכיר גשם בימות החמה הוא חייב לשוב ולהתפלל. מה דינו של אדם שבמקום לבקש גשם הזכיר טל? בעניין זה מצינו מחלוקת בין הראשונים, כיצד לפרש את דברי התלמוד הבבלי והירושלמי בעניין:

מצד אחד הגמרא במסכת ברכות (כו ע''ב) כותבת, שבמידה ואדם לא הזכיר גשם בברכת מחייה המתים או מטר בברכת השנים, עליו לשוב ולהתפלל. מצד שני בירושלמי (א, א) מפורש, שאדם ששכח ולא הזכיר, חוזר להתפלל רק במידה והוא לא הזכיר לא מטר ולא טל, אך במידה והזכיר בברכתו את הטל - יצא ידי חובה.

א. הראב''ד (מובא בר''ן תענית ד''ה היה) סבר שהבבלי והירושלמי חולקים ולראיה שהבבלי לא הזכיר דין זה, וכאשר הם חולקים הלכה כדברי הבבלי, מכיוון שמחברי הבבלי הכירו את דברי התלמוד הירושלמי, ובכל זאת בחרו שלא לפסוק כמותו, או בגלל שאת הבבלי למדו יותר. לכן למעשה יוצא שלשיטתו, מי שפספס 'מוריד הגשם' או 'ותן טל ומטר' - חוזר בכל עניין, ובלשונו:

''כתב הראב"ד ז"ל אילו הסכים התלמוד שלנו עם הירושלמי לא היה מניחו זה מי שסדר הברייתא שלנו ועכשיו שכתבו הרב הגאון רבי יצחק ז"ל אין בידינו לדחותו.''

ב. הרי''ף (א ע''א בדה''ר) סבר אחרת מהראב''ד. לשיטתו אין מחלוקת בין התלמודים, ולמרות שבבבלי לא נאמר דינו של הירושלמי, מכיוון שהוא לא חולק עליו חזיתית, משמע שהוא כלל לא חולק עליו, ולכן אם אדם פספס ולא אמר גשם, הוא יצא ידי חובה בהזכרת הטל, וכך פסק הרמב''ם (תפילה י, ח).

אמנם, כפי שעולה מדברי הרמב''ם וכך פסקו גם הרמב''ן והר''ן (א ע''ב ד''ה היה), דברי הירושלמי נאמרו רק ביחס לאמירת מוריד הגשם, מכיוון שמזכירים את גבורת הקב''ה, ואין נפקא מינה אם משבחים אותו בטל או בגשם, אבל במידה וביקשו ותן ברכה, במקום ותן טל מטר - גם לירושלמי יש לחזור ולהתפלל, מכיוון שביקשו דבר שאין בו צורך, כך שהתפילה מוטעת (וכן להלכה).

הזכרה בשומע תפילה

במידה ואדם שכח לומר 'ותן טל ומטר': א. אם עוד לא סיים את הברכה יחזור ויאמר. ב. סיים את הברכה - יזכיר בשומע תפילה. ג. עבר את שומע תפילה, יחזור לברכת השנים (רמב''ם, לא כתוספות). ד. סיים את התפילה יחזור לראש ויתפלל שוב כראוי.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה כדי שעוד אנשים יקראו[4]...



[1] נחלקו הפוסקים בנוסח בקשת הגשמים: א. לדעת מחזור ויטרי (סי' פט) והטור (או''ח קיז) שני הנוסחים שווים באורכם, ורק במקום ותן ברכה אומרים ותן טל ומטר, וכך נוהגים האשכנזים. ב. לדעת הספרדים בעקבות האבודרהם (שמונה עשרה), בקיץ אומרים נוסח קצר ובדומה לנוסח האשכנזים, אבל בחורף הנוסח משתנה לגמרי, ואומרים נוסח ארוך. ג. לדעת רב עמרם גאון (סדר התפילה), כל השנה אומרים נוסח ארוך.

[2] לכאורה בזמן הזה שאין עולים לרגל, אין טעם להזכיר גשמים רק בז' חשוון, ואכן כך פסק להלכה הריטב''א (ד''ה ודווקא), וגם המאירי (ד''ה יש) העלה אפשרות כזאת. אמנם למעשה לא נוהגים כך, מכיוון שגם היום שאין מקדש מתאספים לבוא לירושלים בשעת הרגל (ר''ן, ב ע''א בדה''ר).

[3] ובדרך אגב, הרב וואזנר (שבט הלוי א, כא) רצה לומר (וכתב שאם יצטרף אליו 'גאון מפורסם' הוא יפסוק כך), שכל דברי הגמרא ופסק השולחן ערוך מתייחסים רק למדינות שזמן החורף והקיץ שלהם מקביל פחות או יותר לארץ ישראל, אלא שהם צריכים מעט יותר או פחות גשם, אבל מדינות כמו אורוגוואי, אוסטרליה וכדומה שהעונות בהן הפוכות לגמרי, כולם מודים שהם צריכים לבקש גשמים בזמן שמתאים להן.

 [4]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה