עיונים לשוניים - מסכת סוכה: היקש גורר

נכתב על ידי איתיאל, 24/10/2019

 תוך הכנות לבניית הסוכה:


היקש גורר - זו תופעה בה צורה של מילה אחת השפיעה וגררה מילה נוספת.

הבאנו לפני שבועיים כאן את "אינו" שגורר את "ישנו". 
צורן היחס הוא רק וֹ'. הנ' שייכת לבסיס - אין, ונגררה בהיקש ל"ישנו" - בסיס "יש".

במשנה הראשונה במסכת סוכה שנו חכמים רשימת סוכות פסולות, וביניהם "שחמתה מרובה מצלתה".

בעוד במילה "חמתה" - הבסיס הוא חמה, וכידוע ה' סופית נוטה להתחלף בת' (בסמיכות, בשם הפועל ובהטיית הנקבה. גזרת נלי"ה).

אך במילה "צִלתה" הבסיס הוא "צל" (שורש צל"ל, גזרת ע"ע). לפיכך אין מקום לת"ו, והיה צריך להיות "צלהּ". הצורה "צלתה" היא גרירה מ"חמתה".

יש לציין כי המשנה הייתה "תורה שבעל פה", שלא הועלתה על הכתב עד תקופה מאוחרת.

לפיכך ניתן למצוא בה תופעות מלשון הדיבור, שהגיעו מכך.

***

עוד לגבי היות המשנה "תורה שבעל פה":

ראה בקישור הבא את תיאורו של המלחין הנודע אנדרו היידה, המתאר את הצליליות והקצב השירי שהוא שמע במשנה:

ההשפעות הלשוניות שהגיעו מהיות המשנה משוננת בעל פה ניכרות ממקומות רבות, לדוגמה:

יש תופעה שנקראת בגמרא "חסורי מחסרא" - המשנה החסירה כמה מילים (לעתים אלו מילים קריטיות המשנות לחלוטין את ההלכה).

המפרשים עמלו קשות להבין כיצד מרשה הגמרא לעצמה לשנות ולהכניס מילים נוספות לנוסח המשנה.

יש שביארו שניתן להבין את הכוונה אותה הגמרא מציעה כבר בנוסח כפי שהוא, והמילים הנוספות רק מבהירות בפירוש (תוספות, רבינו בחיי).

אך אחד ההסברים היפים הוא ששינון המשנה היה במנגינה קבועה, כשלעתים מילים מסויימות לא נכנסו לקצב - נוצרו "קיצוצים" (תפארת ישראל ערכין ד', א').

דוגמה נוספת:
הגמרא מבארת בתחילת מסכת מגילה, על המשנה "מגילה נקראת בי"א, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו. לא פחות ולא יותר".
לאחר מכן המשנה מתחילה לפרט לפי ימי השבוע: "חל להיות יום י"ד בשני... בשלישי או ברביעי... בחמישי... וכו'".

הגמרא מבארת שלו היו מפרטים לפי סדר החודש היה המשנן מתבלבל, לכן עברו לשנות לפי ימי השבוע.

דוגמה אחרונה:
עוד דוגמה יפה להיות המשנה משוננת בעל פה היא הגמרא (שבת עז.) הדנה בכמה מילים במשנה, האם יש לגרוס אותן בא' או בע' (גרעינין או גראינין, גמיעה או גמיאה, גחלים אוממות או עוממות, מעצמין עינים או מאצמין ועוד), ומוכיחה כיצד לגרוס לפי הופעות שרשים אלו במקרא.

המשנה הייתה בעל פה, ועל רקע הידלדלות הגרוניות - היגוי א' וע' לא היה מובהק. לכן לא יכלו להוכיח מנוסח המשנה, אלא רק מהתורה שבכתב.

***

אגב, בגמרא מודפס באותה משנה גם: "ושאין לה שלֹשה דפנות", ובהערה בצד מודפס תיקון "צ"ל: שלֹש".

מה גרם לטעות המקורית של המדפיס הראשון?

כנראה שהוא נגרר בלשונו אחרי המספר הקודם, בשורה מעל: "ושאינה גבוהה עשרה טפחים".

***

והכי חשוב בתקופת החגים שאף אחת לא תסתבך עם חמתה (הכינוי השגור הזה מוטעה. צריך לומר "חמותה").

בקורס לשון במכללה בו למדתי נשאלנו ע"י המרצה כיצד אומרים "חמות" ברבים.

כמה עשרות סטודנטים ללשון (רובם נשואים) לא ידעו את התשובה הנכונה, והציעו הצעות מעניינות כמו "חמותות".

עד שקם תימני אחד והציל את המצב:
"חמיות! כמו אחות - אחיות, כך חמות - חמיות".

כנראה שרוב הציבור מסתפק בחמות אחת ודיו...

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע