תצא בחוץ!

נכתב על ידי eshkalim, 1/11/2019

 

בפרשת נח אנחנו מגלים כמה לא נח...

נח, בהיותו איש צדיק ונעים הליכות, נדרש לבנות במשך תקופה ארוכה מאוד (120 שנה!) תיבה ענקית שתהווה את גן החיות הנייד הראשון בהסטוריה.



המבול, שירד במשך 40 יום, מבצע Restart לעולם המוכר ומחזיר אותו לנקודת ההתחלה.

נח נמצא בתיבה שנה שלימה ומתפקד כמנהל צוות משפחתי של שבעה אנשים. ואולי דוקא אשתו ניהלה? לא יודע, לא נכנס לזה עכשיו...



בכל מקרה, במשך כל השנה נח מטפל במסירות בעולם הקטן עליו הוא מופקד והמדרש מתאר באריכות את הקשיים איתם הוא מתמודד, כולל נשיכה שקיבל מהאריה וכו'.

לאחר שהמים התייבשו (ב-כ"ז בחשוון) אומר לו בורא עולם לצאת מן התיבה:



"צֵא מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ" (בראשית ח', ט"ז)



הקב"ה מוסיף ואומר לו להוציא גם את בעלי החיים לחופשי:



"כָּל־הַֽחַיה אֲשֶׁר־אִתְּךָ מִכָּל־בָּשָׂר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָֽרֹמֵשׂ עַל־הָאָ֖רֶץ הַוצֵא אִתָּךְ" (ח', י"ז)



נשאלת השאלה האם נח, שבתוך התיבה לא היה לו בכלל נח, חושב בכלל להשאר בתיבה? הרי הוא שולח את העורב ולאחר מכן את היונה לבדוק כל שבוע האם האדמה יבשה ואפשר לצאת, מדוע אם כן צריך לצוות אותו לצאת ולהוציא את שאר החיות איתו???



מלמד אותנו המדרש שלמרות הקושי, בתיבה השתררו תנאי קיום של אחרית הימים, בהם כולם חיים יחד בשלום ואפילו בעלי החיים הטורפים ניזונים מאוכל צמחוני.

לנח, למרות הקושי, קיימת ההתלבטות בין שמירה על אידיליה מסויימת ומצב מתוקן לעומת המצב בגינו הגיע כל השטף הזה, ובין יציאה החוצה, למצב שבו המציאות חוזרת לעצמה והטבע שב לפעול כרגיל. לך תדע לאן נגיע שוב.



הקב"ה מנחה אותו לצאת. העבודה האמיתית היא במציאות, בחוץ, בדו הקיום הנדרש ובאיזון הטבעי. בורא עולם כורת עימו ברית ומבטיח לו שלא יחזור עוד מבול:



"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵן בֵּינִי וּבֵ֣ינֵיכֶם" (ט', י"ב)

ונח מבין שהעבודה שלו היא מחוץ לתיבה, מה שהוא יעשה, זה מה שיהיה. הוא יוצא החוצה ומתחיל לעבוד את האדמה ולהוציא ממנה חיים.



כמה פעמים לא טוב לנו בחיים? תחושת שעמום, פספוס, חוסר מיצוי? מצב כלכלי שלא משקף את מה שאנו שווים? תחושה שאנו לא מוערכים מספיק? הרגשה עמוקה בפנים שהגיע הזמן לעשות משהו אחר?

אבל למרות שלא טוב לנו, למרות שממש לא נח לנו במקום בו אנו נמצאים, אנחנו ממשיכים להשאר שם, בתוך התיבה, עם הרעש, הריח והבלגן ששורר שם, רק כי זה המקום המוכר?

בורא עולם מורה לנו לצאת מאיזור הנוחות, לצאת מהתיבה ולהתקדם. לפעול בתוך המציאות, ולא לשקוע באמירות כמו "אני לא יכול, אני לא יודע, אני לא מסוגל"...



אבל זה קשה... מה עושים?



במצב כזה, כדאי לעשות מה שעשה נח. היה לו קשה לצאת בעצמו אבל ברגע שנאמר לו להוציא גם את כל האחרים, האחריות הקולקטיבית עזרה לו להתגבר על הפחד ולבצע. ברגע שיש לנו מישהו שעבורו אנו פועלים – בן/בת הזוג, ילדים, משפחה, הורים מזדקנים וכו', אנו מקבלים כוחות שלא היו לנו עבור עצמנו.



אנו חיים בעידן בו שינויים רדיקליים קורים בקצב מהיר, וכל יום מתחדש משהו. העולם נלחם בשחיתות ומפיל ממשלות בעוד שבמקומות אחרים לא מצליחים להרים ממשלות (...), מכוניות עוד מעט יחשב בעצמן ובתחום הכלכלי אנו כבר נערכים לקראת עולם שבו כל התשלומים יהיו מהטלפון הסלולרי שלנו או מרכיבים שיוטמעו בגופנו, ומזומן יהיה משהו שהילדים שלנו לא יכירו. במציאות שכזאת ניתן לומר שהדבר הקבוע היחיד שנותר הוא השינוי המתמיד...

נח יכל להשאר בתיבה אבל אז הוא היה מפספס את כל מטרתו של המבול – בריאה של המציאות מחדש.



אז איזו מציאות חדשה אתם מחליטים לברוא השבוע ועבור מי?

שבת שלום.

אליהושע שקלים.

ליווי כלכלי למשפחות שרוצות יותר

eshkalim@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע