chiddush logo

דינה אשתו של איוב

נכתב על ידי יניב, 5/12/2019

 "ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה" (בראשית לד,ז). 'ויש אומרים: איוב בימי יעקב היה, ודינה בת יעקב נשא, כתיב הכא (איוב ב, י) "כדבר אחת הנבלות תדברי", וכתיב התם (בראשית לד, ז) "כי נבלה עשה בישראל"' (ב"ב טו,ב). בפשטות למדו על זמנו של איוב, שהיה חי בזמן בני יעקב, מג"ש של "נבלה" - “נבלות". אולם זה בא לומר יותר מזה, שבהקשר לדינה נאמר "כי נבלה עשה בישראל", ולכן אולי מהג"ש למדים גם שדינה היא זו שאמרה לאיוב "ותאמר לו אשתו עדך מחזיק בתמתך ברך אלקים ומת" (איוב ב,ט), שעל זה ענה איוב: “ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי" וגו' (שם,י). יוצא מהג"ש שדינה היתה אשתו של איוב. וכך נאמר במפורש בב"ר: 'רבי אבא בר כהנא אמר: בימי יעקב היה. דאמר רבי אבא בר כהנא: דינה אשתו של איוב היתה, דכתיב באשת איוב "כדבר אחת הנבלות", וכתיב בדינה "כי נבלה עשה בישראל"' (ב"ר נז,ד). אולם אם נאמר שדינה היא אשתו של איוב יצא שתי קושיות: א. איך אמרה לו לקלל את ה' ח"ו? ב. הגמ' ממשיכה: 'וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה, לבר מיש אומרים' וכו'. יוצא שלדעה הזו איוב היה גוי, ואם כן כיצד דינה היתה אשתו? את הקושיא על דברי דינה י"ל שאמנם איוב עונה לה "כדבר אחת הנבלות תדברי", אולם אפשר שהוא לא הבין נכון את דבריה. איוב הבין שהיא מתכוונת בסגי נהור "ברך אלקים" במובן של קלל (כמו שמובן בפשטות: '"עודך" – עדיין אתה מחזיק בתמימתך? וכאלו אמרה: אל תחזיק עוד, אלא ברך את ה', ובעון זה תמות מיד. והנה טובה לך משתחיה ביסורים מכאיבים כאלה'. מצודות איוב ב,ט), אולם היא התכוונה לברך כפשוטו, במובן החיובי, כעין הסבר המלבי"ם: '"עודך מחזיק בתמתך" – כי בפעם הראשון ברך על הרעה, כמ"ש "יהי שם ה' מבורך”, ובפעם הזה לא ברך ה' רק שתק, כי בלבבו לא היה שלם בפעם הזאת כמו שית'. ואמרה לו אשתו להקניטו: הנה בפעם הראשון שברכת את ה' על הרעה, שבזה הראית שאתה תמים עמו, הוסיף להכותך גם בגופך, ואם עתה תברך שנית הלא בהכרח יוסיף להכותך בנפש עד שתמות, כי אין לו להכות אותך עוד בדבר אחר. וא"כ אחר שעודך מחזיק בתומתך, למה אתה שותק זאת הפעם ואינך מברך על הרעה? ברך אלקים גם עתה ותמות, והיא הקנטה הלציית על שברך בפעם הראשון', שכך לי"א אפשר שלמדו שהיא התכוונה שיברך ממש, אולם לא להקניטו (שלא כמו שפרש המלבי"ם), אלא באמת אמרה בפשטות, שיברך וימות כי כך ה' רוצה לראות שממשיך בתמימותו. או שאמרה שיברך וימות – ז"א שיברך לפני שגם ימות בצרות שבאים עליו עכשיו, כדי להראות את תמימותו באמונתו בה' (ולא שיברך ולכן בשל זה ימות – על שברך). אלא שקשה איך אפשר לומר שדינה בת יעקב התחתנה עם גוי? אמנם אפשר לפרש שבאמת זה היה דבר שלילי, וכעין הנאמר על דינה: '"וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה". ר' יודן אמר: גוררין בה ויוצאין. א"ר הונא: הנבעלת לערל קשה לפרוש' (ב"ר פ,יא), שדינה לא רצתה להתנתק משכם הערל. ממילא אולי אפשר שדבר זה גם נשאר בה בהמשך, ולכן התחתנה עם איוב שהיה נכרי. אולם יותר נראה שלא חטאה בכך (גם אם נאמר שבאותו זמן לא רצתה לפרוש, אבל במשך הזמן נרגעה מן הסתם), אלא שאיוב היה חי "בארץ עוץ" (איוב א,א), ואיפה זה? '"עוץ" – יתכן שהיא ארם נהרים, כי נחור היה אדון הארץ, כמ"ש "אל ארם נהרים אל עיר נחור" (בראשית כד). ועוץ היה בכור נחור כמ"ש "את עוץ בכורו" (שם כב). וע"כ קראו שם הארץ ע"ש בנו הבכור כי לו משפט הממשלה' (מצודות. שם). ממילא לפי זה יוצא שלא היה פסול בהיותה חיה עם גוי, כיון שבתקופת האבות שמרו על תרי"ג המצוות רק בא"י, ולא בחו"ל: 'והנראה אלי מדעת רבותינו, שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה. ושמירתו אותה היה בארץ בלבד' (רמב"ן בראשית כו,ה). לכן דינה שחיה עם איוב בחו"ל, לא שמרה על התורה, ולכן יכלה להתחתן עם גוי. אולם גם אז, לא התחתנה עם סתם גוי, אלא עם גוי צדיק דווקא: "והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלקים וסר מרע" (איוב א,א). במדרש מובא שדינה נשאה לאיוב כעונש ליעקב על שלא נתנה לעשיו: 'ר' חנינא בשם ר' אבא הכהן בר' אליעזר פתח: (איוב ו) "למס מרעהו חסד". מנעת חסד מן אחוך, היא נסבת לאיוב, שאינו לא גר ולא מהול. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נישאת לערל. לא בקשת להשיאה דרך היתר, הרי נישאת דרך איסור "ותצא דינה" וגו'' (ב"ר פ,ד). [אמנם מכאן משמע שנשאה איוב באיסור, אולם אפשר שהכוונה שזה כעין איסור – שע"פ התורה זה אסור, אילו היו שומרים על התורה בחו"ל. אלא שלכאורה לא מובן, מה הכוונה שלא רצה להשיאה דרך היתר, הרי גם עם עשיו זה היה נישואין דרך איסור? וכנראה שהכוונה שעשיו היה מתגייר ואז זה היה דרך היתר. או שהכוונה בלשון שאלה 'לא בקשת להשיאה למהול?' ז"א לישראלי, ולא לעשיו שאינו נקרא ישראלי ולכן לא נקרא מהול [שבנ"י נקראים 'מולים' (משנה נדרים ג,יא)], 'לא בקשת להשיאה דרך היתר?' לישראלי, ולא לעשיו דרך איסור? הרי שמתחתנת עם איוב שהיה גוי ולא מהול). נראה מעבר לפשט שזהו כעונש, מכך שהיה צריך להביאה לעשיו, משמע שיעודה בעולם היה להתחבר לגוי ולקרבו לה' – שזה היה צריך להיות עשיו, וכיון שלא נעשה כך אז התחתנה עם איוב, שהיה גוי וקרוב לה'. נראה שדבר זה בדינה נבע מלאה אמה: '...אמר להם: "ותצא לאה לקראתו" וגו', יצאת מקושטת כזונה, לפיכך "ותצא דינה בת לאה"' (שם,א), שלכאורה הרי יצאה בשביל צד חיובי, שאפילו למדו ממנה לחיקוי: 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן: כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן. דאילו בדורו של משה כתיב (דברים א, יג) "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם", וכתיב "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים", ואילו נבונים לא אשכח. ואילו גבי לאה כתיב (בראשית ל, טז) "ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך", וכתיב (דברי הימים א יב, לג) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם"' (עירובין ק,ב). כך שעשתה דבר חיובי ולא שלילי! אלא שנראה שאמנם המעשה תביעה הוא ודאי חיובי, אולם מה שיצאה לקראתו ("ותצא לאה לקראתו" [בראשית ל,טז]) זה היה שלא כראוי, שלא ראוי שתצא לקראתו 'מקושטת'. שהייתה צריכה לתת לו ללכת לרחל, ושרחל תפנה אותו אליה (ואז תתבע אותו למצוה). לכן מהצד הזה זה כעין שלילי, שנראת 'כזונה' ח"ו. לכן כיון שהדבר נעשה בצורה בעייתית, אז גם אצל דינה זה יתגלה בצורה שאינה בעייתית, שבשיא החומרה יהיה אצל שכם (רק שאז היתה קטנה ולכן אין להאשימה), אולם בכל מהותה יהיה בה דבר חיובי עם בעייתי, שזהו שמיועדת לקרב לה' (שזה החיובי) אבל דרך נישואין לגוים (שזה הבעייתי). או שלאה היתה מיועדת לקרב את עשיו, כמו שאמרו האנשים: '... גדולה לגדול וקטנה לקטן' (ב"ב קכג,א), שכך אולי באמת היה ראוי משמים כדי שתקרב את עשיו, וכיון שיעקב נשאה, אז ביתה היתה מיועדת לקרב את עשיו במקומה, כך שהיתה מיועדת במהותה לקרב גוי לה'.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע