עיונים לשוניים - פרשת וישב: ואיה וענה, ו' יתירה

נכתב על ידי איתיאל, 9/12/2019

 האות ו' ממלאת תפקידים רבים.


התפקיד המפורסם ביותר הוא ו' החיבור , כדי לחבר מבחינה תחבירית במשמעות של הוספה (כמו המילה "גם").

אך לאות ו' שימושים רבים נוספים, נזכיר כאן כמה מהם:

ו' ההיפוך - באה בראש פועל, ותפקידה להפוך את זמנו מעבר לעתיד או להיפך - "ונתתי (עבר) גשמיכם בעיתם" = "אתן (עתיד) גשמיכם בעיתם". "ואשבור (עתיד) מוטות עולכם" = "שברתי (עבר) מוטות עולכם".

ו' הברירה - "ומקלל אביו ואמו - מות יומת". גם אם קילל אחד מהם, ולא רק אם קילל את שניהם.

לפי זה, ההקפדה הדווקנית במסמכים משפטיים להדגיש ולכתוב ו/או - מיותרת. האות ו' יכולה לשמש הן כהוספה והן כברירה.
הדבר גם יוצר קושי בקריאה, כיוון שו' החיבור צריכה להיות מוצמדת למילה (דבר המשפיע גם על ניקודה), בעוד המילית "או" פרודה מהמילה הבאה.
לעתים ההרגל הזה גורם לגיחוך, לדוגמה בחוזה שנכתב בו: "אי פרעון דמי השכירות ו/או חלקם יוביל לביטול". כמובן שלא ניתן גם לא לפרוע את כל דמי השכירות וגם לפרוע את חלקן...

ו' סתמית - במקרא מצאנו שימוש רב באות ו', כאשר לא ברור מבחינה תחבירית מה תפקידה. כמעט כל פסוק בתורה פותח באות זו, עד שנהגו הסופרים, ליופי ולקישוט, לסדר שכל עמוד בספר התורה יתחיל באות ו', ונתנו סימן לדבר ממילות הפסוק "ווי העמודים" (מלבד שישה עמודים בהם יש הקפדה לפתיחה באות מסוימת, שסימנם "בי-ה שמו").

כבר ראשוני הבלשנים התייחסו לזה. יש מהם המסתפקים באמירה שאכן זו תופעה קיימת, וכך דרך המקרא, ללא הסבר נוסף (מנחם, רש"י, ראב"ע, מצודות).

יש פירוש רדיקלי של רבי יוסף קמחי (אביו של רד"ק) הטוען שכל ו' כזו מעידה על מילה חסרה. כך לדוגמה בפרשתינו בפסוק "ואלה בני צבעון ואיה וענה" - הוא מפרש: אלה בני צבעון (פלוני חסר), (אלמוני חסר) ואיה וענה", וכנראה הושמטו שמות בנים שלא היתה להם חשיבות, או שלא העמידו תולדות.

רש"י כדרכו רק מעיר על התופעה, ולא נותן הסבר.
הראב"ע מוכיח שמדובר בו' יתירה מהמקבילה בדברי הימים, שם נכתב "איה וענה" בלי ו'.

רשב"ם טוען שאין כאן ו' השימוש כלל, אלא הו' היא חלק משם האדם, ששמו היה "ואיה". הוא מביא דוגמות נוספות לאנשים ששמם מתחיל בו"ו: ושתי, ופסי (ואנו נוסיף: ויזתא).

הוא חולק על התיאוריה לפיה יש סתם "ו"וים יתירות". כלשונו: "והמפרש לו' יתירה, יש לו לתמוה: מה היה לו לכתוב ו' יתירה בזה יותר משאר בנים?!". כלומר: עצם העמידה על חריגות אינה מספיקה. יש לעמוד על הסיבה שהחריגות הופיעה דווקא כאן.

על כן הוא מציע הסבר להופעות "ו' יתירה" כביכול שהציגו המדקדקים. 

לפי הסבריו, בכל אחת מהתופעות יש צורך בו' החיבור, אלא לעתים היא מחברת בין מילה חסרה המובנית מאליה.

לדוגמה: בפסוק "מִ֭גַּעֲרָ֣תְךָ אֱלֹקֵי יַעֲקֹ֑ב נִ֝רְדָּ֗ם וְרֶ֣כֶב וָסֽוּס" - המילה החסרה המובנית מתוך הטקסט היא "איש החיל": בקצף נקמת ה' בצבא סנחריב - לא רק איש החיל נרדם, אלא גם רכבו וסוסו (כך פירש שם גם המלבי"ם).

בפסוק "וַתֵּ֤שֶׁב תָּמָר֙ וְשֹׁ֣מֵמָ֔ה בֵּ֖ית אַבְשָׁל֥וֹם אָחִֽיהָ" הוא מציע שהמילה "בודדה" חסרה. כלומר: "ותשב תמר (בודדה) ושוממה".

באשר למקבילה בדברי הימים, שם מופיע "איה" בלא ו', הוא טוען שאין בכך סתירה לפירושו. שמות רבים מופיעים במקורות שונים בצורות דומות אך לא זהות. כך "משך" הוא "מש".

הרשב"ם אמנם לא הסביר את כל המקרים של ו' יתירה, אבל הוא בהחלט נתן פתח וכיוון, כך שניתן לשער שאכן יש הסבר לכל ו' יתירה.

המדקדקים הספרדים הציעו שחלק מהו"וים מקבילים ל"פַ"א רפה בלשון ישמעאל". קידומת "פ" בערבית יכולה לשמש במשמעות הקרובה למשמעות המילה "אז" או "הִנֵה".

זה יכול להגיע בהקשר לוגי של סיבה ותוצאה ("וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי" - אם ינהגו פרישות בקדשים - אז לא יחללו את שם קדשי), או בהקשר לוגי של רצף זמן, או אפילו כפתיחה לסיפור ("ואברהם זקן בא בימים").

בלשוננו משמשת ו' החיבור, ובמידה מסויימת גם ו' הברירה. ו' ההיפוך לא שרדה לאחר המקרא. ו' כ"פא רפה ערבית" נדירה מאוד, והיא משמשת בעיקר בביטויים ומטבעות לשון שלמים שנכנסו ללשוננו, כמו הביטוי "הואיל ו...".

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע