"לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא" (אין אור, אלא זה היוצא מתוך החושך)  (זוהר תצוה, עמ' קפד)

לאורך ההיסטוריה התמודד העם היהודי עם איומים רבים ומגוּונים. היו שביקשו להשמיד את היהודים פיזית. היו שפגעו בפרנסתם. היו שגזרו עליהם גזֵרות כדי לדכא את אמונתם ואת דבקותם בדתם. והיו שניסו לבולל אותם ולגרום להם לאבד את זהותם ולהיות חלק מהתרבות הכללית. האיום האחרון הוא למעשה סיפורו של החנוכה - מאבקם של היוונים כנגד היהודים היה בניסיון לבולל את היהודים ולגרום להם להתערות בתוך התרבות היוונית.

חכמת יוון ההלניסטית איימה להביא עמה חושך גדול לעולם. המהר"ל מגדיר את המאבק התרבותי עם היוונים כמאבק בין החכמה, השכל האנושי, לבין התורה האלוקית. היוונים טענו שאין למעלה מהשכל האנושי. העימות הוא בין הפילוסופיה היוונית הדוגלת באוטונומיה המלאה של השכל האנושי, לבין התורה שבאה ממקור אלוקי ומנחה את השכל האנושי.

המאבק באותם ימים לא ניטש בין יהודים ליוונים בלבד. התחולל מאבק גדול בתוך העם היהודי, בין היהודים הנאמנים לדתם ובין המתייוונים, שהאמינו כי יש לאמץ את התרבות ההלניסטית המודרנית ולנטוש את היהדות המתבדלת.

היהדות, שדגלה בסיסמה "עם לבדד ישכון", עמדה מאז היווסדה במאבק מתמיד מול מגמות של התבוללות והתערות בתוך העולם הגדול. תמיד ניצב הפיתוי להיסחף אחר התרבות הכללית במקום להיות עם קטן ונבדל. מאז ומעולם היו שחשבו כי 'קִדמה' פירושה בעיטה בערכים המסורתיים והליכה אחרי הזרמים השולטים בעולם. לבסוף מי ששמר על יהדותו, שרד והשתלב בשלשלת הזהב של הרציפות היהודית, ומי שדבקו בתרבות יוון התבוללו לחלוטין ואבדו לעם היהודי.

המאבק הרעיוני שמאחורי נס חנוכה, אינו שייך להיסטוריה הרחוקה. זה בדיוק האתגר העומד לפנינו כאן ועכשיו. בימים ההם זו הייתה התרבות ההלניסטית, שאותה נשאו היוונים, ובזמן הזה אנו עומדים מול התרבות המערבית, המצויידת בטכנולוגיה חדשנית, המנסה להפוך את העולם כולו לכפר גלובלי אחד. התרבות הזאת קובעת מה לובשים, מה קוראים, מה שרים, במה מאמינים, מה מקדשים ומה דוחים.

אנו מתמודדים כיום באותה התמודדות של מתתיהו ובניו, אלא שהפעם המאבק איננו נגד גזרות דת של שלטון עריץ, אלא זה מאבק רוחני-ערכי. גם כיום יש פיתוי להיסחף בתוך זרם התרבות הכלל עולמית, השוטף אותנו. זה בדיוק התהליך הפוקד רבים מבני עמנו בעולם החופשי.

בהדלקת נרות החנוכה ראוי לזכור את הלקח הנצחי - מפתה מאוד להיות חלק מהעולם הגדול, אבל הקיום היהודי תלוי דווקא בשמירת הייחודיות היהודית. עתידנו – כעם וכיחידים – טמון בהמשך הרציפות של המסורת היהודית. היהודי הנצחי ראה ממלכות קמות ונופלות, תרבויות באות והולכות, ערכים משתנים ואופנות מתחלפות, אך ערכי היהדות נשארים לנצח ועמם אנחנו, העם הנצחי.

"בימים הם ובזמן הזה" גם לנו נכונות התמודדויות עם תרבות שמרצדת על פתחינו, שובה את עינינו לראות את העולם דרך מסכים מוארים וחשוכים. אשרי מי שזוכה למצוא בתוך נשמתו את ה"פח הקטן" הטהור והגנוז בחותם פנימיותינו שאין מגע יד זר שולטת בו. תפקידנו למצוא את ראשית האור שבכל אחד מאיתנו, את האמונה שהפח הקטן הזה נמצא גם אם לא רואים אותו בהסתכלות ראשונה.

בחנוכה אנחנו לא חוגגים את האור אלא את יכולתנו להאיר - המעט מן האור שמתחיל לגבור על החושך. בזוהר הקדוש נאמר: "לית נהורא אלא ההוא דנפק מגו חשוכא" (אין אור, אלא זה היוצא מתוך החושך). איננו בורחים מפני החושך אל האור, אדרבא באנו חושך להאיר ולעמוד באומץ על נפשנו ולצאת, גם כנגד רבים, ולהאיר את תרבות החול שמתנכרת אל קדושת החיים - "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהלים לו, י).

הרב שלמה אבינר, הרב יוסי שטרן, מהאתר "ישיבת ההסדר עכו" - www.yakko.co.il

הרב מנחם ברוד, מהאתר: "חב"ד-שיחת השבוע" - http://www.chabad.org.il/