נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"  (שמות יז יד), וגם: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה יט), ואז אסתר ומרדכי פקדו: "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר ט כח), וכך נוצר מצב שבמקום לשכוח את עמלק, כל עם ישראל מזכירים ומכבדים את המן האגגי בשמו, ולא עוזר שהילדים מרעישים ברעשנים

קיימת אפשרות שהמן אינו שמו האמיתי של האיש הרע הזה, אלא שזה קיצור של שם גנאי: 'המנובל', וכך אנו לא מכבדים אותו בשמו. אולם גם קיימת אפשרות שהמילה 'המן' היא לא שמו של האיש אלא תארו המקצועי בלבד.

המילה 'מנה' בעברית, ובאכדית[1] היא מידת משקל, כמות, חלק, ככתוב: "הֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה; וְהָיָה לְךָ לְמָנָה" (שמות כט כו), או הפועל לספור, לשקול, ככתוב: "מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב" (במדבר כג י); וגם בסיפור דניאל, כאשר יד כתבה על הקיר: "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין" (דניאל ה כד), דניאל פרש: "דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא: מְנֵא [במשמעות] מְנָהˉאֱלָהָא מַלְכוּתָךְ, וְהַשְׁלְמַהּ" (דניאל ה כו). ואכן, המן מציע למדוד, לשקול לאוצר המלך: "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ג ט), מכאן ניתן להבין שהמן עסק בכספים, והיה סופר ומונה מנות למלך.

כשם שלעזרא הוסיפו את תוארו: "לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן, הַסֹּפֵר" (עזרא ז יא), ולשבנה ויואח הוסיפו את תארם: "וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר" (מלכים ב יח יח), כך לאיש שספר ומנה את אוצר המלך קראו בתארו 'המונה' – ובקיצור המן.

בצורה זאת עורך המגילה מחה ומחק את שמו האמיתי של האיש, והשאיר רק את תארו ותפקידו, ואנו לא מעניקים לו כבוד, ולא זוכרים אותו אישית.

  [1] 'THE CODE OF HAMMURABI, ROBERT FRANCIS HARPER PH.D. The University of Chicago Press, 1904 PAGE 170 'MANU

2020 תככי הארמון - עלילות מגילת אסתר                   AMAZON    סטימצקי           מנדלי