והגית בו – פרשת אמור

כג,ד: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם: אין להוסיף ללוח השנה חגים ומועדים הקבועים מראש, מלבד מה שהתורה מציינת (שבת, פסח, עומר, שבועות, זיכרון תרועה, כיפורים, סוכות; כג, ג-מג). המילה 'אלה' מורה על מיעוט, כלומר אלה, ורק אלה. התורה חותמת את נושא המועדים: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶת-מֹעֲדֵי יְהוָה, אֶל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל (מד), ומכאן ואילך אין להוסיף ללוח השנה שום מועד הקבוע מראש, כגון חנוכה, פורים, יום השואה, יום העצמאות וכד'. אלה יכולים להיקרא 'ימים חגיגיים' או 'ימים מיוחדים', אך לא 'מועדים'.

כד,יא-יב: וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ, אֶל-מֹשֶׁה ... וַיַּנִּיחֻהוּ, בַּמִּשְׁמָר, לִפְרֹשׁ לָהֶם, עַל-פִּי יְהוָה: ההלכה אינה קבועה ממתן תורה, אלא היא עניין שמתפתח עם הזמן, ובלבד שההלכה תהיה על פי ה' בלבד. כאשר הובא עניין המקלל אל משה, גם משה לא ידע כיצד לפסוק את דינו והוצרך לשאול את ה'. מכאן שהלכה זאת לא נמסרה למשה בסיני, ולכן הוצרך לשאול את ה'. כל עוד אין לנו מי שיוכל לשאול את ה' ולקבל ממנו תשובה, אל לנו לפסוק הלכות המחייבות את האדם, אלא אם האדם הסכים מרצונו לקבל עליו פסיקה שכזאת מראש, בטרם נפסקה. כמו כן התורה ממשיכה ופוסקת מפי ה' דינים נוספים: וְאִישׁ, כִּי יַכֶּה כָּל-נֶפֶשׁ אָדָם--מוֹת, יוּמָת ... שֶׁבֶר, תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן--כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ ... מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה (כד, טז-כב).