"ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו. כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם" (בראשית כ,יז-יח). '"כי עצר עצר ה'" - אמר ר' אלעזר: שתי עצירות הללו למה? אחת באיש - שכבת זרע, שתים באשה - שכבת זרע ולידה. במתניתא תנא: שתים באיש - שכבת זרע וקטנים, שלשה באשה - שכבת זרע וקטנים ולידה. רבינא אמר: שלש באיש - שכבת זרע וקטנים ופי טבעת, ארבעה באשה - שכבת זרע ולידה וקטנים ופי טבעת' (ב"ק צב,א). חז"ל למדו שנאמר פעמיים עצירה, שבכך בא לרמז שהיו שני סוגי עצירה, שזהו עצירה לאיש ועצירה לאשה, שלא היו אותו דבר בדיוק, אלא באישה נעצר יותר מהאיש. בפשטות כיון שנאמר לשון עצירה כפול אז גם למדו לרבות כמה שיותר, ולכן כל אחד ריבה יותר מהאחר. נראה שלר"א זה בדברים הקשורים לערווה, שזהו ש"ז באיש וש"ז ולידה באישה, שזהו הפשטות שהעצירה קשורה לערוה: "כי עצר עצר ה' בעד כל רחם" וגו', שזהו שקשור לענייני רחם. במתניתא למדו לרבות גם קטנים, שלמדו ריבוי עצירות ("עצר עצר") כלימוד גם לרבות את הקטנים שהם קרובים בדמיון לעניין של ש"ז. ואילו רבינא למד לרבות גם פי טבעת שלמד בריבוי עצירות לרבות עצירה של ערוה ועצירה של שאר היציאות מהגוף. מדוע בכלל לרבות עוד ועוד עצירות? בפשטות י"ל שבאו לבטא בזה שראוי להכות עוד ועוד על ניסיון לפגוע בבנ"י, ולכן דרשו כמה שיותר עונשים על הניסיון לטמא את שרה. אולם נראה יותר מזה, מיילא ש"ז ולידה זה מידה כנגד מידה על שרצה לבעלה, אולם שאר היציאות בכלל לא קשורים לזה? נראה שזה קשור להמשך, שמיד אח"כ נאמר "וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר" (כא,א), כעין להסמיך את הלידה שלה ללידות אצל בית אבימלך, כעין מרמז שמה שנאמר "על דבר שרה אשת אברהם" מרמז שזה קשור לעניין הלידה של שרה מאברהם. שהנה מובא בחז"ל שהיו ליצני הדור טוענים ששרה התעברה מאבימלך, כמו שמביא רש"י: '"אברהם הוליד את יצחק" - ... ד"א, ע"י שכתב הכתוב "יצחק בן אברהם" הוזקק לומר "אברהם הוליד את יצחק", לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק' (רש"י; בראשית כה,יט). ויותר מזה מובא בחז"ל (שזהו מקורו של רש"י): 'בא וראה כוח השלום, שבשעה שנתטלטלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה ביצחק, היו אומות העולם אומרים: הלבן מאה שנה יולד?! אלא היא מעוברת מאבימלך, או מפרעה, והייתה חשד בלבו של אברהם על אלו הדברים. מה עשה הקדוש ברוך הוא? אמר למלאך הממונה על יצירת הוולד: עשה כל אקונין שלו כדמות אביו, כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם. מנין? ממה שקראו בעניין, אלה תולדות יצחק בן אברהם, ממשמע שהוא אומר יצחק בן אברהם, איני יודע שאברהם הוליד את יצחק?! ומה ת"ל אברהם הוליד את יצחק? שכל הרואה אברהם, היה אומר: בודאי שאברהם הוליד את יצחק, ממה שהיה קלסתר פניהם דומין זה לזה, לכך נאמר: "אברהם הוליד את יצחק"' (תנחומא "תולדות" סימן א), שלא רק האנשים היו אומרים כך, אלא אפילו אברהם חשש מזה. לכן ה' עשה שיצחק יראה כמו אברהם, אולם נראה שזה היה כשהגדיל קצת, אבל כשהיה תינוק לא ראו זאת (שהרי תינוק שונה מאדם בוגר), ולכן הייתה בעיה בדיבורים על כך. או שאפילו אם מהתחלה נולד דומה, בכ"ז עד הרגע שנולד לא ראו איך נראה ולכן אז יכלו להוציא שם רע. לכן ה' מראש מנע מבית אבימלך שיצליחו להוציא ש"ז, ולכן מוכח מזה שלא אבימלך הוא שעיבר את שרה, אלא אברהם הוא שעיבר אותה, וכדי לחזק זאת יותר גם הש"ז שהגיע לנשים, וגם הלידה שלהם נמנעה, שבזה הוכח שכל עניין הקשור בלידה הופסק אצל אבימלך, ולכן לא הייתה יכולה שרה להתעבר ממנו (לא מצידו ולא מצידה) [ויותר מזה, ע"פ תוס' רי"ד: 'שתים באשה שכבת זרע ולידה. פי' כמו שהאיש מזריע גם האשה מזרעת, כדאמר מר: איש מזריע לבן אשה מזרעת אדום, ואמרי' נמי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר'. ממילא בזה ממש מוכח שלא יכלה שרה להתעבר מאבימלך אותו זמן, גם אילו היה מנסה לא הייתה מולידה ממנו, כי אצל כולם איש ואשה פסקה יכולת ההתעברות אז (פסק הלבן והאודם)]. לכן מובן שנאמר "וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה באזניהם וייראו האנשים מאד" (כ,ח), שבפשטות היו מאמינים למנהיגים שלהם, אולם אפשר שיראו והאמינו למה שאבימלך אמר כיון שלהם עצמם פסק ענייני הלידה, ולכן היה מוכח להם שזה מעניין שרה, ולכן בכך גם נגרם שיאמינו שלא נגע אבימלך בשרה (שזה נגד ליצני הדור וחששו של אברהם). לפי דברנו זה נראה שגם שאר הדעות קשורות לזה, שהמתניתא הוסיפה גם שנעצר הקטנים, שבכך לא רק שלא יכל להוציא ש"ז לעברה, אלא שכיון שהיו עצורים מעשיית קטנים אז היה קשה להם אפילו לנסות להזדווג בשל הרגשת הלחץ, שבכך זה תוספת הרחקה למניעת טענת ליצני הדור שאבימלך עיברה. יותר מזה, בזה מוכח שלא רק שלא התעברה מאבימלך, אלא גם בכלל לא בעל אותה, שלא טימא אותה כלל בביאה. ובא רבינא ומוסיף שגם פי הטבעת נסגר, שזה תוספת הרגשת אי נוחות קשה, שכך השפיע לרעה על כל הגוף, ולכן לא ירצה עכשיו אפילו לחשוב על ביאה. ויותר מזה, בכך הוכח שלא רק שלא בא עליה כדרכה, אלא אפילו שלא כדרכה לא בא עליה, שלא טימא אותה כלל, שנסגר פי הטבעת (אולי אפשר גם שמה שאמרו שנעצר הקטנים, זה לא רק שלא יכלו להוציא, אלא נסגר כל הפתח, כרמז שלא יכל אפילו לבעול בשל שנסגר הפתח). זהו שה' עצר בהם "על דבר שרה אשת אברהם", שלא יהיה שום פגם בשרה כאשת אברהם. אולי לכן נאמר (פעמיים) קודם "אלקים" (פס' יז), ואח"כ נאמר "כי עצר עצר ה'", שלכאורה היה ראוי להאמר "אלקים" כמו קודם, כיון שמדובר על דין שנעשה בהם, ולכן זה גילוי של מידת הדין (שזהו שם אלקים), ולא שם הויה שזה מידת הרחמים? אלא שלדברנו מובן שמה שה' עצר זה בשביל שרה, ולכן זה גילוי של מידת הרחמים (לכן כשנאמר שעצר על דבר שרה, שזה כרומז שזה בשביל שרה, אז מתגלה בזה מידת הרחמים, שנעשה בשביל שמה של שרה שלא נטמאה ושבנה הוא מאברהם ולא מאבימלך).