לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת שופטים

דברים טז,כב: וְלֹא-תָקִים לְךָ, מַצֵּבָה, אֲשֶׁר שָׂנֵא, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אברבנאל: והנה המצבה נהגו אותה האבות, כמו שנראה ביעקב 'והאבן הזאת אשר שמתי מצבה' (בראשית כח,כב) ואיך אמר שֶׁשְֹנָאָה ה' ... ולמה לא שנא ה' גם את המזבח? ... אברבנאל: "אמר בה לשון 'קימה', לא לשון 'שימה' כמו שבא באבות. ואמר 'אשר שנא', רוצה לומר מאותה המצבה ששנא ה', שהיא המצבה שהיא לעבוד עליה כמו המזבח, פרט למצבות העדות שאינם אסורות ולא שנאם ה' ... המזבח – בניין אבנים גדול גבוה ולו קרנות ארבעה ... המצבה היא הייתה מאבן אחת גדולה והייתה בימי האבות לסימן ולעדות ולזיכרון". יש מצבות שה' לא שונא, והן לזיכרון ולעדות.

יז,יא: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל: אברבנאל: "למה נקבל מבית דין הגדול אף על פי שיאמרו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל? ... ביאור דיני התורה מפי חכמי הדור נכלל באמרו 'אחרי רבים להטות' (שמות כג,ב), אך הגדרים והתקנות שיעשו החכמים ... מ'לא תסור' ... להיותם פנויים מבלי טורח ... היו עוסקים תמיד בלימוד התורה ומשפטיה ...  הייתה חכמתם יתירה ויראת שמים בקרבם כפי עבודתם התמידית ... בכולם לא יסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". יש לסמוך על חוכמתם של חכמים שמסרו את כל עצמותם לתורה ולמשפט.

יז,טו: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: אברבנאל: "למה אם כן, כאשר שאלו ישראל מלך בימי שמואל, אמר הנביא 'ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך' (שמואל א, יב,יז)? ... ישראל לא נצטוו בתורה על שאלת המלך, ושלא היה המלך צריך ולא הכרחי להנהגת קיבוציהם ... אבל היה המלך מזיק לכל אומה ולשון ... ומפני זה כאשר שאלו המלך שהיה מנהיג מסוכן, וכל שכן בערכם שהיו בלתי צריכים אליו, לכן חרה אף ה' בעם ... להיותו דבר בלתי הגון אליהם". אלוהים הוא המנהיג ולא מלך.

כ,ה: מִי-הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת-חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ:  פֶּן-יָמוּת, בַּמִּלְחָמָה, וְאִישׁ אַחֵר, יַחְנְכֶנּוּ: אברבנאל: "מה נשתנו אלו מאלו, והנה כולם צריכים לביתם ונשותיהם ובניהם וכרמיהם, ואם הם בוטחים בנצחונו של מקום, הקצור קצרה ידו מהושיע לאלו אשר בנו בתים ונטעו כרמים ולא אכלו פרייהם, וארסו נשים – יותר מהשאר? ... מדרך העולם שגם מן הנוצחים יפלו במלחמה, אבל ה' יושיעם ... נאמר על האיש שהתחיל בדבר שיש מצווה בתכליתו ובהשלמתו, והיו מאווייו וחפצו להגיע הדבר ההוא אל תכליתו, מפני קיום המצווה ועבודת האלוהים אשר בו ... ההכרזה הזאת לצורך מלחמה ... להחזיק לב הלוחמים, כי בשמעם הדברים האלה יאמרו בלבבם ששר צבאם באמת אינו ירא כלל ושנכון לבו בטוח בה' שינצח על כל פנים, כיוון שלא יחוש מחזרת העם וממיעוט הלוחמים, ובזה יקנה אומץ לב". הישארות המפקדים למרות מיעוט הלוחמים משרה אווירת עוצמה בשאר הלוחמים.

שבת שלום, שבת של עדות וזיכרון ה', הישמעות לחכמים, בטחון בהנהגת ה', השלמת המצוות, אורן