התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת ויחי

[1]  מח,יד: וישת על ראש אפרים: ש: מדוע דווקא 'וישת' ולא 'וישם'? ת: יעקב שם את ידו הימנית על ראש אפרים, עם מסר יסודי ותשתיתי שיהיה לו השפעה על הדורות הבאים. זה גם מזכיר את שת בן אדם, שמניין הדורות מאדם עד נוח עבר דרכו ולא דרך קין (בראשית ה,ג), אף כי קין היה מבוגר משת, לכן התורה משתמשת דווקא בלשון 'וישת'. גם במניין הדורות יש מסר יסודי ותשתיתי המשפיע על העתיד.

[1]  מט,א: אשר יקרָא אתכם: ש: מדוע דווקא 'יקרָא' ולא 'יקרֶה'? ת: יעקב אמנם אומר את הדברים בעל-פה, אך מתכוון לומר שאלו דברים חשובים מאוד, כאילו הוא קורא אותם מן הכתוב, כמסמך מחייב.

[1]  מט,כט: אני נאסף אל עמי, קברו אותי: ש: מדוע דווקא 'נאסף אל עמי' ולא 'מת'? ת: הביטוי 'נאסף אל עמיו' נאמר תמיד בגדולי האומה (אברהם- כה,ח; ישמעאל – כה,יז; יצחק – לה,כט; משה ואהרן – דברים לב,נ), ומורה על חיים מורכבים ומסובכים, המסתיימים ונאספים בזיכרון של העם.

[1]  נ,כד: ואלוהים פקוד יפקוד: ש מדוע דווקא 'פקוד יפקוד' (בכפילות) ולא 'יפקוד'? ת: יוסף מבקש להעלות את עצמותיו כפקודה אלוהית, ולא כבקשה אישית, כפי שהוא מציין שוב בפסוק כ"ה: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה, כלומר 'פקוד' אחד הוא לעזוב את מצרים אל ארץ האבות, וה'פקוד' השני הוא להעלות את עצמותיו ממצרים.