ב"ה

אני לא יודע

ביום שני האחרון שוחחתי עם מורה בבית ספר בו אני מלמד. היא אמרה לי שהיא כועסת על מישהו, מכיוון שהוא תמיד יוצר הרגשה שהוא יודע את הדבר הנכון ואת האמת, והוא מרגיש שתפקידו ללמד את העולם ולתקן אותו. היא אמרה שהשחצנות שלו מרגיזה אותה וגורמת לה לרצות להתרחק ממנו. כיוון שאני לא מכיר אדם זה מיד השלכתי את דבריהם על עצמי ובחנתי את עצמי מול דבריה.

דבריה גרמו לי לחשוב שבעצם כל אדם שמתיימר לבוא וללמד מישהו אחר על החיים, בעצם עלול להיקלע לסתירה פנימית. אינני מדבר על מורה שמעביר ידע אקדמי, אלא על מסרים בעלי משמעות לדרך שאנו חיים – חכמת חיים, או במילים אחרות חינוך. מצד אחד יש ברשותי ידע שאותו אני רוצה להעביר, ולכן אני מעיז לבוא ולהגיד לאנשים אחרים מה אני חושב. על פי הידע שלי אני בוחן מה נכון ומה לא, ומתיימר לחשוב שאדם כמוני יכול לחנך לאנשים אחרים. מצד שני הידע שברשותי האם הוא באמת שלי?, האם באמת בחנתי ובדקתי את אמינותו או שרק ציטטתי שברי דברים וקטעי מידע שליקטתי במהלך חיי? הרם יש לי באמת משנה סדורה על החיים או רק לקט ירקות להקפצה שאני שולף בכל הזדמנות ומקשר לכל נושא שאני פוגש? האם המדרגה שבה אני נמצא באמת ראויה להיות מוחצנת ונלמדת כלפי חוץ?.

תנועה זו קיימת באדם ישר המוכן להיות כנה עם עצמו. מצד אחד רצון של שליחות להעביר את שברשותי ולנסות לעזור לאחר, ומצד שני להודות שאני לא באמת יודע, וגם מה שאני יודע זה בטל ומבטל לעומת מה שאפשר עוד לדעת. כל מה שאומר הוא אולי הגיוני על פי מה שידוע לי עד עתה, אך הוא חלקי לעומת האמת וממילא הוא לא נכון ,(שקר זה בעצם אמת חלקית שמוצגת כאמת מוחלטת). לפעמים אני נפגש עם תוכן שהוא נשגב הרבה יותר ממה שהיה ידוע לי ואז אני באמת רואה שכל מה שידעתי הוא חלקי וחסר, ובאמת אין לו משמעות רבה להתבוננות על המציאות כי הוא לא מקיף באמת את החיים.

נראה לדעתי שכיוון שהתנועה הזו קיימת בנפש, עלינו להגיב ולהתייחס אליה ברצינות. ומעמד החיים שלנו צריך להיות מסוגל להכיל את שתי התנועות מבלי להתעלם מהם. בזמנים שאני מרגיש שיש לי בשורה לעולם זה הזמן להיות מורה, ללמד ולספר על השקפותי, מבלי לחשוש שאולי אני מעביר מסר שקרי, מכיוון שסוף סוף זה מה שאני יודע וזה מה שאני יכול להעביר. אם אני מרגיש מלא מידע זה זהמספיק בשביל להעביר את זה הלאה, וזה מספיק כי זה מה שבאפשרותי לעשות. אם זה ממלא אותי זה מספיק וחובתי להעביר אותו הלאה.

לעומת זאת בזמן שאני מרגיש שאני מוכן לעלות למדרגה גבוהה יותר, ומה שידוע לי עכשיו זה חסר וחלקי, וממילא לא הוגן ללמד דבר שאני מרגיש חסר בו. בזמנים כאלה נכון יהיה להתכנס פנימה ולהודות בחוסר הידע שלי, להקדיש זמן ללימוד ובירור כדי להתעלות למדרגה חדשה וגובהה יותר. ככל הנראה לאחר שקניתי לעצמי מקום במדרגה החדשה ארגיש שאני רוצה ללמד את מה שקניתי. וגם למדרגה זו תהיה הזמן שארגיש שהיא קטנה עלי ואני רוצה להתקדם הלאה.    

לפי דעתי השאלה האם הגיע הזמן להעביר את מה שברשותי איננה תלויה כלל במדד אובייקטיבי, האם הידע שלי מושלם או חלקי, כיוון שהידע תמיד יהיה חלקי ותמיד אפשר ללמוד עוד. המדד הוא האם הידע הזה ותפיסת העולם הזו מגיעה מתוך תחושת שלמות וסיפוק. או אז אפילו אם הידע חלקי הוא יוצא מתוך נפש שלמה וממילא משפיע את פעולתו לטובה.לעומת זאת ידע גדול ככל שיהיה שיוצר מנפש שמרגישה חסרה ואדם שמרגיש שאיננו באמת יודע, ידע זה הוא חסר ופוגם. וזה סימן עבורנו להמשיך ולחפש את המדרגה הבאה.