פרשנות אונקלוס - פרשת וארא

שמות ז,א: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, יִהְיֶה נְבִיאֶךָ: אונקלוס: רב; מתורגמנך. תה"ת: שר ואדון; מליצך – מוסר ונעביר דבריך. אונקלוס מפרש שה' מרגיע את משה לאחר טען לפניו בפסוק הקודם: הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה. משה ישתרר על פרעה ואל לו לחשוש ממנו, כי הוא יהיה לו כעין שר ואדון, ואילו אהרן ימסור במדויק את דבריו, לא כצופה עתידות (נביא בלשוננו), אלא כשליח ה' נאמן.

שמות ז,ד: וְנָתַתִּי אֶת-יָדִי בְּמִצְרָיִם: אונקלוס: מחת גבורתי. תה"ת: מכת גבורתי. אונקלוס עונה לשאלה, כיצד לה' יש יד (ובהמשך 'אצבע אלוהים': וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל-פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא; ח,טו), ומבהיר שאין הכוונה ליד או לאצבע ממש, אלא לפעולת היד והאצבע. כאן: היד מכה בגבורה, וב'אצבע אלוהים' אונקלוס מתרגם: מחא מן קדם ה', ותרגומו מכה מאת ה'.

שמות ז,יא: וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם: אונקלוס: ולחרשיא; חרשי. תה"ת: מכשפים; חרטומים. אונקלוס מתרגם את מכשפים וחרטומים באותה מילה, חרשיא, כלומר אין הבדל בים החרטומים הם למעשה סוג של מכשפים.

שמות ט,טו: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, עַל-דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים: אונקלוס: צלי. תה"ת: התפלל. אונקלוס מלמדנו מהי תפילה מעומק הלב, בצעקה.

שמות ט,טו: וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד, מִן-הָאָרֶץ: אונקלוס: במותא. תה"ת: במכת מוות. אונקלוס אינו רואה במכה סתם מוות. גם בציווי המכה: הִנֵּה יַד-יְהוָה הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן--דֶּבֶר, כָּבֵד מְאֹד (ט,ג), אונקלוס מתרגם את המילה 'דבר' כ"מוות". אין הסבר מהי סיבת המוות.

שבת שלום, שבת נבואה ונאמנות לה', תפילה וחיים, אורן.