"ויאמר בי ה' שלח נא ביד תשלח. ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו. ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים" (שמות ד,יג-טז). 'ורבנן אמרי: סבור אתה שהיה מעכב משה לילך?! אינו כן! אלא כמכבד לאהרן. שהיה משה אומר: עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה, הוא שכתב (יחזקאל כ ה) "ואודע להם בארץ מצרים". ומנין שאהרן היה מתנבא? שכן הוא אומר (ש"א ב, כז-כח) "ויבא איש האלקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן". אמר משה: עכשיו אכנס בתחומו של אחי, ויהיה מיצר בשביל כך. לא היה מבקש לילך, מיד "ויחר אף ה' במשה". מה חרון אף היה שם? שנטלה כהונה ממשה ונתנה לאהרן … "ידעתי כי דבר ידבר הוא" לפי שאמרת "לא איש דברים אנכי", לכך דבר ידבר הוא. ומה שאתה סבור שהוא מיצר – לא כן, אלא שמח, שנאמר "וראך ושמח בלבו". אמר רבי שמעון בר רבי יוסי: הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר (שמות כח ל) "והיו על לב אהרן”. מה שאתה מתיירא לדבר כל אלו הדברים אני אהיה עם פיך. "ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה" למתורגמן. "ואתה תהיה לו לאלהים" אף על פי שהוא אחיך הגדול ממך יהיה מוראך עליו. מכאן אמרו: מורא רבך כמורא שמים; אמר לו: כשם שמוראי עליך כך מוראך עליו' (שמו"ר ג,טז-יז). רשבר"י לומד שכיון שאהרן שמח בליבו על גדולת משה, לכן זכה כשכר לזה שילבש ככהן את האורים ותומים, וזה מתחבר עם העניין שהועברה הכהונה ממשה לאהרן בעקבות הנעשה בהקשר הזה – שלא רצה ללכת בשל כבוד אהרן, שלא יפגע, ואהרן שמח בליבו על שליחות משה; שלכן נאמר בפס' “והיו על לב אהרן" כדגש על מעלת ליבו של אהרן, וזהו מה שמצאנו כאן בפס' על ליבו של אהרן. על האורים ותומים נאמר ששואלים בהם את ה': “ושאל לו במשפט האורים לפני ה'” (במדבר כז,כא); ויש בהם מעלה גדולה של חיבור נבואי לדבר ה' יותר מנבואה: 'ואף על פי שגזירת נביא חוזרת, גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר (במדבר כז, כא) "במשפט האורים". למה נקרא שמן אורים ותומים? אורים שמאירין את דבריהן, תומים שמשלימין את דבריהן' (יומא עג,ב). 'גזירת נביא חוזרת – כגון של יונה בן אמיתי. שנאמר במשפט – כדין שאינו חוזר. שמאירין את דבריהם – מפרשי' את דבריהן. משלימין את דבריהן – כדאמרן אין גזירתן חוזרת' (רש"י). שזהו שאהרן היה נביא כבר במצרים, ולכן משה לא רצה ללכת בשליחות ה', ואהרן שמח על מעלת משה שהוא נשלח להוציא את בנ"י ממצרים, ולכן קיבל מעלה גדולה יותר ממה שהיה קודם (שהיה נביא), שזהו אורים ותומים שהם מעל נבואת נביא. אולי לכן על השאלה באורים ותומים נאמר: “על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה" (במדבר שם), כרמז שזה קשור ביסודו לנאמר למשה בסנה ללכת לדבר לפרעה להוציא את בנ"י ממצרים (“על פיו”); שנשלחו להוצאת בנ"י ממצרים (“יצאו") ומשם לבא לסיני ואח"כ לבא לא"י (“יבואו”), וזה נאמר לכל בנ"י ("כה תאמר אל בני ישראל" וגו' [שמות ג,טו]) שיצאו ממצרים (“וכל בנ”י”), ואף נאמר לזקנים שיבואו עם משה ואהרן לפרעה ("לך ואספת את זקני ישראל" וגו' [שמות ג,טז]), ולכן מזכיר "וכל העדה" שזהו הסנהדרין (רש”י). וכל זה קשור ב"על פיו", שמשה לא רצה לדבר לפרעה בשל כבודו של אהרן, ולכן אהרן נשלח לדבר (בפיו) ע"פ משה. נראה אף שתחילת הפס' מדבר על אלעזר שישאל באורים ותומים: “ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה'” (במדבר כז,כא), אולם לא מצאנו שדיבר, ומביאים על כך חז"ל: ' … כל המורה הלכה בפני רבו … ר' אליעזר אומר: מורידין אותו מגדולתו, שנאמר (במדבר לא, כא) "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא" וגו', אע"ג דאמר להו: לאחי אבא צוה ואותי לא צוה, אפ"ה איענש, דכתיב (במדבר כז, כא) "ולפני אלעזר הכהן יעמד", ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע' (עירובין סג,א). שזהו שכח האורים ותומים לאהרן מגיע מליבו הטוב ששמח בשליחותו של משה, והיה השליח שמדבר בשמו, לכן כשאלעזר דיבר במקום משה, שזה ההיפך ממעשה אהרן (שלא נתן למשה לדבר, היפך מאהרן ששמח בהיות משה שליח ה' לדבר, ואמנם אמר את ההלכה בשמו של משה אבל לא בשליחותו) לכן בטל ממנו הזכות להשאל באורים ותומים. אהרן הביא את דבר משה כמתורגמן, וזה כעין הבאת דבר השכינה – שמורא רבך שמורא השכינה ('מכאן אמרו: מורא רבך כמורא שמים' וכו'), שכך זה מתגלה באורים ותומים שמביאים את דבר ה', כעין מתורגמן להביא את דבר ה' (ובפרט שהאורים ותומים היו מסמנים והכהן היה מפרשו), וזה ע"י הבאת דבר ה' בשכינה. נראה גם בעומק שהאורים ותומים מביאים את דבר ה' לעולם – איך להתנהג בעולם בצורה הנכונה, לכן כנגד זה המקבל צריך להיות קשור לדרך הישרה והנכונה של האדם בעולם, ששלמותו זה בלב טוב: 'אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם … רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם' (אבות ב,ט). לכן כגילוי לב טוב של אהרן נעשה הבסיס לקבלת הגילוי של האורים ותומים. בנוסף האורים ותומים קשורים לנבואה שיש בכהן: 'מיתיבי: כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו אין שואלין בו, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, אביתר ולא עלתה לו, שנאמר (שמואל ב טו, כד) "ויעל אביתר עד תום כל העם" וגו'? – סיועי הוה מסייע בהדייהו' (יומא עג,ב) 'סיועי הוה מסייע – כהן בהדי אורים ותומים. הלכך אם כהן כשר היה וראוי לשרות שכינה עליו, האותיות בולטות או מצטרפות על ידו כשנשאלין בו, ואם לאו לא בולטות ולא מצטרפות' (רש"י). ונבואה קשורה לשמחה של מצוה: 'שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב ג, טו) "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'”' (שבת ל,ב), לכן כאן שהתגלה אצל אהרן שמחה על מצות שליחות אחיו זכה לגילוי נבואה שבאורים ותומים.