"יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו. ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו" (בראשית יח,ד-ח).  'אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל [מה] שעשה אברהם ע"י שליח, עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח. (בראשית יח, ז) "ואל הבקר רץ אברהם", (במדבר יא, לא) "ורוח נסע מאת ה'". "ויקח חמאה וחלב", (שמות טז, ד) "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". (בראשית יח, ח) "והוא עומד עליהם תחת העץ", (שמות יז, ו) "הנני עומד לפניך שם על הצור" [וגו']. (בראשית יח, טז) "ואברהם הולך עמם לשלחם", (שמות יג, כא) "וה' הולך לפניהם יומם". (בראשית יח, ד) "יוקח נא מעט מים" (שמות יז, ו), "והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם". ופליגא דר' חמא בר' חנינא, דאמר ר' חמא בר' חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה. בשכר "חמאה וחלב" זכו למן, בשכר "והוא עומד עליהם" זכו לעמוד הענן, בשכר "יוקח נא מעט מים" זכו לבארה של מרים' (ב"מ פו,ב). 'מאת ה' - כגון שלוים הגיז בעצמו. יוקח נא מעט מים - על ידי שליח. זכו לשלש - שלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן. זכו לעמוד ענן - עומד עליהם תמיד, כדכתיב (במדבר יד) "ועננך עומד עליהם". לבארה של מרים - היינו נמי "והכית בצור". ובעמוד ענן פליגי' (רש"י). תנא דבר"י למד על שלושה דברים שזכו כנגד שלושה, שלושת הדברים הם מן, עמוד הענן ובאר מרים; שהם שלושת הדברים שנתנו בזכות משה אהרן ומרים: 'ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה' וכו' (תענית ט,א). אולי רמז ריבר"י בתחילה שהם פרנסים טובים, לא רק שלכן ראוי שיזכו ישראל מתנות על ידם (בשל היותם הפרנסים של ישראל, ובשל היותם טובים ראוי שיזכו בזכותם), אלא גם כרמז שאברהם היה פרנס לרבים (והוא אב לישראל), ולכן בגילוי של פרנסי ישראל ראוי שיתגלו המתנות שראוי לתת לישראל כנגד מעשה אברהם. אולם מדוע יצא כך שכנגד מעשי אברהם זכו דווקא בזכות משה למן, ובזכות אהרן לענן, ובזכות מרים לבאר? בפשטות זכות אברהם היא כללית, והיא התגלתה דרך מי שהכי מתאים שיתגלה דרכו. משה היה בהר סיני כמלאך שלא אכל ולא שתה: "ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי" (דברים ט,ט), 'ד"א: בשעה שעלה לרקיע "אלקים". כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין אף הוא לא אוכל ולא שותה, מנין? שנאמר: (שם, כח) "ויהי שם עם ה'" וגו' ' (דברים רבה יא,ד). לכן הוא שראוי שכנגדו יגיע המן שהוא אוכל מלאכים, או מיוחד שלא כאוכל רגיל של אדם (שלא יוצא ביציאה מהגוף): 'תנו רבנן: (תהלים עח, כה) "לחם אבירים אכל איש" לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי ר"ע. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל, אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא: עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם? והלא כבר נאמר (דברים ט, ט) "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי"! אלא מה אני מקיים "אבירים"? לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים' (יומא עה,ב). והוא אוכל שיורד משמים כעין מהמלאכים, ולכן ראוי שמשה שהיה גילוי כמלאך יתגלה דרכו המן. אהרן הוא הכה"ג שעבודתו היא לגלות שם ה' בעולם במקדש (ואף ללמד תורה בישראל, שמתקנת את העולם לגילוי שם ה') ושיא עבודתו זה ביוה"כ בקה"ק, ושם נעשה עם העלאת ענן הקטורת. לכן ראוי שכנגדו יתגלה עמוד הענן, שזהו גילוי של ענן וגילוי ה' בעולם. מרים שמרה על משה בהיותו בתיבה במים, וכן בנשים התגלתה מעלה גדולה שהחלה במים: 'דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים' וכו' (סוטה יא,ב). לכן דרך מרים ראוי להופיע השכר שקשור במים. לכן היה ראוי שיתגלה בזכות כל אחד מהם דבר מיוחד שמתגלה בו, אמנם כשמתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן, וכשמת אהרן הסתלקו העננים וחזרו בזכות משה, כיון שהזכות חלה בזכות אברהם, ורק התגלתה ע"י מי שהכי ראוי, ולכן כשנפטר זה בטל אבל חזר בזכות אחרים כיון שאז התגלתה זכות אברהם דרך הפרנס האחר (או אחרים בבאר) כיון שאף דרכם ראוי להתגלות כפרנסי ישראל. אמנם פחות חזק מהגילוי שהתגלה דרך הפרנס הראשון (באר בזכות מרים, והענן בזכות אהרן), ולכן בטל, אבל עדיין ראוי להתגלות שוב ע"י אחר (/אחרים) בזכות היותו (/היותם) פרנס(/י) ישראל, ולכן לאחר שבטל חזר שוב בזכותו (/זכותם). אמנם נראה שאף אצל אברהם יש קצת גילוי כנגד מי שלכתחילה ראוי להתגלות דרכו. המן בזכות "ויקח חמאה וחלב", שחלב (וכן חמאה שעשויה מחלב) מזכיר את התורה שנמשלה לחלב ודבש (דברים רבה ז,ג), ובפרט מזכיר את מתן תורה: 'ד"א: "דבש וחלב תחת לשונך", בשעה שעמדו לפני ה' סיני ואמרו "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד ז), באותה שעה אמר להם הקב"ה: "דבש וחלב תחת לשונך"' (תנחומא הקדום [בובר] "כי תשא" סימן ט). לכן הגילוי מתגלה אצל משה מוסר התורה. עמוד הענן בזכות "והוא עומד עליהם", שזה כדי לשמשם בכל מה שצריכים, שזהו כעין מעלתו של אהרן שהיה 'אוהב את הבריות' (אבות א,יב), ולכן היה עוזר להם בכל מה שיכל כעין שאברהם היה משמש את האורחים. ועוד נאמר: '"והוא עומד עליהם", הכא את אמר "והוא עומד עליהם" ולהלן אמר "נצבים עליו"? אלא עד שלא יצא ידיהם - "נצבים עליו", כיון שיצא ידיהם - "והוא עומד עליהם" אימתו מוטלת עליהם; מיכאל מירתת, גבריאל מירתת' (ב"ר מח,יד), שזה כעין מזכיר שכאשר הכה"ג נכנס לקה"ק אין רשות לאף אחד, אף לא למלאך, להיות שם בשל המעלת הקדושה הגדולה, שבזה מתגלה מעלתו מעל המלאכים, כעין עומד עליהם, ולכן יש בזה גילוי כנגד אהרן. המים נתנו אצל אברהם ע"י שליח, שזהו "יוקח", כמו שנאמר בדברי רב (שלכן ניתן ע"י שליח לבניו), לכן כעין יש את משה ואהרן שהם עיקר מנהיגי ישראל, ויש את מרים שהיא אחריהם ולכן כעין שליח, שהוא כיד המשלח אבל לא הוא עצמו ממש. ועוד שהמים הם כדי לרחוץ את רגליהם מהדרך, שזה נעשה בכניסה לבית גם כדי שהבית יהיה נקי, ומי שאחראי על נקיון הבית זה האשה (ובכ"א ניקיון הרגלים נעשה בכניסה לבית מהדרך, ולכן מסמל כניסה לבית, ומי שאחראי על הבית זו האשה), ולכן המים מתגלים בעיקר במרים. בנוסף, בהקשר לשטיפת הרגלים נאמר: '"יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם? כבר יצא ממנו ישמעאל' (ב"מ שם). 'ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ - שלא יכניס ע"ז בתוך ביתו, שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן והן נדמו לו כערביים. כבר יצא ממנו ישמעאל - ממך יצא הרגיל לעשות כן' (רש"י). ממילא יוצא שיש מזה פגם שיצא לאברהם, אבל זה יצא דרך הגר ולא דרך שרה, כך שבשרה לא מתגלה רעה, לכן דרך מרים ראוי להתגלות הבאר שהיא הצד החיובי, כעין שבשרה לא התגלה הרעה בהקשר זה.