העירה, בשעה טובה ומוצלחת נכנס ר' געציל תחת 

החופה עם בת זוגתו והשמחה הייתה גדולה מאוד.

שמחתם של בני הזוג הושלמה כעבור כשנה, כאשר נולד בנם 

בכורם מתוך שמחה של מצוה הכניסו את הרך הנולד בבריתו 

של אברהם אבינו ע"ה וקראו שמו בישראל משה. מוישל'ה, 

כך נקרא שמו של הרך הנולד בבית המשפחה. 

אלא, שביום מן הימים נהפכה הקערה על פיה, שקטה 

השמחה ואת מקומה אפפה יגון ותוגה. לא עברו אלא שבועות 

מספר מיום הולדתו של הרך הנולד מוישל'ה, והאם הצעירה 

עזבה פתאום את ביתה ונעלמה כאילו בלעה אותה האדמה 

בהותירה אחריה את בעלה ובנה התינוק בן השבועות מספר. 

הבעל הטרי הוכה בהלם ובצער. בני משפחתה של האישה, 

יחד עם בני משפחתו ושאר מכריו בעיר נרתמו לעזרתו 

בחיפוש אחר האישה- האם האובדת, אך כל הבירורים 

שנעשו וכל החיפושים אחריה, העלו חרס בידיהם, האישה 

נעלמה כלא הייתה מבלי להותיר אחריה עקבות כלל.

מוישל'ה, התינוק הקטן גדל כילד וכנער יתום ללא אם, הוא 

גדל בחיק אביו שגלו בסיוע בני משפחתו הסובבים. 



משגדל מוישל'ה ונהיה לאיש התחתן והקים בית בישראל. 

למחייתו ולמחיית בני ביתו פתח חנות הלבשה. תחילה קנה 

את הבגדים מידי ספקים, שקנו אותם מהיצרנים, סחורה 

העוברת מיד ליד עלותה יקרה הייתה פי כמה וכמה. באחד 

הימים הגיע למסקנה כי במאמץ לא גדול יוכל לחסוך 

בהוצאות ולהגדיל את רווחיו. החליט אפוא להגיע למתפרות 

שבהן הבגדים מיוצרים, בכוחות עצמו וללא מתווכים, ולרכוש 

אותם ישירות מהיצרנים.

לאחר שעות רבות של נסיעה מעירתו עם סוס ועגלה, הגיע 

מוישה למחוז חפצו. הוא קנה מלאי נכבד של מוצרי הלבשה, 

במחיר טוב ואפילו מצויין, משסיים את עסקיו עמד לשוב 

לעירו, לביתו.

בחפשו אחר עגלון שיסיעהו לביתו, עצר לידו עגלון גוי. לאחר 

ששמע העגלון את יעד הנסיעה המרוחק מרחק רב ממקום 

הימצאם, הציע לסוחר מוישה לפצל את הנסיעה לשני 

שלבים. "ביתי מרוחק כשעתיים נסיעה מכאן, על אם הדרך 

לעיר מגוריך. כשנגיע לשם כבר ירד הערב. נעצור שם, למנוחת 

לילה והתרעננות, ובבוקר נמשיך לביתך", אמר העגלון. 

הסוחר קיבל את ההצעה ההגיונית והשניים יצאו לדרך.

באמצע הדרך אל ביתו של העגלון החל לרדת שלג, השלג ירד 

ונהיה כבד יותר ויותר. הסוס נדרש למאמץ רב כדי להשלים 

את הדרך עד בית העגלון. עד שבמאמצים רבים הצליחו 

להגיע אל ביתו של העגלון.

בהגיעם אל יעדם הראשון הוציא מוישה הסוחר מתרמילו 

מזון שהביא עמו מהבית, וסעד את ליבו. אחר-כך התפלל 

ערבית ועלה על המיטה שהעגלון הכין לו. התכנית, כאמור, 

הייתה להמשיך בדרך למחרת עם שחר אל ביתו שלו.

רבות מחשבות בלב איש, כי במהלך הלילה הוסיף מזג 

האוויר לסעור והשלגים נערמו יותר ויותר, כך שהיציאה 

להמשך הדרך הייתה בלתי-אפשרית. היה זה בבוקרו של יום 

שישי, ידה הסוחר כי אם לא תירגע סופת השלגים בשעות 

הקרובות, ייאלץ לדחות את המשך הנסיעה עד אחרי השבת 

והצטער על כך צער רב.

השעות נקפו והשלג הכבד הוסיף להיערם. ליבו של סוחר 

הבגדים נחמץ מהמחשבה כי יהיה עליו לבלות את השבת 

הקרובה הרחק מביתו, מנותק מסביבה יהודית ובביתו של 

גוי, אך לא עמדה לפניו אפשרות אחרת. וכמו שנא': "עצת ה' 

היא תקום" לא נותר לו אלא להתחיל בהכנות לשבת ולשבות 

בבית הגוי, במקום מרוחק מביתו ומחיק יהודים. מוישה 

הסוחר התרחץ, החליף בגדים ועמד בקרן זווית לתפילת 

מנחה לפני קבלת השבת. 



בין כה ובין כה לפתע התקשה הסוחר להאמין למראה עיניו: 

העגלון חי בבית אימו . להפתעתו הרבה של מוישה הבחין 

באימו של העגלון אשר כמחצית השעה לפני שקיעת החמה 

מציבה שני נרות על השולחן. לאחר מכן הדליקה אותם, 

כיסתה את עיניה בכפות ידיה ומלמלה.

הסוחר המופתע המתין עד שתסיים האישה את מעשיה, הוא 

לא יכל להתאפק, אזר אומץ וניגש אל האישה כשהוא מברר 

את פשר העניין. "מה מביא אישה לא-יהודייה להדליק נרות 

שבת?!", שאל.

"מהיכן אתה?", החזירה לו אם העגלון בשאלה. מוישה 

הסוחר אמר את שם עירו. זיק ניצת בעיני האישה והיא 

המשיכה בשאלותיה.

"אתה מכיר את מוטק'ה ודודל'?", שאלה אותו במפתיע, 

נוקבת בשמותיהם של אנשים מוותיקי הקהילה היהודית 

בעיר.

"ודאי שאני מכיר!", ענה לה הסוחר בפליאה גוברת והולכת, 

"השאלה היא מניין את מכירה אותם?!".

"אני באה משם", ענתה האישה בקול רפה. מוישה נדהם 

והחל מקשיב באוזן קשבת לסיפורה של האישה העומדת 

מולו.

האישה, אם העגלון החלה לגולל את סיפור-חייה העגום. 

מרגע עוזבה את העירה ובריחתה הפתאומית, המשיכה 

סיפור תלאותיה והצרות שתקפוה, בעוונה וחטאה הגדול 

וסיפרה את סיפור חייה העגום.

צער רב מילא את ליבו של מוישה בשומעו את סיפורה 

של האישה המסכנה העומדת מולו, הוא הצטער בצערה 

של האישה ולא ידע את נפשו איך לנחמה. מי יודע אם לא 

גילגלה ההשגחה העליונה שאגיע למקום זה רק בשביל אישה 

מסכנה זו, חשב לעצמו. 

תוך כדי שיחה גילה הסוחר את זהותו, זהות אביו ומשפחתו 

שמא גם מהם מכירה האישה. מששמעה האישה את שמותם 

חיוורון עז הציף את פניה. היא נראתה על סף עילפון ובקול 

לא לה קראה לעבר הסוחר הנדהם: "בני... בני אתה", רעד 

קולה.

נקל לשער את הטלטלה הנפשית העזה שפקדה במהלך 

השעות הבאות את האם ושני בניה – מוישה הסוחר והעגלון 

שגדלו בשני עולמות שונים ורחוקים, הראשון כיהודי והשני 

כגוי. מוישה היה המום עד עמקי נשמתו כששמע את הסיפור 

אשר לא ידעו מעולם, שכן חשב עצמו כי יתום הוא מאם מיום 

היוולדו.

הם ישבו עוד זמן רב וסיפרו איש איש את קורותיו עד כה, 

דמעות, סערת רגשות, שמחה ועצב בערבוביה...



 שבת בבוקר, מוישה קם השכם ממיטתו לתפילת 

שחרית של שבת, לפתע נשמעו זעקות-שבר 

ואימה. "אימי מתה! אימי מתה!", צעק העגלון, 

שגילה את אימו שוכבת במיטתה ללא רוח-חיים.

לאחר שהתעשת העגלון מההלם הראשוני על 

מות אימו, בכה את מותה של אימו ואת היותו 

כמעט בודד בעולם. החל להביע את צערו על 

כך שהכומר המקומי נוהג לגבות תשלום מופקע 

בעבור קבורה. 

מוישה הסוחר מיהר להרגיע את אחיו העגלון. 

"אימך, שהיא אימנו, יהודייה היא. ואף אתה 

יהודי. מחר נביאה למנוחה בבית-הקברות היהודי 

הקרוב ביותר", אמר. ואכן, ביום ראשון הובאה 

האישה לקבר ישראל באחד הכפרים הסמוכים.

אל ביתו חזר מוישה הסוחר עם סחורה כפולה. 

סחורת הבגדים, ו'סחורת' נשמת אחיו העגלון, 

כשהוא מספר לאביו ומשפחתו את אשר אירע 

אותו בדרך.

שמחתו הייתה שלפחות זכו להציל את נשמתו 

של אחיו העגלון שאינו אלא יהודי לכל דבר 

ולהשיבו אל עמו ואל אלוקיו אשר לא ידע עליהם 

קודם לכן.



"הביטו וראו מה גדול אפילו כוחה של מצווה אחת", 

אמר רבי צבי-אלימלך לחסידיו משסיים לספר להם 

את הסיפור הנ"ל. "אישה זו נטשה את בעלה ובנה 

והפנתה עורף לאלוקיה, אך הוסיפה לדבוק במצוות 

נרות שבת קודש כל חייה. בעקבות מסירותה למצווה 

אחת זכתה להגיע לקבר ישראל" ואם כך לשומרי 

מצווה אחת, על אחת כמה וכמה לשומרי התורה 

ומצוותיה.