על הפסוק: "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת" מעיר הרב יוסף פצנובסקי זצ"ל:

בלבו של כל יהודי צריך לדלוק "נֵר תָּמִיד" - נר אלוקים. אבל נר זה אינו צריך להתנוסס רק "בְּאֹהֶל מוֹעֵד" - בבית הכנסת ובבית המדרש, אלא גם "מִחוּץ לַפָּרֹכֶת" - ברחובות, במקומות העבודה, ובכל שאר המקומות שבהם נרקמים יחסים וקשרים בין אדם לחבירו.

הפסוק: "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" מבטא היטב את גישתה של התורה לחיים. לא הינתקות מחיי העולם והסתגרות בארבע האמות הפרטיות, אלא בדיוק להפך - החדרת הקדושה לתוך החיים הארציים, לתוך העולם החומרי, לחבר את השמים ואת הארץ.

על בנין ישיבת חכמי לובלין נכתב הפסוק: "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם". הרב מלובלין הסביר כי לא נאמר "בואו בָנִים", כמתבקש, אלא דווקא "לְכוּ בָנִים", משום שהמבחן לקיום ה"שִׁמְעוּ לִי" אינו בזמן שהתלמידים באים לבית המדרש ויושבים בפני רבם, אלא בטווח הארוך, כשהם יוצאים מבית המדרש והולכים לדרך חייהם.

(הרב מנחם בקר זצ"ל)