פרשת: תזריע – מצורע - מי היו ארבעת המצורעים?

מאת: אהובה קליין.

בפרשיות תזריע – מצורע- אנחנו נחשפים לנגע הצרעת כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים.  וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע בְּעוֹר-הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְטִמֵּא אֹתוֹ.  וְאִם-בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, וְעָמֹק אֵין-מַרְאֶהָ מִן-הָעוֹר, וּשְׂעָרָה, לֹא-הָפַךְ לָבָן--וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים".[ויקרא  י"ג, א'- ה']

בהפטרה אנחנו קוראים על ארבעת המצורעים, להלן קטע מהתוכן: "וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים, פֶּתַח הַשָּׁעַר; וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה, עַד-מָתְנוּ.  אִם-אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר, וָמַתְנוּ שָׁם, וְאִם-יָשַׁבְנוּ פֹה, וָמָתְנוּ; וְעַתָּה, לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם--אִם- יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה, וְאִם-יְמִיתֻנוּ, וָמָתְנוּ.  וַיָּקֻמוּ בַנֶּשֶׁף, לָבוֹא אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם; וַיָּבֹאוּ, עַד-קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם, וְהִנֵּה אֵין-שָׁם, אִישׁ.  וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת-מַחֲנֵה אֲרָם, קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס--קוֹל, חַיִל גָּדוֹל; וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, הִנֵּה שָׂכַר-עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת-מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת-מַלְכֵי מִצְרַיִם--לָבוֹא עָלֵינוּ.  וַיָּקוּמוּ, וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף, וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת-סוּסֵיהֶם וְאֶת -חֲמֹרֵיהֶם, הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר-הִיא; וַיָּנֻסוּ, אֶל-נַפְשָׁם.  וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד-קְצֵה הַמַּחֲנֶה, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ; וַיָּשֻׁבוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אַחֵר, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ.  וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים, הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, וּמְצָאָנוּ עָווֹן; וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה, וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ.  וַיָּבֹאוּ, וַיִּקְרְאוּ אֶל-שֹׁעֵר הָעִיר, וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר, בָּאנוּ אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם:  כִּי אִם-הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר, וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר-הֵמָּה.[מלכים- ב. פרק: ז', ג-  י"א]

ציורי תנ"ך/ ארבעת המצורעים בפתח  השער/ ציירה  אהובה קליין (c)

[מתוך ההפטרה בספר מלכים-ב, ז]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

השאלות הן:

א] בעבור מה באה הצרעת על האדם?

ב] מי היו ארבעת המצורעים – מה הייתה שליחותם?

תשובות

המקור לסיבת נגע הצרעת.

נגע הצרעת , מופיע אצל האדם - כתוצאה  מאי שמירה על  לשונו. הוא בעל מידות רעות ומבטא זאת בדיבור- המשקף את מידותיו אלה ואמר   המלך החכם ביותר באדם - לפני שנים רבות:

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" [ משלי י"ח כ"א]

רש"י מסביר: "ואהביה יאכל פריה" - אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעוה"ז

"מצודת דוד" מבאר: "ביד לשון" - בכוח הלשון מסור המוות והחיים, אם ידבר בדברי תורה יחיה ואם בלשון הרע ימות.

"ואוהביה" - האוהב להרבות בה אמרים[דיבורים ]  יאכל פריה, אם טוב ואם רע.

על פי אופן הדיבור- יאכל האדם את פירותיו- כלומר : קיימת מידה כנגד מידה.

מלבי"ם מבאר: "מוות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פריה", הלשון מרמזת  על הדבור הנשגב  של התבונה, שמדבר  ומתוך התבונה שלו  מבין להוציא דבר מתוך דבר, ובו ישפוט בין האמת והשקר, שבו תלוי המוות והחיים,  הרי המאמין בעיקרי האמונה על ידי התבונה יחיה, וההולך בדרך עקשנות  ומכחיש מציאות ה' והשגחה ושכר ועונש - ימות, וזה תלוי ביד הלשון שהיא הבינה, "ואוהביה יאכל פריה", הוא לא ישבע לעולם רק יאכל תמיד, כי הבינה אין לה גבול ותמיד יוסיף להוציא דבר מתוך דבר ,כלומר : בעל בינה יבין דבר מתוך דבר.

שמעתי מפי הרב יהודה יוספי:

"החפץ חיים" טוען כי היום לא קיים כבר -  נגע צרעת, אלא העונש על לשון הרע - עניות. כי מצורע נחשב למת  וכנגד  זה עניות – היא כמו מוות.

דוד המלך אומר: "מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;    אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.

נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה".[תהלים  ל"ד, י"ג- י"ד]

בפרשת "כי תבוא"  מסופר על –הארורים המקוללים מול הר עיבל:

"אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל ־הָעָ֖ם אָמֵֽן"- הכוונה לאדם שמדבר לשון הרע על רעהו.(דברים ,כ"ז ,כד) ה' מכה אותו בעונש!

הפה נועד לעסוק רק במילים חיוביות  ומועילות ולא  קללות, או לשון הרע.

אלוקים  פונה אל  משה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי- יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה.  וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר" [ שמות פרק ד']

אסור לאיש - לקלל את רעהו - את זאת נלמד מדברי שלמה המלך:

"כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף  --   כֵּן קִלְלַת חִנָּם, לא לוֹ תָבֹא". [משלי, כ"ו, ב]

הסבר: כמו ציפור אשר עוזבת את הקן כדי להביא מזון לגוזליה ושבה אליהם עם המזון- כך אדם שמקלל את חברו- הקללה חוזרת אליו!

יצחק בירך את בנו יעקב בברכה:"אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְﬞכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ" [בראשית כ"ז, כ"ט]

 ארבעת המצורעים- זהותם ושליחותם.

ארבעת המצורעים היו: גחזי ושלושת בניו [כדברי רש"י]

כפי שמסופר   [בפרק ה' ] – גחזי ובניו נענשו בצרעת לפי ששיקרו לנעמן שר צבאו של מלך ארם - כי אלישע הנביא דורש מתנות עבור שריפא את נעמן  מצרעת ואחר כך גם שיקר גחזי לנביא אלישע..

אלישע מאשים את גחזי ומענישו  כפי שנאמר: "הַעֵת לָקַחַת אֶת-הַכֶּסֶף, וְלָקַחַת בְּגָדִים, וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת. וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם; וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו, מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג".[מלכים, ב' פרק ה, כ"ד- כ"ז.'] [גחזי היה המשרת של אלישע]

סיבה נוספת  לעונש כה קשה:

רש"י מסביר: שהיה גחזי דוחה תלמידים מלפני אלישע ולכן בית מדרשו של אלישע  נעשה צר - מלהכיל את התלמידים הרבים שהגיעו עתה אליו .[סנהדרין ק"ז]

לכן נענש גחזי מידה כנגד מידה - היות והוא נעל את דלתות בית המדרש בפני תלמידים, היה אנוס לשבת  ליד שער העיר ללא אפשרות להיכנס לתוך העיר.

המצורעים האלו היו גחזי ובניו - שקילל אותם אלישע במילים:

"וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ". לכן לא היה לצרעתם  דין של נגעים מטמאים – כשם שצרעת נעמן לא היה לה דין  טומאה- לפי שנוכרים אינם  מטמאים בנגעים"- כי אם הייתה זו מחלת – עור טבעית ומדבקת והם נשלחו אל מחוץ   לעיר - לא משום דין מצורע, אלא כדי לבודד אותם מאנשי העיר  מחשש שלא ידביקו אותם במחלתם.

לא הייתה  זו צרעת של דין טומאה כי "נוכרים אינם מטמאים בנגעים"

בהפטרה מסופר איך יושבים ארבעת המצורעים ומחליטים ללכת  אל  מחנה ארם.

הם מגלים כי מלך ארם נטש את המחנה והשאיר הכול אחריו ,לכן ניצלו את ההזדמנות להשקיט את רעבונם ,הצטיידו במזון, כסף וזהב ובאו לספר – על כך למלך ישראל.

נשאלת השאלה מדוע באה הישועה לישראל - דווקא על ידי מצורעים אלה?

התשובה: משל: למלך שמקציב  כסף  למחיית בנו - אם הבן הולך בדרך הישר  ומכבדו - הוא שולח לו את הממון באמצעות גזבר החצר, אך אם הבן סוטה מדרך הישר, שולח לו המלך את הכסף בידי משרת פשוט עם פנים זועפות.

הנמשל: בתקופה ההיא בני ישראל היו בשפל רוחני ולא היו ראויים לפני המקום לפי שסטו מדרך הישרה לכן  שלח להם ה' את פרנסתם בידי מצורעים אלה.[משלי אהרון]

לסיכום: לאור האמור לעיל: ובמיוחד בתקופה קשה זו כאשר אנחנו נתונים במערכה כוללת והמחלוקת גורמת שסע בעם ,

מסיקים אנו מהפרשה ומההפטרה - כי החיים והמוות בידי הלשון

כדברי שלמה המלך: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".

[משלי כ"א, כ"ג] ויהי רצון שכולנו נשכיל להוריד את גודל להבות  השנאה ונזכה לממש אהבת חינם  ואחדות העם ובא לציון גואל. אמן ואמן.