"וידבר ה' אל משה לאמר. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל" (במדבר כה,י-יג). '"לכן אמור הנני נותן לו בריתי שלום" – מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י״ח כהנים גדולים, ובשביל שהיו מוכרים אותו בדמים התחילו שנותיהם מתקצרות. מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף ומחוקיהם זהב. שוב מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מדות של זהב ומחוקיהם זהב. אמרו: כפה סייח את המנורה' (ספרי). ' ... ואידך נמי הא כתיב "וישמע פינחס הכהן"? ההוא ליחס זרעו אחריו' (זבחים קא,ב). 'לייחס זרעו אחריו - מימי משה נתכהן, וכששם שלום נתייחס ליקרא כהן ולייחס זרעו במעלות כהונה להיותם כהנים גדולים, שלא הי' כהנים גדולים אלא מפנחס' (רש"י). 'ואידך נמי הכתיב "וישמע פנחס הכהן"? ההוא לייחס זרעו אחריו. פי' מימי משה נתכהן, וכששם שלום נתייחס ליקרא כהן ולייחס זרעו במעלות כהונה להיותם כהנים גדולים, שכן מצינו בדברי הימים (א' ה') שלא היו כהנים גדולים אלא מפנחס. ובספרי מפיק ליה מ"את בריתי שלום" שעמדו ממנו שמונים כהנים בבית ראשון ושלש מאות בבית שני וכולם נמנו בספרי' (תוס'). אצלנו לא נאמר אלא רק שעמדו ממנו י"ח כה"ג ולא שמונים, וגם לא נאמר על שלוש מאות בבית שני. אולי הגרסה של השלוש מאות לא היתה במקור אלא התווספה ע"פ הגמ' ביומא: 'אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: מאי דכתיב (משלי י, כז) "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה"? "יראת ה' תוסיף ימים" זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים, ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים. "ושנות רשעים תקצרנה" זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים, צא מהם מ' שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה י"א ששמש ר' אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו' (יומא ט,א). לכן כיון שנאמר שכל הכה"ג יצאו מזרעו של פנחס, אז הוסיפו בנוסח הספרי שבבית שני שנאמר שהיו יותר משלוש מאות כה"ג זה מזרעו של פנחס. אמנם לכאורה מזה שממשיך הספרי ששנותיהם התקצרו משמע שמתייחס גם לבית שני ולכן קצת משמע שהיתה הגרסה גם על בית שני אלא שדילגו על זה בשל טעות בהעתקה. אולם מניין המניין של שמונים בבית ראשון? כנראה שזה שיבוש שנעשה בעקבות היר' שאומר שבבית שני היו פ' כה"ג: 'בראשון שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו שימשו בו שמונה עשר כהנים, אבל בשני על ידי שהיו נוטלין בדמים, וי"א שהיו הורגין זה את זה בכשפים, שימשו בו שמונים כהנים. וי"א שמונים ואחד. וי"א שמונים ושנים. וי"א שמונים ושלש. וי"א שמונים וארבע. וי"א שמונים וחמש. ומהן שימשו שמעון הצדיק ארבעים שנה. א"ר אחא: כתיב (משלי י) "יראת ה' תוסיף ימים", אילו כהנים ששימשו בבית הראשון, "ושנות רשעים תקצורנה" אילו ששימשו בבנין השני. מעשה באחד ששילח בידו בנו שתי מידות של כסף מליאות כסף ומחוקיהן כסף ובא אחד ושילח ביד בנו שתי מידות של זהב מליאות זהב ומחוקיהן זאב, אמרו: כפה הסיח את המנורה' (יר' יומא א,א). שכנראה היתה גרסה שבבית שני היו פ' כהנים גדולים (ע"פ גרסת היר'), והיתה גרסה שאמרה ש' כה"ג (ע"פ גרסת הבבלי), וחשבו בטעות שזה שובש והיה רשום פ' על בית ראשון ו-ש' על בית שני, ומה שנאמר י"ח הכוונה היתה לי-ח, עשר פעמים שמונה, שזהו שמונים, ולכן שינו כך את הגרסה, שבבית ראשון היו שמונים. ואכן בתוס' ביומא מובא נוסח של הספרי שהוא כעין כמו שלנו ועם תוספת של פ' בבית שני: 'וכן משמע בספרי: "לכן אמור הנני נותן לו" וגו', מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י"ח כהנים נביאים, ובבנין שני פ' כהנים וכו' (יומא שם; תוס' ד"ה 'ראה'). ומה שיש סתירה בכמות הכה"ג בבית שני הסביר תוס': 'והא דבספרי איכא שבבית שני היו שמונים כהנים ובירושלמי איכא נמי הכי ואמרי לה פ"א ואמרי לה פ"ב ואמרי לה פ"ג, ובשמעתא אמרי ג' מאות; יש לומר: התם לא קחשיב אלא כהנים שיצאו מפנחס' (שם), אמנם לפי זה אין את הכלל שכל הכה"ג יצאו מפנחס. אלא שלכאורה ביר' לא נרמז שאותם הכה"ג שעליהם מדברים הם דווקא מפנחס? אמנם ההמשך ביר' - 'מעשה' וכו', אולי מרמז שזה נלקח ע"פ הספרי שגם בו מובא מעשה כעין זה. וקשה שיש נוסח (בתוס' בזבחים) של שלוש מאות כה"ג שיצאו מפנחס? אולי לתוס' צ"ל שזה גרסת טעות שהיה רשום ש', ורשמו במקום זה שלוש מאות שזהו גימטריה של ש', אולם הכוונה היתה לקיצור של 'שמונים'. אולי אפשר שכל הכה"ג עמדו מפנחס, אלא שמי שהיה מיוחס לפנחס – שזהו שהיה מצד אביו משושלת פנחס, הוא שנמנה בשמונים כה"ג, ואילו מי שהיה בשושלת פנחס אבל לא מצד אביו (שבאביו היחוס נחשב כממשיך פנחס) אלא מצד אמו הוא לא נמנה בהם, אבל לגרסה השניה כן מונים אותו. או אולי זה תלוי כיצד החליפו את הכה"ג, שמובא ביר' שזה או בממון או בכשפים, שמי שזה בממון הוא נחשב בשמונים, אבל מי שעשה דברים חמורים כעין כשפים הוא לא ראוי כ"ך שיחשב כחשיבות המשך פנחס ככה"ג, ולכן לגרסה זו הוא לא נמנה, ולגרסת שלוש מאות הוא כן נמנה. או שהיו במציאות שמונים כה"ג מזרעו ממש, אבל גם האחרים שעמדו ראו עצמם כממשיכיו, ולכן כעין זרעו, שהיו רואים עצמם כתלמידיו ממשיכי דרכו (שתלמידים הם כבנים [ספרי; דברים ו,ז], כיון שממשיכים את דרכו), ולכן כל הכה"ג בבית שני היו כעין זרעו, ולכן זה כשלוש מאות. בפשטות מה שדרשו בספרי ('"לכן אמור הנני נותן לו בריתי שלום" – מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון י״ח כהנים גדולים') זה בא לומר שכל הכה"ג מזרעו ולכן מנו את כמות הכה"ג שהיו. אולם אולי אפשר שדרשו זאת מהמילה "שלום" שזה בגימטריה 376 ועוד 4 כנגד מספר האותיות שבמילה יוצא 380, שזהו כרמז כגרסה של התוס' בזבחים, שהיו פ' בבית ראשון ו-ש' בשני. או אפשר ע"פ דברנו שתלוי אם מייחסים אחרי האב או גם האם, אז ה-380 זה כרמז ל300 ול-80, כרמז שהיה גילוי בזרע פנחס בבית שני של 80 ושל 300, שתלוי איך מחשיבים; או ע"פ שיטת תוס' שהיו פ' מפנחס, 380 זהו כרמז 80 מתוך 300. אולי שהאות ו' במילה "שלום" היא קטועה (יש לה כעין חתך באמצע), כך שנראה כעין שיש בה י', וכך יוצא כרמז "לכן אמר הנני נתן לו את בריתי", ומהו הברית? שיצאו ממנו 80 כה"ג בבית שני, שזהו "ש-לום", ש' כקיצור ל'שיצאו', וכמה? ל,י,מ=80. אולי גם דרשו כעין שהאות ו' התחלקה לשני חלקים, וכך יוצא כעין פעמיים י', וכעין ה-י' מנותקת, כעין שהיא לעצמה, והשאר זה לחישוב של י', וכך יצא ל,י,מ=פ', שבגימטריה קטנה זהו ח', ובתוספת י' (שהיא כשלעצמה ולכן לא מחשיבים לגימטריה קטנה) זהו י"ח, וזהו 'ש-יח' – שיצאו ממנו י"ח כה"ג בבית ראשון. אולי גם דרשו שהברית היא שלום, שלא יבואו לפגוע בו ('"את בריתי שלום" – אין לו לירא מקרובי זמרי וכזבי' [חזקוני]), שזהו שמירת חייו וזהו כרמז ל-חי, שזהו מספר הכה"ג שעמדו ממנו בבית ראשון. אולי דרשו: "לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם" וגו', שדרשו חילוף האות ה' באות ח' ('לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת' [יר' שבת ז,ב]), וכך יצא 'וחיתה' מלון חיות, שזה רמז ל'חי' כה"ג שיצאו מזרעו. או שלמדו שבמילים על שבו ובזרעו תחול הברית - "והיתה לו ולזרעו אחריו" – יש 18 אותיות, כרמז למספר הכה"ג שהיו בבית ראשון מזרעו.