"וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם"

(בראשית כד, יב-יד)

פקודת המבצע לאליעזר הייתה ברורה ומפורטת מאוד. אברהם אבינו מצווה את אליעזר ללכת למקום ספציפי, למשפחה ספציפית ולהביא משם כלה ליצחק. יש להגיע (בראשית כד, ד): "אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ", ולהביא משם את הכלה (בראשית כד, מ): "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי" - יותר ברור מזה לא צריך.

ובכל זאת, אליעזר עבד אברהם, כאשר מגיע למבואות העיר משנה את כל "פקודת המבצע", ובמקומה - מבקש מין ניסיון או אות כזה, שיראה שזו האישה שנבחרה ליצחק (בראשית כד, יד): "וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹוכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי".

מדוע אליעזר מסבך את עצמו, מפר את ההוראה של אברהם אבינו והופך משוואה ברורה מאוד, בלי שום נעלם כמעט, למשוואה רבת נעלמים?

דומה שהתשובה לשאלה זו צפה ועולה דרך מילה אחת החוזרת בפסוקים - חֶסֶד, (בראשית כד, יב-יד): "וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִיצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹוב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי".

חסד משמעותו יחס, יחס אלוקי. דווקא התכנון המהודק, הוא זה שמרתיע את אליעזר. במקום שבו הכל מתוכנן עד לפרטי הפרטים, כביכול לא נותר מקום לנוכחות האלוקית, מלאת חסד, שתשפיע גם היא מטובה, שתופיע. הכל תפוס כבר בתכנונים אנושיים מדוקדקים.

לאליעזר לא חשובה רק התוצאה. גם הדרך חשובה לו. הוא רוצה שהבאת האישה ליצחק תהיה מלווה בחסד אלוקי, בהארת פנים, ועל זה צריך להתפלל, לבקש, לעצור מעט לפני ולהזמין את החסד האלוקי להופיע.

אליעזר חורג מהגבולות ומרשימת ההוראות שניתנה לו ומשאיר מרחב פנוי, לא מתוכנן, על מנת לשתף את מידת החסד האלוקי בלב ליבו של התהליך הזה שנותן את הדבק ומשרה את הברכה בין כל החלקים והופך תכנון מוצלח בכוח, להצלחה אמיתית בפועל.

הרב אייל ורד, מהספר: "פניך אבקש - תורות ודרשות על פרשות השבוע"