"וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו. ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" וגו' (בראשית לב,ז-ט). 'א"ר יצחק: מפני מה זכה עובדיהו לנביאות? מפני שהחביא מאה נביאים במערה, שנאמר (מלכים א יח, ד) "ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה" וגו'. מאי שנא חמשים איש? א"ר אלעזר: מיעקב למד, שנאמר (בראשית לב, ט) "והיה המחנה הנשאר לפליטה". רבי אבהו אמר: לפי שאין מערה מחזקת יותר מחמשים. (עובדיה א, א) "חזון עובדיהו כה אמר ה' אלקים לאדום" וגו', מאי שנא עובדיה לאדום? אמר רבי יצחק: אמר הקדוש ברוך הוא: יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם. אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר: עובדיה גר אדומי היה, והיינו דאמרי אינשי: מיניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא' (סנהדרין לט,ב). 'מפני מה זכה לנביאות - שהרי גר היה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל, כדכתיב (בראשית יז) "להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך". מאי שנא חמשים - ולא החביא כולן במערה אחת. אין מערה מחזקת - מערות שלו לא היו מחזיקות יותר. מאי שנא עובדיה לאדום - ולא נתנבא נבואה אחרת למה נבחר לו לזו משאר הנביאים. שני רשעים - אחאב ואיזבל. שני צדיקים - יצחק ורבקה. מיניה וביה אבא ניזול ביה נרגא - אבא יער מעצמו של יער יכנס בתוך הגרזן להיות בית יד ויקצצו בו את היער, וכן עובדיה לאדום, ודוד למואב והוא יצא מרות המואביה' (רש"י). בפשטות מה שר"א דרש שעובדיה למד מיעקב אבינו לחלק לשתים את הנביאים בשביל הגדלת סיכויי ההצלה, שהקבוצה האחרת תהיה לפליטה אם יגלו את המערה השניה, זה סברה, שכך מצאנו בתורה, ולכן מכאן ידוע שכך יש להתנהג (גם אם עובדיה לא חשב שעושה זאת ע"פ יעקב). וכך משמע מהמדרש: '"וַיַּחַץ אֶת הָעָם", למדך תורה ד"א שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד, ממי אתה למד? מיעקב שנאמר "ויחץ [את] העם" וגו', וכן הוא אומר: (מלכים א יח) "ואחביאם חמשים חמשים איש במערה"' (ב"ר עו,ג), משמע שזה לימוד כללי על איך להתנהג. אולם אולי ר"א למד זאת מכך שעובדיה זכה לנבואה בעקבות מעשה זה, והנבואה שלו היתה על אדום בשל שבו מתגלה ההיפך מעשו שלא למד משני צדיקים (שאת שני אלו אמר ר"י, כרמז שיש קשר בין הדברים), לכן למד ר"א שבמעשה עובדיה מתגלה כנגד ההיפך מעשו, שלכן זכה לנבואה כנגד שהציל נביאים, וזה נבואה על אדום כנגד שאחאב ואיזבל הרשעים הרגו את שאר הנביאים כמו שעשו היה רשע ורצה להרוג את יעקב, ועובדיה לא למד משני הרשעים ועשו לא למד משני הצדיקים, ולכן התגלה בנבואתו פורענות לעשו כעונש על מעשיו שכעין הזיק לישראל. לכן ע"פ זה למד ר"א שמעשיו של עובדיה זהו כהיפך מרצונו של עשו להרוג את יעקב, ולכן דימה ביניהם ודרש שמעשיו הם לימוד ממעשי יעקב כשעשו בא להורגו, שבזה מתגלה רצון עשו להרוג את יעקב. שדרש שעובדיה למד מיעקב, או שזה כרמז בדרשה ששורש מעשה עובדיה נעוץ במפגש של יעקב עם עשו, כעין המשך מכוחו, שזהו כמעשה אבות סימן לבנים. אולי למד ר"א מסיום המפגש עם עשו, שיעקב אמר לו: "יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה" (בראשית לג,יד), ודרשו חז"ל: '"עד אשר אבא אל אדוני שעירה". א"ר אבהו: חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעק"א אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמתי היה ומרמה בו? אלא אימתי הי' הוא בא אצלו לעתיד לבא, הה"ד (עובדיה א) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"' (ב"ר עח,יד). יוצא שדברי יעקב מתגלים בדברי הנבואה של עובדיה, ולכן למד ר' אלעזר שיש קשר בין נבואת עובדיה למפגש של יעקב עם עשו, ולכן למד שנבואתו של עובדיה שהגיעה מכח מעשה ההצלה של הנביאים קשור למפגש של יעקב עם עשו, ולכן למד ר"א שמקורו של עובדיה להצלה זהו ביעקב שחצה את המחנות בשביל הצלה, ולכן קשורים זה בזה (ועובדיה הוא גר שבא מאדום ולכן הוא שמנבא על אדום שיעקב יעלה להילחם בו [כדברי ר"מ]; וזהו גילוי יעקב מול עשו, שכך מתגלה בעובדיה שהוא גר שזהו כגילוי יעקב והגיע מעשו כמו שיעקב אמר שיגיע לעשו [לשעיר], ולכן אצלו מתגלה הנבואה כגילוי דברי יעקב). אולי גם רמז שנאמר אח"כ: "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (בראשית לג,יח). '"בבואו מפדן ארם" - כאדם האומר לחבירו: יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם, אף כאן ויבא שלם מפדן ארם מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך' (רש"י). כעין שזה גילוי המשך מהנעשה בדרך שנפגש עם עשו, ויעקב קנה חלק בארץ, כעין גילוי תודה על שה' הצילו (שבא"י יש מעלת שמירה לישראל): "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה" (לג,יט). לכן כנגד שהיה כאן גילוי של מאה (קשיטה), כך התגלה מאה בנביאים שעובדיה הציל, שכך התגלה בו כהמשך גילוי יעקב, (וזה ע"י שהחביאם במערות כעין גילוי של מקום בא"י שמגינה. ובהמשך מסופר על הצרה שהגיעה ליעקב - מעשה דינה, שנלקחה לאונס שזה עניין של בינו לבינה, כרמז שאחאב לקח את איזבל לאשה והיא שעשתה את הצרה של הריגת הנביאים), ולכן גם כמו שיעקב חצה את המחנות בפגישה עם עשו בשביל ההצלה, כך גם בהצלה של עובדיה זה נעשה בגילוי של חציית הנביאים בשביל הצלתם.