תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשת בא

שמות י,ד: וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:  כָּבֵד מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן: ... ואחריו אין עתיד שיהיה כן.

י,יט: לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: ואפילו מה שמלחום בכלים לצורך אכילתם, נשאם רוח המערב והלכו.

י,כג: וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם: ולכל בני ישראל היה אור, לקבור הרשעים שביניהם שמתו, ולצדיקים לעסוק במצוות, במושבותם.

י,כח: הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל-תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי--כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת: ואתנך ביד בני האדם האלה שהיו מבקשים את נפשך לקחתה.

יב,ב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: וממנו תחלו לספור חגים ומועדים ותקופות, ראשון הוא לכם למספר חודשי השנה.

יב,ג: דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה:  וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת: בעשרה לחודש הזה, מועדו קבוע בפעם הזאת ולא לדורות, יקחו להם שה לבית משפחה.

יב,יב: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה: ואֵגָלה בארץ מצרים בשכינת כבודי בלילה הזה, ועמי תשעים אלף רבבות רבבות מלאכים משחיתים, ואהרוג כל בכור בארץ מצרים ...

יב,טו: שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ--אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם: ... אך מחצי היום שלפני החג תשביתו שאור מבתיכם.

יב,כז: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה: תאמרו: זבח חמלה הוא לה', שחמל על בתי בני ישראל במצרים.

יב,כט: מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר: עד בכורות בני המלכים שנשבו והם בבית הבור – ממושכנים ביד פרעה, ועל שהיו שמחים בשעבודם של ישראל, הוכו אף הם.

יב,לח: וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם: וגם נוכרים רבים מהם, מאתיים וארבעים ריבוא, עלו עמהם.

יב,מ: וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם--שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: והימים שישבו בני ישראל במצרים: שלושים שמיטות שנים, שסכומן מאתיים ועשר שנה, ומספר ארבע מאות ושלושים שנה, משדיבר ה' לאברהם, מזמן שדיבר אליו בחמישה עשר בניסן, בין הבתרים עד יום צאתם ממצרים.

יג,ט: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ: ויהיה לך הנס הזה חקוק ומפורש על תפילת היד בגובה של שמאלך, ולזיכרון חקוק ומפורש על תפילת הראש קבועה לנגד עיניך בגובה ראשך.

יג,י: וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה: ותשמור את החוקה הזאת של התפילין לזמן הראוי לה: בימי המעשה, ולא בשבתות ובמועדים, וביום ולא בלילה.