ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה',  ובשלח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם ותמרו את פי ה' אלקיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקלו, ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם, ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם" וגו' (ט, כב-כה) לכאורה לא מובן שקודם דיבר על חטא העגל והפסיק ודיבר על החטאים שנאמרו כאן וחזר לעגל ,  מדוע החטאים נאמרו באמצע העגל? - האור החיים מפרש 'והפסיק בעניין המרגלים ובעניין  תבערה ומסה וכו' באמצע מעשה העגל נתכוון להסמיך  כל ההקצפות.  ואם היה נגמר סדר כל מעשה העגל היה מפליג בין הקצפה להקצפה וההפלגה בזה תוליד העדר הרגש שאליו יכוון' (פס' כג ). ואולי אפשר שיש בזה עקרון חשוב בהקשר לעגל שהנה המילה "ממרים" (כד) מופיע עם מ' קטנה, מדוע? וכן מדוע לומר "ארבעים היום ואת ארבעים הלילה" למה להפריד בין יום ללילה? - וניראה שחטא העגל פגע בחיבור של בנ"י לקדושה וירדו ממדרגתם,  כמו שדרשו חז"ל שקודם העגל היו בדרגת מלאכים ובעגל ירדו ממדרגתם, שבעצם העניין הוא שבמדרגתם כאדם הם אינם מחוברים בשלמות לקדושה אלא עליהם לתקן עצמם.  וזה לא כמו שהיה מתחילת יציאתם ממצרים, שהיו צריכים לצאת ממצרים לקבל את התורה ובשלמות זו ליכנס לא"י לגאולה השלמה, אבל בעגל פגמו בכל זה. לכן מביא את המקומות שהיו ממרים את ה',  בשל ריחוקם מה',  שבשל כך גם כשבאו לא"י הם חטאו במרגלים כיון שלא היו במדרגה מספיק קדושה ליכנס לא"י בשלמות וכך חטאו במרגלים. זהו שמתחיל את הפרשיה "אל תאמר בלבבך בהדף ה' אלקיך אתם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך, לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב,  וידעת כי לא בצדקתך ה' אלקיך נתן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה כי עם קשה ערף אתה" וגו' (ג-ו ) שמדוע חוזר שלא תחשוב שזה בצדקתך אלא זה בשל רשעת הגוים? - אלא שבא להדגיש שכך היה ראוי להיות שתבוא בשל צדקתך, אלא שבשל קשי ערפך אינך במדרגת צדקות שראוי ליכנס ממעלתך לא"י, אלא זה כניסה בשל יחסיות מול הגוים שכאן שהם רשעים גדולים (ובשל האבות ) שזהו שהיו ראויים ליכנס לכתחילה בצדקות של קודם העגל, אבל לאחריו אינם מספיק צדיקים וזה בא לידי גילוי במעשיהם בתבערה וכו' (3 מקומות כעין חזקה מה טיבם ) ולכן בעגל כשמבקש משה רחמים לא חזרו למעלתם שקודם העגל בשל שנישאר בהם קשר לחטא,  שלא שבו בתשובה שלמה, ולכן אמנם ה' ריחם וסלח והביא לוחות שניים ומשכן,  אולם עדיין אין זה מעלתם שקודם העגל.  וזהו "ממרים" עם מ' קטנה כרמז שהארבעים יום בסיני לא תיקנו לגמרי אלא רק לעניין סליחה,  וזהו קטן שאינו שלם. ולכן חטאו במרגלים כיון שבא"י מתקנים את העולם כך שמעלתו הוא כהמשך עניין אחד מסיני, ולכן היו צריכים ליכנס בדרגת מלאכים לא"י כמו שנעשו בסיני, אלא שלא חזרו למעלתם ולכן נפלו בשל קשרם לחטא וחטאו במרגלים. לכן מפריד ארבעים יום וארבעים לילה (ולא אומר יחד יום ולילה) כעין כנגד פעמיים שקשור בסליחה הזו,  שכמו שאמרנו חטא העגל גרם לחטא המרגלים, ובחטא המרגלים ניגזר חורבן ליום ט' באב (כמו שדרשו חז"ל שבכו בכיה של חינם אמר ה' שלכן יבכו בחורבן הבית באותו תאריך ) וחורבן המקדש כעין חורבן מהעגל שפגמו בסיני וכך גם פגמו במקדש שהוא כהמשך המשכן שהוא המשך למתן תורה (כמו שמביא מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א שהמשכן הוא המשך מתן תורה ) ולכן יש את המקדש הראשון שהיה בחורבנו 70 שנה של גלות והוא כנגד הימים בתפילת משה בסיני, שביום יש אור ופחות צער.  ויש חורבן בית שני שגלותו הוא אלפיים שנות גלות קשה ואכזרית בעקבותיו וזהו כנגד הלילה שקשה בו ביותר. שבחורבן נחרב בית מקדש במקום להשמיד ח"ו את ישראל,  וזהו כמו כאן "ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם" (פס' כה )וניראה שזהו "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך" וגו' (י, א ) שמהו "אלי" שלכאורה מיותר? - ניראה שרומז "אלי" ולא אליכם, שלא שבתם בתשובה שלמה אלא עדיין הייתם קשורים קצת לחטא.

לחץ כאן כדי השב או העבר