'רבי אלעזר המודעי אומר: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא' (אבות ג,יא). (ראה 'אבות לבנים' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שמברר היטב את המשנה ואת היחס לדברי חז"ל המקבילים אליה). 'המחלל את הקדשים - המביא קדשי המזבח לידי פגול ונותר. וטמא, או המועל ונהנה בין בקדשי מזבח בין בקדשי בדק הבית. והמבזה את המועדות - ימים של חול המועד, עושה בהן מלאכה או נוהג בהן מנהג חול באכילה ושתיה. והמלבין פני חבירו ברבים - המתבייש פניו מאדימות תחלה ואח"כ מתלבנות, שהנפש יש לה שתי תנועות אחת לחוץ ואחת לפנים, וכשמביישין את האדם, בתחלה הרוח מתנועע לצד חוץ כמי שמתמלא חמה ופניו מאדימות, וכשאינו מוצא טענה כיצד יסיר הבושת ההוא מעל פניו, הוא דואג בקרבו ונכנס הרוח לצד פניו מפני הצער, ופניו מתכרכמים ומתלבנים. וזהו שאמרו [בבא מציעא ג"ח ע"ב] בענין ההלבנה, דאזיל סומקא ואתי חיורא. והמפר בריתו - שלא מל, או שמל ומושך ערלתו לכסות המילה כדי שלא יראה שהוא מהול. והמגלה פנים בתורה - שמראה פנים ופירושים בתורה שלא כהלכה, כגון המתרגם: "ומזרעך לא תתן להעביר למולך”, ומזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא; ואין זה פשוטו של מקרא. ובכלל זה הדורש דרשות של דופי. פירוש אחר: מגלה פנים, שמעיז פניו לעבור על דברי תורה בפרהסיא ביד רמה ואין לו בושת פנים. אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים - ולא חזר בתשובה מאחת מעבירות הללו שבידו, אע"פ שבאו עליו יסורים ומת ביסורים, אין לו חלק לעולם הבא. אבל אם חזר בתשובה קודם מותו, אין לך דבר שעומד בפני התשובה' (ברטנורא). במקביל לכאן מצאנו בחז"ל דברים אחרים שעליהם אין להם חלק לעוה”ב: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס, כא): "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר”. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר (שמות טו, כו): "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך”. אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו' (משנה; סנהדרין י,א). לכאורה אין אלו כדברי ר”א המודעי. בגמ' מובא: 'תנו רבנן: (במדבר טו, לא) "כי דבר ה' בזה ומצותו הפר הכרת תכרת", זה האומר אין תורה מן השמים. ד"א: "כי דבר ה' בזה", זה אפיקורוס. ד"א: "כי דבר ה' בזה", זה המגלה פנים בתורה. "ואת מצותו הפר", זה המפר ברית בשר. "הכרת תכרת", "הכרת" בעולם הזה, "תכרת" לעולם הבא. מכאן אמר רבי אליעזר המודעי: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והמלבין פני חבירו ברבים, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא' (סנהדרין צט,א). הרי שיש קשר לר"א המודעי, כיצד? מסבירים שם המפרשים: 'מכאן - מן הפסוק הזה שכתוב: "כי דבר ה' בזה" (אמר ר"א וכו' מחלל את הקדשים דמחלל קדשים ומבזה מועדות ומגלה פנים כו', היינו דבר ה' בזה) דבזיון הוא' (רש"י). 'מכאן אר״א המחלל כו׳. אמפר ברית ואמגלה פנים קאי, אבל המחלל הקדשים והמבזה כו׳, לאו מהאי קרא נפקא ליה; ועי׳ ברמב״ם' (מהרש"א). אצלנו במשנה מובא במפרשים שדברי ר"א הם גילוי של הנאמר אפיקורוס, או של האומר אין תורה משמים, או שהם דינים שונים: 'המחלל את הקדשים וכו' אין לו חלק לעולם הבא. ובכלל אפיקורוס דתנן בריש חלק דאין לו חלק לעולם הבא איתנהו לכל הני; כ"כ במד"ש. ובדרך חיים כתב שאפשר שהן בכלל אין תורה מן השמים דתנן התם; ועיין לקמן בסמוך. וי"ל ג"כ דהנהו דפרק חלק אפילו יש בידו כל התורה והמצות אין להם חלק לעוה"ב. אבל הני דהכא דוקא אם חצי זכאי וחצי חייב. ואלו חמש הם בכלל החובות מכריעים לכף חובה. ופירוש זה נראה עכ"ל. ועמ"ש בספ"ק דקדושין ולקמן סוף פ"ד. המחלל את הקדשים וכו'. בפרק חלק דף צ"ט [ע"א]: ת"ר: "כי [דבר ה'] בזה" וכו' (במדבר ט"ו), מכאן א"ר אלעזר המודעי: המחלל את הקדשים וכו', כלשון המשנה. ופירש"י מחלל ומבזה בכלל כי דבר ה' בזה. וכתוב בפירש"י דהכא דהמלבין לא קחשיב בפרק חלק. ולא ידענא היכי מפיק ליה מקרא עכ"ל; אבל בגרסת ספרים שלנו איתא נמי בפרק חלק. ובמד"ש מפרש דאיתיה בכלל "כי דבר ה' בזה”, שהרי מבזה חבירו ברבים, ואין לך אפיקורוס גדול מזה ע"כ. ול"נ שהוא בכלל "כי דבר ה' בזה" לפי שהאדם נברא בצלם אלקים והרי הוא דבר ה', כלומר ענין ה' וצלמו. ודבר יאמר על ענין, כמו: "הלא דבר הוא" (שמואל א' י"ז), ועוד כי "ויאמר אלקים נעשה אדם" נמי מאמר הוא, הוי "כי דבר ה' בזה”' וכו' (תויו"ט). אולי אפשר שדברי ר"א המודעי קשורים לנאמר במשנה, שהוא מדבר על סוג האנשים שעליהם דובר במשנה רק בגילוי אחר שמציין אותם: 'האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים' – שני אלו הם מגלי פנים בתורה, שמעוותים את התורה מאמתיותה. 'אפיקורוס' – אצל ר"א זהו המחלל את הקדשים, שמראה בזה שאינו מאמין בה' כמו אפיקורס. 'הקורא בספרים החיצונים' – כנגד זה אמר ר"א המבזה את המועדות, שהכוונה לחוה"מ, שלא מבחין במעלות הקדושה, שזהו כקורא בספרים חיצוניים שעל אף יחודם הם אינם ספרי קודש, אלא שהוא לא מבדיל בין קודש לחול, וכך גם אותם אנשים היו מבזים את חוה"מ כי לא ראו הבדל בינו ליום חול רגיל, שאינם מבדילים בין קודש לחול. 'הלוחש על המכה ואומר (שמות טו, כו): "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך”' - כנגד זה אמר ר"א: 'המפר בריתו של אברהם אבינו ע”ה', שהחומרה שקורא פס' על המכה זה שהופך את התורה כדבר של רפואת הגוף במקום הנפש (רמב”ם), שמבטלה מרוחניות לגופניות, וכך בדומה אותו אחד שמושך עורלתו זה כיון שרואה בזה דבר סמל גופני ולא רוחני (שמבטל את הרוחניות שבמילה ומורידה לגופניות), ולכן מיותר בעיניו להיות מהול (או לעשות מילה בכלל). 'אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו' – כנגד זה אומר ר"א: 'המלבין פני חברו ברבים', שזה מגיע כיון שלא רואה גילוי מעלה של גילוי שם ה' בעולם שמתגלה באדם, וזהו כעין אותו אחד שהוגה את שם ה' באותיותיו כאילו אין בהם מעלה כיון שבעיניו אין גילוי של שם ה' בעולם. או שבדברי ר"א אין התייחסות לכנגד אבא שאול, אלא המלבין פני חברו קשור לאומר שאין תחיית המתים מהתורה, שזה בעצם מגיע משורש שמתנגד לגילוי מעלה מיוחדת באדם, ממילא משורש זה גם אין לו בעיה להלבין פני חברו. כך שיוצא שר"א אומר מה שנאמר במשנה אבל בגילויים אחרים שמתגלה באותם אנשים (מאותו שורש רע). אולי ר"א המודעי הוא שמדבר על אפיקרסות כיון שהוא חי לאחר החורבן, ולכן כנראה שבעקבות הצרה של החורבן נגרם שהרבה אנשים נעשו אפיקורסים, ולכן הוא זה שמדבר על גילוים של אפיקורס (כמו שהביא התוי"ט). או שבא לרמז על גילוי תורה נכון, שזהו שדבריו הם גילוי של האומר אין תורה משמים (כמו שאומר התויו"ט), שבזה גם בא לרמז על תיקון היחס הנכון לתורה, שאפילו אותם שהיו לומדים תורה פעמים שלא מתגלה בהם תורה כראוי, שזהו השורש של החורבן שנעשה בשל שנאת חינם (יומא ט,ב), שנבעה מכך שכל אחד חשב שרק התורה שלו נכונה והשני הוא אפיקורס (כמו שמעמיד הנצי"ב בהקדמה לספר בראשית); לכן התגלה אצל ר"א המודעי חמשה דברים שקשורים לאפיקורסות ולגילוי תורה בעיוות (כאומר אין תורה משמים), כרמז שיש לתקן את גילוי התורה בעולם שבכך יזכו להיגאל, ע"י תיקון החטא שבגללו בא החורבן (ולכן אומר חמשה כנגד חמשת חומשי התורה); ובפרט שהיה בזמן מרד בר כוכבא שראו בזה גילוי של הגאולה, כעין שעכשיו זכו להיות מתוקנים מהפגם של החורבן, ולכן ר"א המודעי דרש להיזהר מהמשך החטא של החורבן. לכן הביא דברים לומר מיהם באמת האפיקורסים ומגלי הפנים בתורה, ולא אחרים גם אם סוברים אחרת ממך. לכן דיבר על אלו שאין להם חלק לעוה"ב כרמז עמוק לזכות להקמת המקדש שהוא גילוי של העוה"ב בעוה"ז (שלכן אומרים בו 'בשכמל"ו'). אולי גם ר"א דרש על אפיקורס כיון שהיה בזמן בר כוכבא שאמר לה' שלא יעזור לו ולא יזיק (יר' תענית ד,ה), כעין שלא צריך את גילויו בעולם, שזהו גילוי כמו של אפיקורס, ולכן ר"א המודעי לימד והדגיש להתרחק מאפיקורסות כדי שלא תצא התקלה הזו של בר כוכבא; שר"א המודעי היה מגן מהחורבן של ביתר ולכן פעל למנוע בסיס לחורבן שהתגלה בדברי בר כוכבא, שכך ע"י שירגיל בעם התרחקות מגילוי אפיקורסות זה ישפיע בסוף גם על בר כוכבא. גם ביתר נחרבה בעקבות שבר כוכבא בעט בר"א המודעי והרגו, ולכן התגלה בר"א המודעי דברים להתחזק מהדעה של זלזול בתורה, שכך לא יגיע לידי זלזול בר"א המודעי כתנא קדוש שמתגלה בו התורה הקדושה. נראה שבדבריו מתגלה כנגד התורה (שזהו החמשה שנובעים מזלזול בתורה משמים): 'המחלל את הקדשים', כנגד ספר ויקרא, שבו הקרבנות. 'המבזה את המועדות', כנגד ספר שמות בו יציאת מצרים שערכה שבוע וכך יש את שבוע חוה"מ בפסח. 'המלבין פני חברו ברבים', כנגד ספר במדבר, שבו מסופר על המקרים שמרדו ורבו עם משה, וזה כעין מלבין פניו. 'המפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום', כנגד ספר בראשית שם נצטווה אברהם על המילה. 'המגלה פנים בתורה שלא כהלכה', כנגד ספר דברים שמשה אמרו, והוא ספר משנה תורה, כך שכעין מתגלה בו הבנת התורה בצורה הראויה כמתגלה ע"פ חכמי ישראל.