מדוע מפורט המיקום של הר גריזים ועיבל

נכתב על ידי יניב ב-18/8/2014

 "והיה כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל,  הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה" וגו' (יא, כט-ל) לשם מה צריך כ"ך לפרט להם איפה זה? - מובא בסוטה (לג, ב) 'רבי אליעזר ב"י אומר לא בא הכתוב אלא להראות להן דרך בשניה כדרך שהראה להן בראשונה, דרך בדרך לכו ולא בשדות וכרמים, היושב בישוב לכו ולא במדברות, בערבה בערבה לכו ולא בהרים וגבעות' וניראה שזה נירמז בפס' כיון שאח"כ מיד מובא "כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם בה (פס' לא) לומר שהטעם שרמז כ"ך על המקומות זה כדי להחיל בהם דין של הולכים ע"פ הנהגת ה' הישירה 'כדרך שהראה  להם בראשונה בצאתם ממצרים בעמוד ענן לנחותם הדרך כך עכשיו ליישר דרכיהם ולהורותם הדרך' וכו' (רש"י) הרי שזה צידת קדושה לדרך,  שהולכים ע"פ ה' וכובשים את הארץ כמצות ה' ולא סתם ליישב לעצמם. יש בזה חשיבות שהמשך הפס' הוא "ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום" (פס' לב) שאם יכנסו לא"י בכניסה של קדושה אז יתחברו לקדושה,  ואם יכנסו כסתם יכולים ח"ו לידרדר בה ע"י שלא יעשו רצון ה' וילמדו לחטוא מהגוים שזהו המשך הפס' ( פרק יח) וזהו הר גריזים והר עיבל שהמברכים הופכים פניהם לצד הר גריזים ומברכים והופכים פניהם לצד הר עיבל ומקללים, שמאותו מקום שעומדים יכולים ללכת לכאן או לכאן שהכל תלוי במה יבחרו,  ולכן הסמיך משה בין הר גריזים ועיבל לדרך כיצד ליכנס לא"י. וניראה שאף בתאור המקומות עצמם יש רמז לכך,  שמתחיל הפס' "הלא המה בעבר הירדן" שברגע שתכנסו לארץ ע"י שתעברו את הירדן אתם מתחברים לקדושה גדולה מאוד ולכן אז גובר הנסיון בין הקדושה לטומאה,  ולכן בעברכם אתם צריכים להחליט ליתחבר לקדושה.  "אחרי" מפרש רש"י 'אחר העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק' וזה כשיטת ר"י בגמ'. ומדוע דוקא אחרי מרחוק?  ע"פ ר"א בגמ' זה מובן שמפרש 'הלא המה בעבר הירדן- סמוך לירדן' וכו' שמיד מתנסים אלא לר"י מה העניין?- ניראה שמה שנאמר "ירדן" בא לומר שה' יחזקם לקראת כניסתם לארץ,  כמו בהמשך "כי אתם עברים את הירדן וגו' ניסים של ירדן יהיו סימן בידכם שתבאו ותירשו את הארץ' (רש"י פס' לא') זהו כמו ' הלא המה- נתן בהם סימן' שהסימן למקום מרמז כמו לחזק את הסימן של ניסי הירדן,  מימלא זה כראוי לכניסה לא"י,  להתחזק ע"י הקדושה,  אלא שבכ"ז יש עניין של בחירה לאדם,  לכן זהו הרבה אחרי הירדן  כעין לטשטש את החוזק של ניסי הירדן כדי שתהא בחירה עצמית של כל אחד, בחירה חופשית, שיבואו ובא"י יש עובדי ע"ז,  שעל בנ"י להשמידם ולאבד את הע"ז (כהמשך בפרק יא) וזהו שהבחירה בין גריזים לעיבל,  ברכה וקללה,  תלויה במעשיהם. "אחרי דרך מבוא השמש" שמהו מבוא השמש? - לדעת ר"י 'מקום שחמה זורחת' ואילו לר"א 'מקום שהחמה שוקעת' שבעצם יש 2 סוגי ע"ז, לשמש ולירח,  וזהו זריחת השמש, עליתה כחשובה, או שקיעתה שכעין הירח מנצחה, שצריך ליזהר מע"ז. "בארץ הכנעני" שע"ז לא ניגמר רק בו אלא בנוסף נהפכים להיות גסי רוח ביותר וזהו כמו כנען המקולל ממעשיו הרעים,  שכך ע"ז זהו כנגד כל התורה שכולה של חסד (כמו שדרש רבי שמלאי שתחילתה וסופה חסד שהכוונה לכולה, כדברי מרן הרב דרוקמן שליט"א)  וזהו כנאמר קודם "וסרתם מן הדרך..- הא למדת שכל העובד ע"ז הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל,  מכאן אמרו כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה (רש"י פס' כח') שזהו תוכנו של הברכות והקללות, עשיית רצון ה' או ח"ו ההיפך,  וזה בא במיוחד בדברים הניסתרים (שהם המודגשים בפרטים שאומרים כנגד הר גריזים ועיבל) שכלפי חוץ אדם יכול להראות עצמו צדיק, אבל מה שחשוב זה מהו באמת שזהו גם בפרטים הניסתרים. ולכן כנען קולל על שחם פגע בנח בניסתר כשאחיו לא ראו ונח היה שיכור. והכל תלוי בבחירת האדם "היושב בערבה" במישור (אונקלוס) והוא מחליט לאן ללכת,  שלא מחליטים בשבילו (ויצה"ט ויצה"ר רבים מה יערב לו יותר, גופו או נשמתו וזה רמז "בערבה" לשון ערב). "מול הגלגל" 'רחוק מן הגלגל' ( רש"י) שזהו דעת ר"א ואילו לדעת ר"י זה סמוך לגלגל,  שמהתחלה סמוך לבחירה והמעשה מתחיל להתגלגל,  אם לחיוב ואם ח"ו לשלילה,  ובסוף מגיע בגלגולו עד לרחוק מאוד, לשקוע עמוק בחטא או לעלות גבוה בקדושה. וכל זה "אצל אלוני מרה" שזהו שכם,  שכדי לנצח את יצה"ר אם ח"ו הדרדר לחטא (וכן ראוי מראש בכדי להתחבר לקודש) לבא מכח א"י שניתנה לנו מהאבות, שבאברהם נאמר "עד מקום שכם עד אלון מורה" שמזה למדו כאן שזהו שכם,  וכך אנו מחוזקים הקשר הקדושה לא"י ולנו. ועוד שבשכם הרגו שמעון ולוי את אנשי שכם,  וכך גם אלינו שצריך לילחם בכל הכח נגד הטומאה ויצה"ר. וראוי לחזק זאת עם תפילה שבה ניצח יעקב בשכם. "אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי" (בראשית מח, כב) 'היא חכמתו ותפילתו' (רש"י) שכך גם לחזור לקדושה בכח זה ע"י חיזוק של תפילה ותורה (-חכמה)(ומה שלא נאמר שכם אלא אלוני מורה זה כדי להפנות לאברהם)


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה