"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך. לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו אשר ה' אלקיך כרת עמך היום. למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלקים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב" (דברים כט,ט-יב). 'דבר אחר: "אתם נצבים היום". מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: "והיה לך ה' לאור עולם" (ישע' ס יט). אימתי? בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר: "חיים כולכם היום" (דב' ד ד). בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת. ואלו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: "בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו" וגו' (ירמיה נ ד). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה' (תנחומא "נצבים" סימן א). חז"ל דרשו שנאמר "אתם נצבים היום", שמשה הדגיש "היום" כרמז לאור היום; גם נראה שרמזו "נצבים" שיש לכם עמידה, שגם אם היתה תקופה של נפילה בגלות ובצרות, של אפילה, בכ"ז בסוף יתגלה בבנ"י "נצבים", עומדים במעלה וחשיבות וגאולה. ודבר זה קשור באחדות של ישראל, "נצבים היום כלכם", בזמן שכולם באחדות יחד, שזהו שהגאולה באה ביחד עם אחדות, גם הגאולה מהצרות הזמניות מקומיות (בזמן שנמצאים בגלות ויש צרות, שיגאלו מהם), שזהו שהוסיפו ואמרו את המשל של אגודת הקנים (שהיא נאמרה כאמירה בפני עצמה, ובמשל טבעי כרמז שזה נעשה בגילוי בזמן הרגיל כעין הטבע בימנו, בזמן הזה [לפני הגאולה], שזה כעין טבע המתגלה בנו תמיד); וגם בגאולה השלמה (גאולה לא"י עד הגאולה השלמה [כעין אור יום שעולה אט אט עד לשלמות גילוי האור]), כמו שאמרו בהתחלה, וכן הוסיפו שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת, שזו אמירה שהגאולה תלויה באחדות, שאי אפשר שתהא גאולה ללא אחדות. כל זה בזכות גילוי האחדות, שהיא מביאה לקדושה והשראת שכינה, שכך מסיימים חז"ל: 'כשהן אגודים מקבלין פני שכינה'; שבבנ"י יש במהותנו קדושה מצד נשמתנו הקדושה, ולכן באחדות מתגלה השראת שכינה, וזהו שממשיך המדרש: '"ראשיכם שבטיכם". אף על פי שמניתי לכם ראשים זקנים ושוטרים, כולכם שווין לפני, שנאמר: "וכל איש ישראל"' (שם; סימן ב). כמובן שיש הבדל מהצד המעשי החיצוני, בין צדיקים גדולים שבמעשיהם מגלים קדושה גדולה, לבין האנשים הפשוטים ביותר כמו חוטבי עצים ושואבי מים; אולם מהצד הפנימי הנשמתי, בכל אחד מישראל יש חלק בנשמת ישראל בשווה, בכל דרגה שהוא. הצד הנשמתי (שהוא חלק אלוק ממעל) הוא גדול מכל הגילוי של המעשים, והוא הבסיס לגילוי החיצוני של המעשים, שאלמלי הצד הנשמתי לא היתה כל מעלה במעשים, שהרי התו"מ נתנו לעם ישראל בדווקא; לכן קודם מתחיל ב"כלכם", בצד הפנימי נשמתי ששווה בכולם יחד, ואח"כ מפרט שיש דרגות בישראל מהצד המעשי-חיצוני. ומתחיל ב"כלכם לפני ה' אלקיכם", שהעמידה לפני ה', הדבקות בקב"ה, תלויה בצד השווה בכולנו, בצד הנשמתי, שהוא הבסיס; ולכן גם באחדותנו. לכן באחדות יש גילוי של שכינה, גילוי של האלוק בעולם (שהנשמה חלק מהאלוק), שזהו הבסיס לכל התו"מ והקדושה בעולם. לכן נאמר: "למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלקים כאשר דבר לך", שהיותנו כעם, היותנו באחדות (ולא כפרטים בודדים) זהו הבסיס לגילוי האלוקות עלינו, שהתורה נתנה לכלל ישראל. לכן האחדות היא הבסיס לגילוי מלכות ה' בעולם (כעין שה' הוא אחד, כך מלכותו מתגלית דווקא בגילוי אחדות ישראל שמגלים על מלכות ה'): '"אֶסְפָה לִי". זש"ה (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה". למה"ד? לפלטין שהיתה בנויה על גבי הספינות, כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהן עומדת, כך: "הבונה בשמים מעלותיו", כביכול כסאו מבוסם למעלה, בזמן שישראל עשוין אגודה אחת; לכך נאמר "הבונה בשמים מעלותיו", אימתי? "ואגודתו על ארץ יסדה". וכה"א (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך". לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "אספה לי", למה? שכינוסן של צדיקים הנייה להם והנייה לעולם. אבל כינוסן של רשעים תקלה להם ותקלה לעולם' (במדבר רבה טו,יח). גילוי הקדושה ומלכות ה' בעולם תלויה באחדות ישראל, לכן יש חשיבות לאחדות; וגם אצל צדיקים שמשפיעים בעצמם במעשיהם הגדולים קדושה בעולם, כשיש אחדות מתגלה יותר השפעתם בעולם. שיש באחדות כח של השראת שכינה. לכן באחדות, מכח גילוי השכינה, יש השפעה לגאולה מצרות (בגלות), ואף לגאולה השלמה שתתגלה השכינה בשלמות. כח האחדות מגלה שבנשמתנו אנו אחד, שזהו גילוי של חלק ה' שבנו (שהוא אחד), ובגילוינו בעולם אנו מתקנים את כל העולם לשכינת ה' (כנציגיו); לכן באחדות כאן נאמר גם לכל הדורות כולם: "ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום" (פס' יג-יד), שביחד כל בנ"י שבמשך הדורות אנו מתקנים את כל העולם לה'; ולכן גם כאן נאמר "היום" וכמו שדרשו בהתחלה שיום מרמז להארה ע"י האחדות, כך גם כאן הארה של גילוי שכינה בגאולה נעשה ע"י אחדות של כל מעשי בנ"י במשך הדורות שמתחברים יחד לתיקון העולם.