וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת" (שמות לא, יח)

דברי רש"י מבוססים על דברי המדרש, אולם שם הדברים מקבלים אופי שונה (שמות רבה פרשה מא סימן ו):

" 'וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה', אמר רבי אבהו: כל ארבעים יום שעשה משה למעלה, היה לומד תורה ושוכח, אמר לו: רבון העולם יש לי ארבעים יום, ואיני יודע דבר. מה עשה הקדוש ברוך הוא? משהשלים ארבעים יום, נתן לו הקדוש ברוך הוא את התורה מתנה, שנאמר: 'וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה' ".

משה רבינו עולה להר בשביל להביא תורה וללמדה את בני ישראל, אולם הוא אינו זוכר את מה שהוא לומד. כל יום הוא מתעורר ליום חדש של לימודים, וכל ערב הוא נתקל באותה הרגשת תסכול שגורמת השיכחה של הדברים.

מי מאיתנו לא נתקל בהרגשה זו שבה אנו לומדים ולומדים ובסופו של דבר אנו מגלים שלא הגענו לאיפה שרצינו. אולם, המסר של המדרש הזה ברור - למרות הרגשת התסכול שוודאי חווה משה רבינו כל יום מחדש, הוא עדיין חוזר כל יום לבית מדרשו של הקב"ה, הוא אינו מוותר ומפסיק לנסות, אלא שוב ושוב הוא יושב מהבוקר עד הערב ללא אכילה וללא שתיה ומשקיע את כולו בלימוד. ובסופו של דבר אומר לנו המדרש שאכן הוא זכה להפנים את התורה בדרך של מתנה...

במובן מסוים, מדרש זה יוצא כנגד התפיסות שֶשׂמוֹת את ההישג האישי במרכז החיים. מדרש זה מלמד אותנו שמעבר לידיעה, הדבר החשוב הוא ההשקעה והשאיפה לדעת, ובעקבות כך תבוא גם הידיעה במידה מסוימת כמתנה מהקב"ה.

כיוון זה מתבטא גם במדרש מוכר אחר שאומר שהתורה ניתנה במדבר, משום שכל הרוצה לקבל את התורה צריך לעשות עצמו כמדבר – כלומר, להשקיע את כל כולו בלימוד ולבטל את רצונותיו האישיים.

האדם נדרש למחויבות והתמסרות מוחלטת לערכי התורה וללימודה, והמדרש מבטיח שאם נשקיע כראוי בסופו של דבר גם הידע והזיכרון בתורה יבואו מהקב"ה כמתנת חינם, כפי שקרה למשה רבנו.

הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home