chiddush logo

הנודר רשע וחוטא

נכתב על ידי יניב, 24/8/2017

 "כי תדר נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלקיך מעמך והיה בך חטא. וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא. מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך"  (דברים כג,כב-כד). 'דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר, אע"פ שהוא מקיימו נקרא חוטא. אמר רב זביד: מאי קרא? (דברים כג, כג) "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא", הא לא חדלת איכא חטא' (נדרים עז,ב). 'דאמר שמואל: אף על פי שמקיימו נקרא רשע. אמר רבי אבהו: מאי קרא? "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא", ויליף "חדלה חדלה", כתיב הכא "כי תחדל לנדור" וכתיב התם "שם רשעים חדלו רוגז"' (שם כב,א). אומר הת"ת שלא מובן מה עניין הג"ש שמביא ר"א, הרי זה נלמד מדיוק בפס', כמו שמדייק ר"ז? ומסביר: 'ואולי הכונה כי רק מהנדרים הבאים מכעס ורוגז תחדל לנדור, משא"כ הנדרים הבאים בישוב הדעת כגון לאפרושי מאיסורא או בעת צרה או לסייג ופרישות וכדומה, ולפי"ז תכונן הראיה מחדלו רוגז'. נראה שיש הבדל בין שתי הדרשות, כיון שר"ד מביא (ור"ז מסבירו) שנקרא 'חוטא', ואילו שמואל מביא (ור"א מסבירו) שנקרא 'רשע'. לכן ר"ז לומד כמו פשט הכתוב שנקרא חטא, שהמעשה של נדרים הוא חטא. לעומת זאת ר"א לומד בג"ש שאותו אדם שנודר הוא נחשב לרשע בחייו, לא רק שחטא חטא יחידי, מעין "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז,כ) אלא נקרא רשע כמו אותם רשעים שעליהם נאמר: "שם רשעים חדלו רגז" (איוב ג,יז), שרק בקבר הם חדלים ממעשיהם הרעים, שזה יותר חמור מחטא יחידי. לכן דברי ר"ד מובאים בהקשר לעניין כפרה על חטאו, שיעשה תשובה על שחטא: 'א"ל רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא, ואמר: איזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב הונא בר אבין, ושרו ליה נדריה, ואמרו ליה: זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת'. לעומת זאת דברי שמואל מובאים בהקשר להבנה שיש בזה חומרה כ"ך גדולה, עד שלכן אדם נבהל וחוזר בו מנדרו: 'ולא פתחינן בהא נמי דשמואל'. נראה שיש הבדל בין הנדרים השונים, שלכן יש נדרים חמורים יותר שבהם נחשב לרשע ממש, ויש נדרים שבהם נחשב רק שעשה חטא. שבנדר חמור, שקשה להתירו, היה מקום לחשוב שנפתח לו באמירה שהוא רשע, שבזה נוכל לפתוח פתח להתיר נדרו (כי לא מוצאים פתח קל, שלכן נפתח בו, ולא נצטרך להגיע לדבר כללי בנדרים), ואילו סתם נדר קל שמוצאים פתח ברור בקלות, הוא פחות חמור מצד ההחלטיות של הנודר שנדרו, ולכן הוא לא נחשב כרשע, אלא רק שעשה חטא. או אולי יש להבדיל בין נדר שנעשה מתוך סתם כוונת נדר, לבין הנודר נדר מתוך כעס. שלכן אחרי דברי שמואל מובא: 'אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך", ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה". ולא עוד אלא שהתחתוניות שולטות בו, שנאמר "ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש" איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש? הוי אומר אלו התחתוניות'. ('כל אדם הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו – לפי שהכעס מביאו לכפור בעיקר, כדאמרינן בפרק רבי אליעזר דאורג, דמשבר כליו בחמתו יהיה בעיניך כעובד עבודת כוכבים'. ר"ן). מי שכועס הרי הוא כקשור לכפירה, כקשור לע"ז (לכן עונשו גם תחתוניות, רמז שכעין עושה את הגשמי-התחתון לאלוהות, כעובד ע"ז), וקשור לגיהנום ושולטת בו תחתוניות, ובפס' שאומר זאת נאמר גם "לב רגז", כמו שנאמר בפס' של הג"ש שממנו לומדים שהנודר הוא רשע: "חדלו רוגז". כך שנראה שבא לומר שהנדר שהוא ב"רוגז" שהוא בכעס, שם הנודר הוא רשע, אבל בסתם נדר זה רק כעבר על חטא. עוד אפשר, שמובא אח"כ: 'עולא במיסקיה לארעא דישראל, איתלוו ליה תרין בני חוזאי בהדיה. קם חד שחטיה לחבריה. אמר ליה לעולא: יאות עבדי? אמר ליה: אין, ופרע ליה בית השחיטה. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: דילמא חס ושלום אחזיקי ידי עוברי עבירה? אמר ליה: נפשך הצלת. קא תמה רבי יוחנן, מכדי כתיב: "ונתן ה' לך שם לב רגז", בבבל כתיב! אמר ליה: ההוא שעתא לא עברינן ירדנא'. הרי שהרוגז הוא בחו"ל, ממילא נראה שלכן כשהנדר הוא בחו"ל, אז נחשב כרשע, שכך שמואל הוא שקראו רשע. לעומתו הנודר בא"י עובר כעין חטא, אבל לא נחשב כרשע ממש, לכן בסיפור שבא"י אמרו לו שצריך כפרה, לא אמרו שהוא רשע, אלא שצריך כפרה על חטא. נראה שבחו"ל הנדר יותר חמור, כיון שבמהות חו"ל קשורה לרוגז, כמו שר"י אמר מהפס', ולכן במהות קשור לכעס שגיהנום שולט בו, שזה קשור לקשר לע"ז (כמו שמביא הר"ן). שזהו שמובא בהמשך על הכעס: 'אמר רבה בר רב הונא: כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר: "רשע כגובה אפו בל ידרוש, אין אלקים כל מזמותיו". רבי ירמיה מדיפתי אמר: משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר: "כי כעס בחיק כסילים ינוח", וכתיב: "וכסיל יפרוש אולת". רב נחמן בר יצחק אמר: בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו, שנאמר: "ובעל חימה רב פשע"' (נדרים כב,ב). שהכועס כביכול השכינה לא נחשבת בעיניו, שזהו כעין ע"ז. בעקבות כך גם שוכח תורתו ומוסיף טיפשות, שנופל מהקדושה ומדרדר, וזה משום שעוונותיו שולטים בו (ולכן כועס מאש הגיהנום) שעוונותיו מרובים מזכויותיו. לכן הנודר שקשור לכל זה (שהנודר קשור לרוגז), נחשב לרשע שעוונותיו מרובים, ומוסיף להידרדר. אבל בא"י שהיא ארץ שמכפרת עוונות (כתובות קיא,א) ודבוקה בשכינה (להיפך מחו"ל, שהדר בחו"ל כעובד ע"ז ורחוק משכינה [שם קי,ב]) בה אינו מדורדר כ"ך כרשע, אלא רק צריך לכפר ספציפית על החטא שעשה כשנדר.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע