כח,יא: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ: לא טוב ללכת בחושך, כאשר לפניך עדיין דרך ארוכה. רצוי לעצור ללינת לילה עם השקיעה (כי בא השמש).

כח,יא: וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו: לא טוב לישון על הקרקע, בלי כל חציצה. אם אין לך ציוד ללינה בשטח – שים אבנים מתחתיך, כדי לחצוץ בינך לקרקע.

כח,טז: וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה: יש להתייחס ברצינות לחלומות מיוחדים ומפעימים.

כט,ד: אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם?: ראוי להיות אדיב וחברותי (אחי) אף כלפי אדם זר לך, ולהתעניין בו (מאין אתם?).

כט,יח: בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה: ראוי להיות מדויק בדבריך בעניין שאתה חפץ בו, בלי להשאיר מקום לספק.

כט,כה: וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: כאשר יש לך שאלה נוקבת על אדם קרוב אליך – שאל בצורה הכי ישירה ובוטה, כדי שהדברים יתבררו, ושלא יישארו טינות בהמשך הדרך יחד.

ל,יז: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶל-לֵאָה; וַתַּהַר וַתֵּלֶד: ראוי להתפלל לה' על כל רצון ומשאלה. ה' שומע תפילה, וברצותו אף נענה לה.

ל,כב: וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים: ראוי להתפלל לה', כי תפילה עשויה להישמע על ידו.

ל,לא: וַיֹּאמֶר, מָה אֶתֶּן-לָךְ?: ראוי להגיד את דברך בקיצור ובתכליתיות. לבן כבר שאל את יעקב כמה לשלם לו (נקבה עלי שכרך ואתנה; פסוק כ"ח), יעקב ענה בנאום ארוך ומייגע (פסוק כ"ח) ולמעשה אינו עונה על שאלת לבן. לבן מלמדנו איך ראוי לדבר לעניין.

לא,ד: וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה: ראוי לאדם להיוועץ בקרוביו אוהביו בטרם יחליט החלטות גורליות.

לא,נ: אִם-תְּעַנֶּה אֶת-בְּנֹתַי, וְאִם-תִּקַּח נָשִׁים עַל-בְּנֹתַי: ראוי לאדם לדאוג לצרכי בתו, גם לאחר נישואיה, ורצוי שיברכָהּ (לב,א).

לא,נב: לֹא-תַעֲבֹר אֵלַי אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאֶת-הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת, לְרָעָה: ראוי לעשות סימן בולט לכול כדי לקיים הפרדה שנועדה לשמירת השלום.