"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹורֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' " (ויקרא י, א-ג)

בתחילת הפרשה אנו קוראים על היום השמיני של חנוכת המשכן אשר בו קרתה טרגדיה גדולה שנחקקה לדורות. ביום החגיגי בו כבוד ה' נראה לעיני העם, הקריבו נדב ואביהו "אֵשׁ זָרָה" שלא ציווה אותם ה', ומתו.

השאלה המתבקשת להישאל היא: מהו המסר המרכזי העולה מהסיפור הקשה הזה שאותו אנו קוראים בכל שנה ושנה?

שאיפה לרוחניות וצימאון לאלוקים הוא חלק מהותי מהאדם שנשמת אלוקיו באפו. הסיבה המרכזית שדוחפת בן אנוש להקריב קורבן לה', היא הרצון לתת מעצמו לבוראו, להתקרב, להקריב, להשתייך ולעמוד "לִפְנֵי ה' ".

לנדב ואביהו הייתה שאיפה גדולה וטובה להתקרב לקב"ה, שהתבטאה בהקרבת קורבן מבלי שנצטוו על כך. אפשר לדמות מעשה זה לאיסור לאו 'בל תוסיף' האוסר על האדם להמציא לעצמו מצוות חדשות.

רצון האדם לבד אינו מספיק, לרצון האדם יש לצרף הדרכה והכוונה אלוקית כיצד להוציא לפועל את רצון האדם – ועל כן נקראת היא עבודת קודש.

לא בכדי, חכמי הקבלה מוצאים קשר בין ההקרבה הפסולה של קין לבין נדב ואביהו: "נדב ואביהוא הם נצוץ נשמת קין". כאשר הרצון מתבטא באפיק שאינו ראוי – יש כאן פגיעה בשורש של כל עבודת ה'. גם לקין וגם לנדב ואביהוא היתה שאיפה גדולה וטובה להתקרב לקב"ה, כוונתם היתה רצויה – אך מעשיהם היו פסולים, ולכן מעשיהם לא התקבלו ברצון לפני ה', ועל כך נענשו.

השאלה המשמעותית שעומדת בסיפור זה היא - מהי עבודת ה'? האם עבודת ה' היא המצאת דרכים שלנו להתקשר ולהתחבר, להתלהב ולשמוח. או שעבודת ה' היא מסירות על ציוויו של הקב"ה? זו סוגיה עצומה ויסודית: מה המקום של האדם? מה עם היצירתיות שלו?

אנחנו מנסים בכל חיינו ומעשנו להתאים את מחשבותינו, הרגשותינו ומעשינו לרצון ה'. ככל שנדייק ונדקדק ביישום המעשים שלנו - כך נתקרב לקב"ה, ומנגד, ככל שעבודת ה' תהפוך למשהו אנושי, ליוזמות ורעיונות אנושים - כך עבודת ה' תפגע.

מכאן עולה כי הסיפור הקשה שאנו קוראים בכל שנה צריך ללמדנו כי עבודת ה' חייבת להיות מדוקדקת, ולהתבצע באמצעות התורה שבכתב והתורה שבעל פה, ולא בגלל מחשבות שעולות במוחנו ושאינם בהכרח נכונות וראויות.

כותב מרן הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש ג, עמ' שס): "כשהולכים אחרי ההרגשה העליונה של הופעת רוח הקודש ושל כל חכמה והופעה שבעולם, בלא התקשרות אל התורה ומעשיה בפרטיות ובמדידת המידות הטובות המשוערות על פיה, הרי זה חטא נדב ואביהוא".

הרב זאב סולטנוביץ, הרב יוגב כהן – מתוך האתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219