האם מותר לישראל לעלות לברכת כהנים

נכתב על ידי גל גל ב-13/6/2018

האם מותר לישראל לעלות לברכת כהנים


פתיחה -  הגמרא במסכת כתובות

לאחר גלות בית ראשון התערבבו היוחסין, ולאחר החזרה לארץ מהגלות הייתה שאלה מי מיוחס ככהן ומי לא. הגמרא במסכת כתובות (כד ע''ב) דנה, האם כהן שאוכל תרומה יכול לעלות ליוחסין (דהיינו שיהיה כהן מיוחס עם כל ההשלכות), כאשר יש מאן דאמר אחד שסובר שכן, ויש מאן דאמר אחר שסובר שלא. לאחר מכן דנה הגמרא, האם אפשר להעלות מנשיאות כפיים ליוחסין:

איבעיא להו: מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין? תיבעי (= ספק זה) למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין, ותיבעי למ"ד אין מעלין; תיבעי למ"ד מעלין, הני מילי תרומה דעון מיתה היא, אבל נשיאות כפים דאיסור עשה – לא (ולכן לא נחזיק אותו ככהן בגלל שהוא אוכל תרומה), או דלמא לא שנא? תיבעי למ"ד אין מעלין, הני מילי תרומה דמיתאכלא בצנעא, אבל נשיאות כפים דבפרהסיא, אי לאו כהן הוא כולי האי לא מחציף אינש נפשיה (מכך שהוא בפרהסיא נושא כפיים כנראה שהוא כהן), או דלמא לא שנא?

לא נעסוק בתשובת הגמרא, בכל אופן הגמרא אומרת שבנשיאות כפיים למי שלא כהן יש איסור עשה. על איזה איסור עשה הוא עובר? נחלקו בכך הפרשנים:

1. רש''י (ד''ה דאיסור עשה) ביאר שיש מצווה על הכהנים 'כה תברכו', מזה נגזר שעל הישראלים אסור לברך, ולאו הבא מכלל עשה – עשה.

2.  בשערי תשובה (או''ח סי' קכח, ס''ק ב) הביא את דברי ההפלאה, שכתב שהאיסור עשה לישראל לברך הוא בכך שכאשר הישראל עולה לדוכן הוא לא מתברך (עם שאחרי הכהנים), וע''פ דברי ספר חרדים יש מצווה גם על ישראל להתברך (שלא כרוב הראשונים שהמצווה היא על הכהנים לברך, ולא על ישראל להתברך), לכן הוא מבטל עשה בכך שהוא לא מתברך[1].                       

3. החזון איש (אבה''ע ב, טז) כתב, שכאשר הישראל עולה לדוכן הוא כאילו הופך את עצמו לכהן, וידוע יש מצווה לקדש את הכהנים ולא את הישראלים ('וקדשתו'), לכן ברגע שישראל מקדש את עצמו בכך שהוא עולה לדוכן הוא עובר על לאו הבא מכלל עשה, שהוא עשה.

הגמרא במסכת שבת

הגמרא  בשבת (קיח ע''ב) מביאים מספר דברים בשם ר' יוסי, אחד מהם הוא:

אמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן - אני עולה.

בפשטות, אין כוונת ר' יוסי לומר שהוא באמת היה עולה לדוכן אם חבריו היו אומרים לו, אלא שהוא כ''כ סמך/ציית לדברי חבריו, שכאילו אפילו לדוכן הוא היה עולה אם הם היו אומרים לו.  אכן כך כותב גם התוספות רא''ש במקום (ד''ה אילו), שהרי כפי שראינו בגמרא בכתובות יש בכך איסור עשה ולא ייתכן שהוא ממש עלה לדוכן, אלא הכוונה ''דבר גדול הייתי עושה בשבילן''.

אומנם התוספות במקום (ד''ה אילו) הביאו את דברי ר''י שלא הבין כך. ר''י תמה על דברי הגמרא, שהוא לא מבין איזה איסור יש לעלות לדוכן, אם לא משום ברכה לבטלה, שלדעת התוספות זה רק איסור דרבנן (תוספות ר''ה לג ע''א ד''ה הא) וכן זה לאו ולא עשה. כמו כן זה לא בעצם העלייה, אלא דבר נספח.

על דברי התוספות תמהו רבים, שהרי כמו שראינו גמרא מפורשת בכתובות, שיש איסור עשה שישראל לא יברך כמו הכהנים, אז מדוע ר''י אומר שהוא לא מבין איזה איסור יש בכך ונאמרו בקושיה זו מספר תירוצים:

1. הרמ''א (או''ח סי' קכח, א) כתב לתרץ, שאולי האיסור הוא רק לעלות לבד, אבל כאשר הוא עולה עם כהנים אחרים, אין בכך איסור עשה, והוא נשאר בצ''ע[2]. ככל הנראה הסברה של הרמ''א בנויה על כך שקוראים לכהנים כאשר הם עולים לדוכן ('אמור להם'), ומחמת זה יש איסור לישראל לעלות, שהוא הופך את עצמו לכהן (כסברת החזו''א לעיל). במקום שיש כהנים אחרים, אז כאילו לא קוראים לו, אלא לשאר הכהנים ולכן זה לא נחשב שהוא מקדש את עצמו.

המשנה ברורה במקום (ס''ק ו) כתב, שלדינא הסכימו האחרונים, שגם אם הוא עולה עם אנשים נוספים יש בכך איסור עשה. 

2. הפני יהושע (כתובות כד ע''ב ד''ה בגמרא) תירץ, שעיקר קרא של 'כה תברכו' נאמר במקדש, אבל בגבולין אין בכך משום איסור עשה. לכן אומר ר''י שהוא לא יודע איזה איסור יש בכך, כי באמת בגבולין אין בכך איסור.

3. תירוץ נוסף בשם הב''ח (קכח, א) שר' יוסי עלה לדוכן וגם אמר את בירך את ברכת הכהנים, אבל ללא הרמת כפיו, ולא ברכה לפני, לכן בסוג ברכה כזו אין איסור עשה.

4. בתורה תמימה (נשא ו, כג) הביא בשם רבינו ירוחם, שהייתה לו גרסה אחרת בגמרא, שבה אומר ר' יוסי 'יודע אני שאיני ראוי' ולא כגרסתנו יודע אני שאיני כהן. לפי פירוש זה, חבריו של ר' יוסי מבקשים ממנו לעלות לדוכן לדרוש, ואע''פ שהוא יודע בעצמו שהוא לא ראוי, משום כבוד חבריו הוא עולה.

האבות שמברכים את בניהם

בגדול המסקנה היא, שאסור לישראל לעלות לדוכן לברך ברכת כהנים. אומנם לפי זה צ''ע על מנהג העולם, שבחזרה מבית כנסת בשבת, ההורים סומכים ידיהם על בניהם ומברכים אותם ברכת כהנים, כמו שכתב בסידורו ר' יעקב עמדין (הנהגת ליל השבת):

מנהגם של ישראל לברך הילדים בליל השבת אחר התפילה או בכניסה לבית, שאז חל השפע וראוי להמשיכו על הילדים במיוחד, שאין בכחם להמשיך שפע במעשיהם... אבל גם הבנים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם ונכון הוא. ומניחים ב' ידיהם על ראשיהם כמו שמצינו בכל המברכים...

כיצד מנהג זה אפשרי, הרי אסור לישראל לומר ברכת כהנים? כך מובא גם מהגר''א (מעשה רב) שלא היה לו נוח בכך, שאדם נפרד מחברו בברכת כהנים. גם בספר החינוך (מצווה שצב) הובא בשם הרמב''ן, שכאשר הכהנים מברכים את הנולד בשעת פדיון הבן, הם לא אומרים את הפסוקים של ברכת כהנים,ואפשר שזה משום שאסור לומר ברכת כהנים שלא בזמן התפילה.

בכל אופן ביישוב מנהג העולם נאמרו מספר תירוצים:

1. הביאור הלכה (או''ח קכח ד''ה דזר) לאחר שהביא את הקושיה תירץ, שלדעת הב''ח האיסור הוא רק כאשר הישראל נושא כפיים (דהיינו מרים בצורה שהכהנים מרימים), אומנם במידה והוא לא נושא את כפיו, אין בכך איסור.

2. תירץ שני שכותב הביאור הלכה, שברכת כהנים היא מצווה מדאורייתא, ומצוות צריכות כוונה. כאשר הוא לא בזמן התפילה, הוא מכוון (גם שלא ביודעין) שלא לברך ברכת כהנים, ובכה''ג אין איסור וכ''כ בשו''ת גינת ורדים (או''ח כלל א, סי' יג).

3. בתורה תמימה (נשא ו, כג) הביא מעשה בשם הגר''א, שכאשר הוא בירך מישהו בברכת כהנים, הוא הניח על ראשו רק יד אחת, וכאשר אין מניחים יד אחת אין בכל איסור. בכל אופן קשה לסמוך על סיפורים כהלכה למעשה


[1] בפשטות לשון הגמרא היא שיש איסור עשה, ולא ביטול עשה. מעבר לכך שסברת ההפלאה מחודשת, ואכמ''ל.

[2] ועיין בתוספות מנחות מד ע''א, שהביאו את דברי רבינו תם, שרק כאשר עולים שני כהנים לדוכן יש בכך מצוות עשה, וכהן אחד שעולה יש בכך רק מצווה מדרבנן. הפוך מדברי הרמ''א.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
תגובות ודיון על החידוש (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת השבוע