הפטרת שופטים (1 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי יהודה ברקאי, 17/8/2018

 ו' אלול תשע"ח  
בנתיבות הרואים 

לקט מדברי גדולי הדורות על הפטרת השבוע

ישעיהו נ"א (י"ב-נ"ב י"ב) אָנֹכִ֧י אָנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַחֶמְכֶ֑ם מִֽי־אַ֤תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן.

שזירת פסוקי הפרק וההפטרה[1]

החיד"א בחומת אנך לפרקנו בונה פירושו עפ"י בראשית רבה (ל"ח י"ד) אמר רבי לוי בכל מקום שנאמר אין לה, הוה לה [כלומר כשנאמר 'אין לה', אין הכוונה בהחלט, אלא באותה שעה, אבל לאחר זמן 'הוה לה' כלומר יהיה לה]. ותהי שרה עקרה אין לה ולד (בראשית י"א ל'), הוה לה, וה' פקד את שרה וגו' (שם כ"א א'). ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים (שמואל-א א' ב') והוה לה כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד וגו' (שם ב' כ"א). ציון היא דורש אין לה, (ירמיהו ל' י"ז) והוה לה, ובא לציון גואל (ישעיהו נ"ט  כ') רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי (שם נ"ד א'). [ובאיכה רבה א' נ"ב הוסיפו] אף כאן, אין מנחם לה (איכה א' י"ז)  והוה לה, דכתיב (ישעיהו נ"א י"ב) אנכי אנכי הוא מנחמכם...עכ"ל המדרש.

וממשיך החיד"א ושוזר לתחילת הפרק שלא נקרא בהפטרתנו, וזה שאמר [ישעיהו נ"א ב'] הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחוֹלֶלְכֶ֑ם כִּי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַאֲבָרְכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ. דעפ"י המזל אברהם אינו מוליד [ראה שבת קנ"ו ע"א] ותהי שרי עקרה אין לה ולד, ועכ"ז ואברכהו וארבהו, הגם דכתיב אין לה ולד. ומזה תקיש דהגם דכתיב אין לה מנחם, יהיה לה דכתיב [ישעיהו שם ג'] כי נחם ה' ציון. עכ"ל החיד"א.

כפילות אנכי הבטחת גאולת ישראל ודבקותם בה' יתברך לנצח

כל זאת בהוספת דברי האבודרהם (הובאו בהפטרת נחמו) על כעין דו שיח בין הקב"ה לנביאים ולישראל שבתחילה שולח את הנביאים לנחם את ישראל, אך ישראל אינם מקבלים תנחומיהם (עניה סוערה לא נוחמה) וכעת הקב"ה עצמו כביכול מתחיל לנחמם אנכי אנכי הוא מנחמכם.

יסוד לדברי האבודרהם שהביא דבריו עפ"י מדרש ואיננו יודעים איה מקום כבודו, ניתן אולי לראות יסוד לו  בדברי הילקוט שמעוני (ח"ב ישעיהו רמז תמ"ג) ... לכו ופייסו את כנסת ישראל, מיד מתכנסין כל הנביאים והולכים אצלה, והיא אומרת להם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל, א"ר אבא בר כהנא דבריכם צריכים מירוק, עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי ועכשיו אתם באים לנחמני? הלך "הושע" לנחמה, א"ל הקדוש ברוך הוא שלחני אצלך לנחמך, אמרה לו מה בידך? אמר לה אהיה כטל לישראל, אמרה, אתמול אמרת לי הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, ועתה אתה אומר לי כך, לאיזה נאמין לראשונה או לשניה?... מיד הולכים כלם לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומין שנאמר עניה סערה לא נחמה, א"ל הקדוש ברוך הוא אני ואתם נלך וננחמנה הוי נחמו נחמו עמי נחמוה נחמוה עמי אין ראוי לילך אלא אני בעצמי...עכ"ל הילק"ש.

בספר מעדני שמואל להפטרות לרב שמואל טרוביץ זצ"ל מבאר אי  התרצותם של ישראל לקבלת דברי נחמת הנביאים, מעיקרי דבריו: נראה שכנסת ישראל בבודאי מקבלת ומאמינה בדברי הנביאים שהם אמת ויציב ונאמרו מפי הבורא יתברך, ואין זה סותר כלל את דברי התוכחה ופורענות שנאמרו לפני כן, מפני ששערי תשובה לא ננעלו, ובפרט שכנסת ישראל מיצתה את כוס הפורענות עד תומה, אלא שכנסת ישראל חוששת שמא ח"ו שוב תחטא ותאבד כל זכויותיה...על כן הקב"ה אומר בדין שאני בעצמי אלך לפייסה, והיינו הבטחה זו קיימת לעד ולעולמי עולמים... נראה שהבטחה זו נכללת במה שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם, שהכפילות באה להדגיש שהנחמה תהיה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו...ובגאולת מצרים נאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ושם הגאולה לא היתה ע"י הקב"ה בעצמו, שהרי שלח את משה עליו נאמר (ישעיהו ס"ג י"ב) מוֹלִיךְ֙ לִימִ֣ין מֹשֶׁ֔ה זְר֖וֹעַ תִּפְאַרְתּ֑וֹ בּ֤וֹקֵֽעַ מַ֙יִם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ שֵׁ֥ם עוֹלָֽם. וחז"ל אמרו (שמות רבה ג' ה') אמר משה לפני הקב"ה, רבון העולמים, כשירד יעקב למצרים לא אמרת לו, אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מ"ו ד') ועכשיו אתה אומר לי (שמות ג' י"א)... לכה ואשלחך אל פרעה?! כידוע לאחר גאולת מצרים היו גלויות נוספות, אך לעתיד בב"א ההבטחה היא מוחלטת ולכן הבטחת הנחמה היא כפולה...

[ועוד הוסיף הרב טרוביץ שם] עפ"י הכתוב (קהלת י"ב א') והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. אמרו חז"ל (שבת קנ"א ע"ב)  רבי שמעון בן אלעזר אומר: עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך, ואף שלמה אמר בחכמתו וזכר את בוראך בימי בחורותיך עד שלא יבאו ימי הרעה - אלו ימי הזקנה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ - אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה...[עכ"ל הגמרא].

ביאור הדברים, זכות וחובה לאדם היא עפ"י עבודתו ובחירתו, לעתיד לאחר הגילוי האדיר של 'אנכי אנכי הוא מנחמכם' יהיו הדברים כה ברורים, עד שאדם לא יוכל לבחור ברע, כשם שאדם הרואה לפניו מי שמטיב לו בלי גבול, ואף לאחר שמרד בכל טובותיו וחסדיו הוא מוכן לסלוח לו ולקרבו במדה מופלגת, שוב לא שייך להמרות את פיו. כך תראה עצמה כנסת ישראל לעתיד. [הפנה לעיין בשער בת רבים להפטרה]. 

בהמשך דברי ההפטרה וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־ אָֽתָּה. ביאר בזהר הקדוש (פרשת צו דף ל"ה ע"א) שהכוונה היא כאשר דברי תורתי נתונים בפיך, אז השכינה כביכול פורשת ידיה עליך, והקב"ה שמח עמך כיום שנטעו בו שמים וארץ. ויש לומר כי הכל המשך לנאמר לעיל, שהזכיה להיות אנכי אנכי הוא מנחמכם, הוא ע"י שלעתיד תזכו למדה מרובה של השגת התורה, ומתוך למוד והשגת התורה, יזכו להתגשמות הנבואה בסיום הכתוב וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־ אָֽתָּה. 

החוט המשולש של הנחמה

החיד"א חומת אנך על הכתוב בתחילת ההפטרה אָנֹכִ֧י אָנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַחֶמְכֶ֑ם. אפשר כי במוטב תלתא [מליצה כדרכו בקודש של החיד"א] יקבלו נחמה. אחת מסיבת 'אנכי' שקבלנו את התורה וע"י זה נתקיימו שמים וארץ על הקבלה לבד כמו שאמרו תוספות פרק קמא דע"ז, וזכות זה יספיק להביא את הגאולה. וזאת שנית אנכי שהוא כינוי לשכינה, ובא לציון גואל לכבוד השכינה. ועוד כי אין השם שלם ומוכרח לכבוד שמו וכסאו להביא הגאולה, וזו שלישית. וזה רמז הוא מנחמכם, אותיות הו"א שהוא תשלום שמו וכסאו הו"א זה ינחמכם[2]. באופן כי הני תלתא שני אנכי וגם הוא מנחמכם.

משמעות נטיעת השמים

וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־ אָֽתָּה. (ישעיהו נ"א ט"ז) מבאר הכתב והקבלה על הכתוב (שמות ט"ו י"ח) תבאמו ותטעמו בהר נחלתך, וזלה"ק: ענין קביעות חזקה. שישבו בארץ ימים רבים כשרש נטוע וקבוע, עושה שרש למטה ופרי למעלה, כענין ונטעתיו ושכן תחתיו (שמואל-ב ז' י"ב) לנטוע שמים וליסוד ארץ (ישעיה שם)...שטעם כל אלה חזוק וקבוע. ומזה...למסדרי הברכות

לומר בברכות התורה, וחיי עולם נטע בתוכנו, שהתורה מקנה לאדם חיי הרוחני, והוא ענין הקיים תמיד בקביעות חזק לעולם בל ימוט. היפך חיי הגשמי שהוא מוגבל בזמן, וגם זה אינו חזק וקבוע. כי בארץ הנשמה [מלשון שממה] הלזו, חיינו תלויים לנו מנגד תמיד.

ראיית הגאולה לעתיד

 

מַה־נָּאו֨וּ עַל־הֶהָרִ֜ים רַגְלֵ֣י מְבַשֵּׂ֗ר מַשְׁמִ֧יעַ שָׁל֛וֹם מְבַשֵּׂ֥ר ט֖וֹב מַשְׁמִ֣יעַ יְשׁוּעָ֑ה אֹמֵ֥ר לְצִיּ֖וֹן מָלַ֥ךְ אֱלֹהָֽיִךְ.

החת"ם סופר זיע"א בתורת משה להפטרתנו מבאר: ...אינו דומה גאולה העתידה במהרה בימינו לגאולות שעברו. כי אז לא היה מושג לכל כי ה' שוכן בקרבנו, אבל האמינו  לקול הנביאים וחכמים שהיו מרגישים בהשגת רוה"ק וראו נסים ונפלאות הרבה אשר הם עדות שהשכינה שורה בישראל (עפ"י שבת כ"ב ע"ב) אבל לא הושג לעין כל, מה שאין כן לעתיד לבוא יהיו מראים באצבע, הנה זה אלקינו...אפשר היה...להיות נגאלים גאולה שאינה שלימה...[ומבאר כי לא יתרצו בשמיעת קול מבשר, אלא ירצו לראות בעצמם. ע"כ עפ"י החת"ם סופר.

ראיית הנביאים בהתגשמות נבואותיהם

ק֥וֹל צֹפַ֛יִךְ נָ֥שְׂאוּ ק֖וֹל יַחְדָּ֣ו יְרַנֵּ֑נוּ כִּ֣י עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ יִרְא֔וּ בְּשׁ֥וּב ה' צִיּֽוֹן (ישעיהו נ"ב ח').

האברבנאל פירש וזלה"ק: קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו והוא ייעוד גדול שהצופים והם הנביאים כלם שנשאו קולם ושנבאו לישראל יקומו מקבריהם, יחדו ירננו נבואותיהם אשר נבאו ויתנו הודאות ורננות לשם יתברך לפי שנתקיימו, ועליהם אמר באמת כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון כי בעיניהם הגשמיים יראו תשועת ירושלם כמו שיעדו ונבאו אותה, וכן דרשו חכמים ז"ל (סנהדרין צ"א ע"ב) מכאן לתחיית המתים מן התורה.

[ויש פירשו] קול צופיך נשאו קול שבזמן הגאולה תשוב הנבואה שנפסקה מימי מלאכי בבית שני ויתרבו ביניהם צופים ונביאים בשוב ה' ציון. וגם נכון הוא... עכ"ל האברבנאל.  



[1] עריכת הגליון לקיים מצות בוראי יתברך. ולזכות אמי חוה בת לאה בתוש"י. לעילוי נשמות חמותי זהבה בת אליהו ז"ל, יצחק משה בן זהבה ז"ל. בי"א באלול יחול יום השנה להסתלקותו של חותני היקר הרב מנחם ב"ר יצחק חבה ז"ל.

[2] כוונת דברי קדשו של החיד"א: על הכתוב כי יד על כס יה (שמות י"ז ט"ז) מבאר רש"י (עפ"י תנחומא כי תצא י"א) אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק. כלומר השם זהו שם בן ארבע אותיות, אם כן חסרות כאן שתי אותיות ו"ה, והמילה כסא חסירה האות א'. שלשת האותיות החסרות יוצרות את המילה הו"א. כאשר ינוצח עמלק שהוא שרש הכפירה בעולם, יהיה שמו של הקב"ה דהיינו התגלותו דרך אותיות השם, וכסאו המבטא הופעת המלכות בעולם בב"א.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (1)
נוה ט (20/8/2018)
אהבתי
ציורים לפרשת שבוע