לקט מביאור אי"ם – "תורה ככתבה" לפרשת מקץ

מב, טז: שלחו מכם אחד... ואתם האסרו: ש: מדוע אחרי שלושת ימי המאסר יוסף משנה את דרישתו ומציע שאחד ייאסר והיתר יחזרו להביא האח הקטן? ת: יוסף שיער כי במשך שלושת הימים ששהו במאסר תיאמו האחים ביניהם עמדות ולא היה טעם לבחון ולחקור אותם. כאח הוא רצה להקל עליהם ולהחיותם, ואמר "זאת עשו וחיו, את האלוהים אני ירא" (מב, יח), ולכן גם אסר אחד בלבד.

מג, יב: ואת הכסף המושב... תשיבו בידכם: ש: מדוע לא השיב יעקב את הכסף המושב מיד כשחזרו, וחיכה עם השבת הכסף עד שנאלץ שוב לשלוח את בניו למצרים? ת: הפחד והיראה שיתקו אותו ואת בניו (וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו; מב, כח, וכן וַיִּרְאוּ אֶת-צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, הֵמָּה וַאֲבִיהֶם-וַיִּירָאוּ; מב, לה). הם השתחררו מן הפחד רק בלחץ הרעב, שכפה עליהם לשוב למצרים.

מד, טז: האלוהים מצא את עוון עבדיך: ש: לאיזה עוון התכוון יהודה, הרי ידע שלא גנבו את הגביע? ת: יהודה ידע שטרם נענשו הוא ואחיו על חטאיהם בכך שהיו נכונים למכור את יוסף ועל כך שציערו את אביהם במשך שנים רבות. יהודה האמין שהאלוהים גלגל את עוונם עד לאירוע זה, וכעת הם צריכים להיענש, ולכן מציין כי "האלוהים מצא את עוון עבדיך".