הפוך על הפוך - עיונים לשוניים בפרשת תרומה (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי איתיאל, 3/2/2019
רש"י בפרשתנו עומד על תופעה מעניינת, כאשר לאותו שורש יש שתי משמעויות שונות ואף הפוכות.
הדוגמה בפרשתנו היא:
"וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ" - פירוש המילה "לדשנו" מובנית מההקשר, שהיא "לאסוף ולסלק את הדשן". למרות שהיינו מצפים ש"לדשן" פירושו "להפוך לאפר" - יש פעמים שאותה מילה משמשת להוראות הפוכות. יש להעיר שלשורש דש"ן משמעות נוספת, והיא "שמן" (כמו "שמועה טובה תדשן גרם" = תשמין עצם).
רש"י מביא דוגמות נוספות: פירוש המילה "סעיף" הוא ענף (הסעיפים שיש בספרי ההלכה, ולהבדיל בספרי החוק, כוונתם: יש נושא עיקרי המתפרט לתתי-עניינים, המפורטים כל אחד בסעיף אחר, כמו ענפים עץ המתפרטים מגזע אחד). אך הפועל "מסעף" פירושו מקצץ את הענפים.
כך גם מהמילה "עצם", אנו מוצאים את הפועל "עִצְמוֹ" - שכוונתו "שבר את עצמותיו".
גם המילה "לסקול" פירושה להשליך אבנים, ומאידך "לסקל" פירושו לסלק את האבנים ממקום מסויים.
יש להעיר כי בכל הדוגמאות שהביא רש"י נעשה שימוש בבניין פיעל (לדשנו = שם פועל של דישן, מסעף = בינוני של סיקל, עצמו = גוף שלישי של עיצם, ויסקלהו = עתיד (מהופך) של סיקל).
כידוע, לכל בניין יש משמעות עיקרית. מקובל שהמשמעות העיקרית (אם כי בוודאי לא היחידה) של בניין פיעל היא עשייה חזקה של הפועל (השווה "שבר" לעומת "שיבר", "חישב" לעומת "חשב"). אם כן יתכן מאוד שבפעלים אלו, שהינם גזורי שם, יש שתי אפשרויות לפעולה - עשיית הדבר וכן הסרתו. בבניין פיעל משתמשים במשמעות החזקה, של ההסרה.
ניתן למצוא עוד זוגות כאלה, גם בבניינים אחרים ואפילו באותו בניין, אך בהם ההסבר בדרך כלל הוא שימוש שונה בזמנים שונים ורבדי לשון שונים.
לדוגמה:
איבוק - בלשון חכמים (שביעית ב', ב') - פיזור אבקה (לשמירה על העץ מפני מזיקים). בלשון ימינו - הסרת אבק.
קילוס - בלשון המקרא זלזול וגינוי (לעג וקלס). בלשון חכמים - שבח והילול (בהגדה של פסח: אנו חייבים להודות ולהלל... ולקלס. ואכן הריטב"א סבר שיש להשמיט את המילה "לקלס" שמובנה גם זלזול, אך אחריו השאירו אותה, מחמת שימושה החיובי בלשון חכמים) - ומקורה מיוונית. דוגמה נוספת לשורש בעל משמעויות הפכיות:
עק"ר - לעקור מהשורש, וגם עיקר הדבר = שורשו.
ומכאן שני פירושים בפסוק "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה" - א. ה' הושיב את האישה העקרה, חסרת הבנים, ועתה התהפך מזלה לטוב והיא אם הבנים שמחה. ב. ה' מושיב את האישה שהיא עיקרו של הבית, אם הבנים שמחה (וכך מקובל כיום להשתמש בביטוי "עקרת הבית").
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
האם לרס"ג היתה מסורת ניקוד שונה?
או שמא הוא העדיף לפרש את המשמעות אף שאינו נאמן למקור?
אם יש מישהו שבקי בנושא, אשמח לשמוע.