chiddush logo

פרשת השבוע שמות

נכתב על ידי אלון, 13/1/2020

 "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (א,א)

"טוב שם משמן טוב". שמן טוב הוא מי שניתנה לו גדולה מן השמים, כענין הכוהנים, אבל טוב מי שמרויח בעצמו, ע"י יגיעתו. וזה נקרא שם טוב". (שפת אמת).

"וראך ושמח בלבו" (ד,יד).

הקב"ה ברא את האדם עם שני יצרים, יצר הטוב ויצר הרע, כדי שתיהיה הבחירה בידו לבחור בטוב ולקבל שכר על בחירתו. כל חיינו   אנחנו שואפים להיות יותר טובים ויותר טובים ועיקר העבודה זה בסביבה הכי קרובה שלנו שזה הבית. כי דווקא שם מתעוררים ויכוחים, ומחלוקות, וכעסים, ומתחים וצריך הסתכלות חיובית על כולם, על בני זוג, וילדים, והורים, ושאר בני משפחה, ושכנים, וידידים, על כולם. רבונו של עולם, תן לי לב שמרגיש את הצער של השני ושמח בהצלחתו. כמו אהרון הכהן שאפילו שהיה בכור, שמח בהצלחתו של משה ובזכותו קיבלנו את הפסוק מתוך הפרשה שהפך לסמל העיניים הטובות "וראך, ושמח בלבו".

 

המשימה של החיים שלנו זה לסגל לעצמנו עין טובה. לא לקנא בשני. לשמוח בהצלחה שלו גם אם לי עצמי יש חסרון או קושי בדבר הזה שהשני מצליח בו. אם תשמח, ה' יתן גם לך. זה נסיון כל כך קשה, בואו לא נשקר את עצמנו, לכולנו יש עדיין עין רעה, קשה לנו לראות שהשני מצליח, שהוא מתקדם הרבה יותר מאיתנו.

 

כמה צריך לבכות לה', ה' מה אני עושה עם העין הרעה שלי, אני כבר לא יכול לקנא יותר, תציל אותי, כבר אין לי כוח לקנאה הזאת, תעזור לי לזכור שאני אגיע אליך לפי הדרך שלי והקצב שאתה קובע לי בלי קשר לשני.

 

עין רעה לא יכולה לסבול שמישהו אחר מצליח, שלמישהו אחר טוב, ישר פוסלים. אבל שוכחים שהפוסל, במומו פוסל. אם אתה אומר: את זה אני לא יכול לסבול, סימן שיש לך את התכונה הגרועה הזו. אם אתה אומר על מישהו משהו לא טוב, סימן שזה נמצא בך.

 

אם אתה מסתכל על החבר שלך בחיוך, באהבה, ומעודד אותו, ומשבח אותו, על המקום, אפילו שהוא כזה קצת רע, הרע פתאום מסתלק ממנו, פתאום הוא מחייך אליך, וזאת בעצם עיקר העבודה שלנו פה.

 

קודם כל תלמד כף זכות על עצמך ואחרי זה יהיה לך את הכוח ללמד זכות על השני. כי אם אתה לא קיים, אז מי יְלָמֵד כף זכות? אם אתה לא שווה, אז בוודאי אתה רואה רק רע אצל השני, כדי להרגיע את עצמך, אבל אם אתה רואה שאתה גם שווה, אם אתה מרומם את עצמך ורואה את הנקודה הנפלאה שבך, מזה תלמד לראות נקודות נפלאות שיש אצל השני ולא תהיה לך עין רעה עליו כי לא ראית בעין רעה את עצמך. אפילו שיש בי עדיין כל מיני מידות רעות, ואנשים אומרים עלי דברים לא טובים, ואני רואה אחרים  טובים ומוצלחים ממני, אני לא חושב  שאני לא שווה. אם אני מבזה את עצמי אני מבזה את צלם אלוקים, את הנשמה האלוקית שה' נתן בי, אין לי שום רשות לבזות אותה. זכיתי להיות כלי, אפילו בטיפה, במשהו קטן ביותר לאור אלוקי שמשתקף בי, זה כלום? זה דבר אדיר.

 

אנחנו עצובים, ולא מרוצים, וקיפחו אותנו, ולא קיבלו אותנו, לשני זה לא קרה ולי זה קרה, ומה יהיה איתי, ואיך זה שלשכן הולך מצויין, הוא עבר לבית חדש ואני כל כמה חודשים עובר דירה, אנחנו שוכחים שיש מישהו למעלה שמנהל פה את הכל וכל פעם שאנחנו מתלוננים, וכועסים, ומרגישים מקופחים, זה כאילו אנחנו אומרים להקב"ה: אתה לא מנהל בסדר את העולם.

 

"איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". אדם יש לו איזה הסתכלות לא נכונה וזה גורם לו שהוא כועס על ה'. אדם כל הזמן מתלונן, כואב לי פה וכואב לי שם וחסר לי זה ואין לי זה. מי אמר שצריך להיות לך? אולי נבראת ככה שבכלל זה לא יהיה לך? אולי זה יזיק לך ח"ו?
אם אדם מסתכל לצדדים אז תמיד תהיה לו עין רעה. כי אם יש לו את זה אז אין לו את זה, ואם יש לו את זה אז אין לו משהו אחר. ואז תמיד יש במי לקנא. כי תמיד חסר לו משהו שיש לאחרים. אבל אם אדם מסתכל אל ה', לא לצדדים, אז שום דבר לא חסר לו ואת כל השפע שהוא מקבל הוא יכול להרעיף על אחרים. כשאדם מסתכל כל הזמן אל ה', אז הוא יסתכל בעין טובה על כל אדם, כי כולם

ילדים של ה'.

 

עין טובה אפשר ללמוד מהצדיק. מה הצדיק עושה? הוא מגלה את הטוב, מגלה  שהמהות של יהודי טובה. גם במשפט קורה אותו דבר. מגיע קצין נוער, מגיעה עובדת סוציאלית, מגיע איזה חבר שמתחיל לרכך את השופט. אני מכיר אותו, הוא עזר לי, הוא איש חסד, מספרים עליו אין סְפוֹר סיפורים והשופט מתרכך, הוא רואה דבר חדש.

 

זאת העין הטובה שהיא שיא החיבור , כמו שעין רעה זה שיא הפירוד. זאת העין הטובה, וכשיש עין טובה ה' נותן שפע בלי סוף.

עין טובה פירושו שהאדם יכול לאהוב את השני איך שהוא, לשמוח איתו, לדון אותו לכף זכות, לזכור שהוא יצור אלוקי. זאת העין שרואה משהו טוב בכל אדם כי אין דבר כזה שאי אפשר למצוא משהו טוב בשני, זאת עבודה לכל החיים, להעביר את זה הלאה, לבנים, לנכדים, להסתכל בעין טובה על כל אחד.

 

כשאתה דן מישהו לכף זכות הוא מרגיש את זה בנשמה שלו גם אם לא אמרת לו מילה. וזה עוזר לו להתגבר על הקשיים שלו כי אם אתה מסתכל עליו בצורה חיובית זה מעודד אותו לראות את הטוב שבו ולהאמין בעצמו. ואם אתה גם אומר לו מילה טובה, זה יכול להיות התחלה של שינוי. כי כשאדם שומע שהוא טוב, הוא יתאמץ להוכיח שזה באמת נכון, שהוא באמת כזה.

 

לכל יהודי ויהודי יש נקודה של יראת שמים מה שאין בחבירו, אחד מתפלל יותר טוב, אחד יש לו יותר קדושה, אחד עושה יותר חסד, אחד יותר למדן, וכשאתה מאמין בכולם, נדבק בכולם, מעריץ את כולם, אתה זוכה לקיים מצוות עשה של "ובו תדבק".

 

צדיקים אמיתיים, יש להם עין טובה על כלל ישראל. כל שמחה של יהודי, זה ממש שמחה של עצמם. כל צער של יהודי, זה הצער שלהם. כמו משה רבינו. בתיה בת פרעה מגיעה לשפת היאור ומגלה שם תיבה עם ילד בוכה. תינוק בן שלושה חודשים בוכה. מה החידוש שהוא בוכה? למה מציינים את זה בכלל, הרי כל ילד קטן בוכה! בפרט כשהוא כבר כמה שעות בלי אמא שלו! ודאי שהוא יבכה! אלא שמשה בכה על צרות ישראל. מהיום שהוא נולד הוא לא הפסיק לבכות ולהתפלל על עם ישראל. (עשרה מאמרות).

 

גם אם מישהו מתייחס אלינו בצורה פוגעת, להמשיך להסתכל עליו באופן חיובי, לא מייד להרחיק אותו, לא מייד להתרחק ממנו, וגם אם לפעמים צריך בכל זאת להתרחק ממישהו, זה לא צריך לגרום לנו לחשוב עליו רע, ולדבר עליו רע, להתרחק ממנו בלב, אסור לנו לחשוב שאנחנו יותר טובים מאחרים. כל יהודי, יש בו משהו שאין בחברו. לכל אחד יש את המשבצת האישית שלו בתוך פסיפס הענק שכלל ישראל שותפים בו. לכל אחד יש את הנקודה המיוחדת שלו בה הוא צדיק.

 

זה מתחיל באנשים הכי קרובים אליך. כמו שיודעים להתחבר לילד עם איזה קושי, כך צריך לדעת להתחבר לבן זוג עם איזה קושי. במקום לראות שהוא לא כזה סימפאטי, הוא לא כזה חכם, הוא לא כזה שיודע לתת מחמאות, הוא לא כזה מבין, הוא לא כזה מתחשב, הוא לא כזה מקשיב, תראה מה הוא כן.

 

אדם יכול להתלונן על הבן / בת זוג, לחשוב שאשתו מאד גרועה. או להתלונן על איזה רבה בחיידר, או על השכנים שגזלו לו את השמש, או על ילד שמקצר לו את החיים, והוא בטוח שהצרה היא בגלל הדבר הזה ואחר כך הוא מגיע לאיזו השגה, לאיזו הבנה, הוא קולט שהצרה נמצאת בתוכו. כי אם היה מסתכל אחרת על החיים, אז פתאום הכל היה נראה לו אחרת וזה בכלל לא הבן/ בת זוג, וזה בכלל לא השכן ולא הילדים, זה הכל העיניים שלו, שכשהן טובות, שכשהן מחפשות את הנקודה הטובה בשני, אז כל החיים נראים אחרת. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. תתרכז בנקודה הקטנה שבה אתה רואה טוב אצל השני, ופתאום תראה שאין רע, שהנקודה הקטנה הזאת זאת המציאות שלו, וכל הדברים הרעים שלו זה קשקושים. ככה תעשה עם השני וככה תעשה עם עצמך. זאת התורה שמקרבת המונים לרבינו. כי אין דבר כזה שאדם הוא כולו רע. כל יהודי יש לו נשמה קדושה, אי אפשר להגיד עליו שהוא חילוני, שהוא קשור רק לחול, שאין לו שום קשר עם הקודש.

 

אהבה זה חובה. אהבת חינם, זה מה שיביא לנו את הגאולה. כי עם ישראל זה דבר אחד. אנחנו לא כל כך מרגישים את זה כי תמיד ישארו עוד נשמות שאיתם קשה לנו, קשה לנו לקבל אותם. אבל הקב"ה הוא אבא של כולם, ואין לנו הפריוילגיה לא לאהוב את השני. צריך להשקיע בזה את כל המאמצים. כי כמה שזה נראה פשוט, זה עדיין קשה, אהבת חברים אצלנו זה עד גבול מסויים, זה בתנאים מסויימים. אבל זה מה שה' רוצה מאיתנו. שנלך בדרכיו. ה' דרכיו חסד, אז גם אני אעשה חסד, ה' אוהב כל יהודי, אז גם רוצה לאהוב כל יהודי. אתה לא יכול להיות דבוק בה' ובאותו זמן לברוח מבני אדם, להראות להם פנים קשות, למחוק בני אדם מהחיים שלך ולחיות עם זה בשלום לאורך שנים כאילו זה בסדר. כל שרוח הבריות נוחה ממנו, רוח המקום נוחה ממנו. כשם שצריך אדם לצאת ידי חובתו מידי שמים, כך צריך לצאת ידי חובתו מידי אדם. אנחנו אומרים כל בוקר בתפילה "לעולם יהיה אדם ירא שמים". קודם תהיה "אדם", רק אחר כך "ירא שמים".

 

התיקון של העולם זה העין הטובה. הגאולה של העולם זה העין הטובה. כשהעיניים טובות אז הכל טוב, אז יש ברכה בחיים, "טוב עין הוא יבורך". כשיש עין טובה ה' נותן שפע בלי סוף.

 

כיצד נבחר משה מושיענו להיות מנהיג? פעם אחת ברח ממנו גדי, עזב את הצאן והתרחק, ורץ אחריו משה כברת דרך עד שהגיע למקום מים. ראה שעמד הגדי לשתות, הבין שהיה צמא וחיפש מים, ואמר: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני הצמא, עייף אתה". הרכיבו על כתפיו והיה מהלך. אמר לו הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך, אתה תנהג את צאני ישראל (שמות רבא). רק אחד כמוך ראוי לרעות את צאני ישראל.

 

עין טובה היא זאת שתוביל לנו את החיים כך שיהיו לנו חיים טובים ונעימים ושמחים ומאושרים וכל פעם שקורה משהו לא טוב, אז נבין שזה בעצם נובע מהעין הלא טובה שלנו, שהסתכלנו לא טוב על העניינים. וצריך אז ללכת קצת הצידה, ולהרהר, לחשוב, מה בעצם קרה פה, עד שנגיע למסקנה שהכל תלוי בנו, בעיניים שלנו, ונצליח לעורר את העין הטובה וככה נוכל להתקדם הלאה והלאה עד שיבוא משיח צידקנו שהוא יפה עיניים וטוב רואי, והוא בזכות העין הטובה שלו זכה למה שזכה.

 

"ישראל אשר בן אתפאר". עם ישראל הוא העם היחידי שה' יכול להתפאר בו. ה' ברא אותנו עם יצר הרע, וכל נקודה קטנה של כל יהודי, שהוא מתגבר על היצר הרע ה' מתפאר בנקודה הזו. זה הכוח של העין הטובה, שמחפשת את הנקודה הטובה שגנוזה בפנים, בעומק הנשמה של הבן אדם, שאפילו לא רואים את זה, שיכולים לחשוב שהוא לא כל כך חיובי, לא כל כך מוצלח, לא כל כך טוב, אבל אצל הקב"ה הוא טוב, אצל הצדיקים הוא טוב, וגם אנחנו צריכים ללמוד את הדרך הזאת איך ללמד זכות על כולם, איך לאהוב את כולם.

 

כשאתה לא מוצא בשני שום דבר טוב, תמשיך לחפש עד שבסוף תמצא, כמו משה רבינו שחיפש את נקודת האור של הלבנה החדשה ולא מצא, ובא הקב"ה ועזר לו ואמר: "כזה ראה וקדש". אתה רואה את הנקודה הקטנה הזו שבקושי רואים אותה? כמה שהיא קטנה היא גדולה, היא נפלאה, תקדש אותה כי היא תפרח ותגדל עד שתהפוך לאור גדול. להסתכל בעין טובה על השני, זה הסוד של החיים, כמו בסיפור הבא:

לא יוצלחית

זה התרחש לפני 24 שנים. ניתן היה למשש את החשמל באוויר. בלובי המלון המרופט, למול גלי הים טרופי הדעת, אשר לא מפסיקים את תאוצת חלום כיבוש היבשה, ישבו להם הממתינים לתחילת הסמינר. רענן ואורנה גביש מתל אביב, רועי ואיילה רימון, ושושי יפתח עדיין רווקה. אט אט עשרות זוגות צעירים אקדמאים פוקדים המלון, על מנת לתהות על קנקנה של היהדות מזוית העין החרדית מחד, אך הפתוחה והמבינה מאידך. הם ידעו כולם, שהפצצה הרוחנית מתקתקת, הם אף שמעו על נפגעי הפצצה הזו, וסקרנות רבה פרצה מתוכם, ועלתה על גדותיה, על מנת לוודא אם אכן מסתתר סוד גדול, אי שם עמוק עמוק בעולם החרדי.

 

"אינני סבור שמישהו יצליח לשכנע אותי לשנות את אורח חיי מן הקצה אל הקצה כפי שזה קרה לכמה מחברי", הצהיר רענן גביש סטאז'ר עריכת דין במשרד חשוב. "יש הפתעות בחיים, ודומני שהצהרות חד משמעיות אינן חכמות. גם אני לא רואה את עצמי מחר חרדי, אבל לא אתפלא אם נובס כאן מבחינה אינטלקטואלית ויתכן שנעשה קצת חשבון נפש" איזן את הדברים רועי רימון כלכלן מתחיל בסניף בנק מרכזי בת"א. "יש לי סימפטיה לחרדים" הודיעה איילה רימון, רואה חשבון מתחילה: "הם אנשים סימפטיים אבל אני לא רואה את עצמי בעוד עשרים שנה נכנסת עם בת חרדית לחופה בבני ברק, זה נשמע לי הזוי למדי. אני אסתפק בהאזנה לדברי החכמים שישמיעו כאן, ותו לא".

 

"נו טוב כולכם כאן צדיקים, אני הגעתי לכאן שלא מרצוני" עדכנה אורנה גביש מורה מקצועית בתיכון יוקרתי: "אילמלא בעלי לחץ לבוא ולשמוע מקרוב, הייתי נשארת בבית, או ממשיכה ללמד כרגיל ולא לוקחת חופשה. אין לי שום ענין אישי בנעשה כאן". שושי יפתח בת ה 30 פערה זוג עינים תמהות "שתהיו בריאים, אתם אנשים משכילים עם תארים, עם ג'ובים חשובים, כל הכבוד. אני אשה פשוטה, באמת אין לי מושג איך הכניסו אותי לסמינר של אקדמאים חוכמולוגים. מאז שאני ילדה אני שלומייזלית, לא יוצלחית. נכשלת במבחנים, מאחרת לאוטובוסים, שוכחת פגישות, לא מרוכזת. בקיצור עד היום לא הצלחתי בשום כלום. חתן? מי יקח אשה כמוני, שבקושי יודעת לקרוא, בקושי לכתוב, נו מילא, מאז שאני קטנה אני מכנה את עצמי, "שושי יפתח טיפוס לא יוצלח". הארבעה חייכו ביבושת עם קורטוב של רחמים. הלא יוצלחית, סגנון דיבורה, לבושה ומעמדה, לא השתלבו היטב עם המעמד וההצלחות של שני הזוגות רימון את גביש. "אבל מה, אני אוהבת דתיים ודת": הדגישה שושי הלא יוצלחית "אולי שם סוף סוף אצליח, מי יודע" . פרצי צחוק קטנים הבליחו להן ברקע. העממיות היתה אומנם חביבה וכובשת, אך בואו נסכים ביננו, שפער מנטלי ואינטלקטואלי ענק, נמתח בין הרווקה הפשוטה לשני הזוגות האקדמאים שבאו להריח יהדות ממרום הצלחתם הצפויה ומעמדם הכלכלי המצוין. מה נאמר ומה נגיד, שושי יפתח המבדחת, הפכה במהלך הסמינר לדמות מרכזית, שמיקדה סביבה צחוק וחיוכים, הומור ללא סוף, ואולי אפילו לעג לא מועט. שאלותיה התמימות, המבולבלות, עוררו פרצי צחוק מביכים בקהל. לכולם היה ברור שהרווקה הנאיבית הזו נחתה כאן בלי כוונה, וצריך לסחוב עמה שבוע לא קל, אז סוחבים.

 

הסמינר הסתיים. הזוג רימון והזוג גביש נפרדו בידידות, איחלו זה לזה הרבה הצלחה בהמשך הדרך. אף אחד מהם לא הכריז על עצמו כחוזר בתשובה בעליל, אם כי אצל הרימונים היו איתותי קבלת עול מלכות שמים, בתדר הנמוך אומנם, אך גם זה משהו. אצל הגבישים נרשמה הבעת פנים נבוכה משהו, אבל שום הצהרה לא נשמעה בסביבתם. מספר חודשים אחר כך עוד נשמרו כמה קשרי טלפון בין הזוגות, עד שהמציאות תבעה כליל את העלמותם בתוך הסער הגדול של החיים. שושי יפתח טיפס לא יוצלח נפרדה מהגבישים והרימונים בהצהרה ברורה "זהו, אני דתייה". יפה מאד.. ולמען הסדר הטוב נציין כאן, ששושי הפכה בשני הבתים לסוג של בדיחה משעשעת, היתה זו דמות עליה גדלו ילדיהם, אלא שברבות השנים הגבישים והרימונים עשו תשובה לעילא, כך שהם ידעו ללקט מדמותה העממית את החן והתום, שיהודי עובד אלוקים כה זקוק לו. אך מה עלה בגורלה של שושי? האם נישאה והקימה בית? האם עשתה תשובה שלמה כפי שהצהירה או שחזרה אל סדר חייה הגלמודים? הגברות גביש את רימון, מפעם לפעם כל אחת במקומה, שאלו את עצמן את השאלה החידתית הזו, אך לא היה להן זמן לברר, ולא היכן לברר, וגם לא חשק לברר.

 

זה למעשה המונולוג של גב' גביש, כפי שרשמתי מפיה לא מכבר. "מה אספר לך, יש לנו בן בכור, מרדכי שמו, חמד של בן ישיבה, ירא שמים, מאיר פנים, שלא מכבר יצא לשידוכין. העניינים התגלגלו יפה מאד. הבחורה שפגש ענתה על שאיפותיו, וכן ההיפך, כך שפחות משבועיים ימים נסגר וורט בשעה טובה ונקבע תאריך הארוסין. השמחה הרקיעה שחקים. 24 שעות לפני האירוסין, אחרי שאורחינו כבר הוזמנו, וקנינו מתנות, השדכן היה על קו הטלפון וקולו היה סדוק: "צר לי, אין לי שום הסבר, הצד של הכלה חוזר בו. אני מבקש סליחה". "התרסקנו , זו מילה פשוטה. שבירת שידוך, אתה יודע, זה סוג של אות קלון ועוד אצל בן בכור שעיני כל נשואות אליו. אף אחד לא נדרש לתת לנו הסברים ברורים, הערפל בבית היה אפלולי וכבד מנשוא, וניתן היה למשש אותו. הבן נשבר, בקושי אחז ראש בלימודים. מבטי חבריו חרצו בו תלמים של כאב. אי, אוי, אי. שבירת שידוך, אומנם לא מהצד שלנו, תמיד מעוררת תהיות וחקירות מביכות.

 

חודש אחר כך החתן הדחוי הודיע, שהוא מקבל על עצמו לקרוא "פרק שירה" 40 יום ברציפות בכותל. סגולה טובה כמובן, אך לא על חשבון הסדרים. אם לא יועיל בוודאי לא יזיק. "חודש לאחר מכן בשעת לילה, מצלצל הטלפון בביתנו: "שלום מדברת גב' ברגמן יש לי הצעת שידוך לבנכם. מעוניינים לשמוע? "בהחלט גב' ברגמן, אך אני חייבת להקדים ולומר לך שנשבר השידוך של בננו, אומנם לא מצידנו, אבל למען הגילוי הנאות אני מניחה את הדברים על השולחן". "כן אני יודעת גביש, יש לי כלה מתאימה". "היא לא תסכים להכיר חתן שבור שידוך". "אל תשאלי גב' גביש, גם אצל הכלה נשבר השידוך, ולא הם ששברו, ולכן כל אחד במקרה שלנו מגיע עם הגיבנת הקטנה הזו, ונקווה שיעלה יפה" כך ברגמן. "כך נמשכה לה השיחה הנעימה, והמנחמת יחסית. העברתי להם מספרי טלפון ופרטים, ושאלתי מי זו הנערה. "שמה רבקה רימון, בוגרת סמינר "מעמקים"... וכיום מורה מצליחה... קחי בבקשה מספרי טלפון לברר על המיועדת" השיבה השדכנית. רימון, רימון, רימון, השם צילצל לי בראש. "רימון זה לא שם של חרדית מבית, נכון גב' ברגמן?" "נכון גברת גביש, אבל דומני שגם גביש זה לא שם חרדי מבית, תקני אותי אם אני טועה". נכון" . והנה המעגל נסגר.

 

הזוגות רימון את גביש נפגשים שוב. מן ההיכרות שבלובי המלון, עד לחופה וקידושין של צאצאיהם. רבקה עם בן גילה, מרדכי רימון. מזל טוב.  כן, ביום הארבעים לקריאת "פרק שירה" נערכו הארוסים. הסגולה הוכיחה את עצמה. תודה להשם. התזמורת מנגנת, בני הישיבה רוקדים "כיצד מרקדים". "הייתי מאד רוצה להכיר את השדכנית גברת ברגמן" אמרה גביש לרימון. "יש לה זכויות רבות בהקמת הבית הזה. אך חוץ משיחה קצרה בטלפון, לא תהיתי עדיין על קנקנה." "היא בהחלט הפתיעה אותי עם ההצעה הזאת. ובכלל, מנין לה המידע המדויק והנקודתי, על שבירת השידוך של שני הצדדים"... תמהה רימון. שתי דקות אחר כך נכנסה פנימה השדכנית שושנה ברגמן. "וואווו אני לא מאמינה" השתאתה רימון. "אם אינני טועה זוהי שושי יפתח, טיפוס לא יוצלח" נדהמה גביש, "הזאת ברגמן?". "מזל טוב, מזל טוב" התחבקה עמן שושי, ובשניים שלושה משפטים סיכמה את מסכת חייה. "חזרתי בתשובה, נישאתי לחוזר בתשובה שהוא תלמיד חכם עצום, ובזכותו גם אני השכלתי והתקדמתי. המומחיות שלי לשדך בני זוג, דווקא עם גיבנת קטנה וכבר שידכתי עשרות זוגות שכאלה... אגב, אחרי שנפרדנו בלובי בית המלון לפני 24 שנים, ליבי אמר לי, שבעתיד עוד ניפגש... למרות שאני לא אקדמאית. אגב, כששוחחתי עמכן בעניין השידוך העדפתי לא לזהות את עצמי. למה? כי אתן מכירות אותי לא בדיוק בזווית שמחמיאה לי, נכון?"

אחרי חצות כשהתפזרה החגיגה, צעדו האמהות המחותנות המאושרות גביש את רימון זו לצד זו עם מבט רציני בעיניהן ומילמלו "לא יאומן, הלא יוצלחית הזו, היא כל כך מוצלחת."

 

 

תפילה

רבונו של עולם, זכה אותי סוף סוף לנקות את הפה מכל גרגיר של לשון הרע ורכילות. כל כך הרבה שנים מדברים על זה, שומעים על זה, מבקשים את זה, וכמעט שום דבר לא זז. זכה אותי אבא להבין שאם יש בדברים שאני אומר משהו שיכול לפגוע בשני, לפגוע בכבודו, משהו בגנותו, אז אסור לי.

 

רבונו של עולם, מתי אני אלמד שאתה מנהיג את העולם במידה כנגד מידה ואם אני מדבר לא טוב על השני, איך אני יכול לבוא בטענות ולהרגיש ממורמר כשמדברים עלי לא טוב? הרי אני במו פי הזמנתי את זה כשדברתי לא טוב על השני?! ואם אני אשמור על פה נקי ולעולם לא אגיד מילה רעה על השני, אז גם עלי לא יגידו שום מילה רעה.

 

רבונו של עולם, איך אני יכול לשפוט את השני? אני יודע מה הוא עובר? מה עבר עליו בחיים? איפה הוא גדל ועם איזה הורים? מתי אני אזכה להאמין שאם אני הייתי במקומו, אז הייתי פי מליון יותר גרוע? ואם הוא היה במקומי, הוא היה פי מליון יותר טוב?!

 

רבונו של עולם, אני רוצה לראות רק טוב, ולחשוב רק טוב, ולדבר רק טוב, ולזכור כל שניה שכולם הם ילדיך ואתה אוהב אותם אהבה אינסופית ואפילו אם הם לא הכי טובים, אתה מחכה שהם יהיו. שיחזרו בתשובה. בדיוק כמו שאתה מחכה שגם אני אעשה תשובה על כל הפגמים שלי.

רבונו של עולם , תן לי פה נקי.

 

שבת שלום,

הרב מנחם אזולאי

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
lawguide
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע