chiddush logo

מעשים טובים זה לא העניין

נכתב על ידי עידו פרידמן, 7/3/2014

 

ב"ה

מעשים טובים זה לא העניין

רגילות הדיבור היא לומר שהתורה דורשת מהאדם מעשים. המעשה היא עיקר תכלית האדם ובתוכו גנוז כל הבניין כולו. משל לדבר קבלן בנייה של ארמון, בביצוע בנית הארמון כלולים גם כל התוכניות החלומות והשיקולים שהקבלן ביצע לפני הבניה, כולם נמצאים מאחורי הקלעים של הארמון ומי שמתבונן בארמון בעצם נוגע גם בהם.

דיבור זה נאמר בעיקר כלפי אנשים שנוטים להסתפק בכוונות טובות או חלומות גדולים אך מתעצלים או מפחדים להוציא אותם לפעול במעשים. לאנשים אלו נאמר – אמנם מחשבה תחילה אך לא לשכוח שגם סוף מעשה. אם לא הוצאתם אל הפועל במעשים את התוכניות שהיו לכם העיקר חסר מן הספר.

אך המתבונן בתנ"ך ימצא מקורות רבים שמעמידים את מרכז הכובד בצורה שונה, והמעשה לא הוא תכלית הכול. (לא נדון בכל המקורות) אם חשבנו עד עתה שהתורה מתיחסת לכוונות ומחשבות כהכנה לקראת המעשים, שהם מה שחשוב באמת. ואפילו אפשר להביא ראיה לגישה שגויה זו "גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה" מכאן אפשר לכאורה להבין שהמדד לטוּב הדברים הוא האם הם יובילו בסופו של דבר למעשים הרצויים. אנחנו נסביר מיד שאין זה כך כלל.

ברצוני לטעון שלדעת התורה אין ערך אובייקטיבי לשום מעשה יהיה מקסים אשר יהיה. גם הכוונה לבדה איננה מספיקה אך היא קרובה יותר לתכלית הכל כפי שנסביר.

מקרה אחד לדוגמא הוא חטא המרגלים והמעפילים שבאו בעקבותיו. לאחר שעשרת המרגלים הוציאו דיבה על ארץ ישראל והצליחו למשוך אחריהם את קהל ישראל, ה' העניש את העם לא להיכנס לארץ עד הדור הבא. העם קלט מכל העניין את המסר של המעשה האובייקטיבי – להיכנס לארץ זה טוב, להישאר במדבר זה רע. והנה הם מחליטים להעפיל לארץ כדי להגשים את המעשה הרצוי. אך מיד מסתבר שלעלות לארץ זה נגד רצון ה'. כיצד יתכן שלפני דקה לעלות לארץ היה מצווה ועכשיו לעלות לארץ זה חטא?.

אלא שתכלית הקול זה שמיעה בקול ה' ולבצע את ה' דורש מאיתנו ברמה הרצונית והמעשית. והרי הדבר מקרא מפורש בשמואל. שאול טוען שהוא קיים את רצון ה' "שמעתי בקול ה'" אך זה לא בדיוק מה שהתבקש, ועונה לו שמואל "החפץ לה' בעולות וזבחים כמשוע בקול ה', הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים" (שמואל א טו,כב). תפקיד האדם הוא לקיים את מה שה' דורש מאיתנו, וזה יבוא לידי ביטוי באופן התנהגותו ובמעשיו. לעיתים ה' דורש דבר אחד ולפעמים דבר אחר. סדר העדיפויות ומה דוחה מה איננו ידוע לנו עד שה' אומר. המעשים אינם בעלי משמעות בפני עצמם אלא כאמצעים לקיים את מה שה' דורש. אפשר לומר יותר מכך, שהמעשים והמצוות הם רק תירוץ כדי שאנחנו נוכל לקיים את התכלית והיא לבחור להקשיב לדברי ה' ולקיים אותם.

בתפארת ישראל בפרק ח מסביר שיש אנשים שחושבים שאם הם ימצאו התאמה בן התורה למדע ולטבע אז הם מעלים את קרנה של התורה. אבל הדבר הוא להיפך כמו שאמרנו מקודם, שאם היה אפשר לזהות את מעלתה של התורה במעבדה ומחקר אז לא הייתה שכל אלוקי אלא שכל אנושי. ואין הבדל בן תורת משה לתורת היחסות חס וחלילה. ולמרות שהמהר"ל אומר שחלק מהדברים הם נכונים, עדיין אין ראוי לעשות כך כי התורה אינה מדע והגיון אנושי. המצוות הן השכל האלוקי, וגם מה שנדמה לאדם שהוא מבין זה רק בשכלו האנושי וזה לא דומה. ראינו שרבן יוחנן בן זכאי משווק את התורה לגויים בצורה הזו, אבל ליהודים מאמינים זה קשקוש.

רואים בכל התורה כולה שמה שהתורה אוסרת היא מתירה במקומות אחרים – עקידת יצחק, תוכחת ישעיה על הקרבנות, אלישע ונאמן, הכרובים במקדש, שעיר לעזאזל, התירה כותלי חזיר בכניסה לארץ, התירה נחירה במדבר לר"ע, ועוד ועוד. מכאן לומדים שאין משמעות טבעית למצוות התורה, כי הם אינן מיוחדות כלל על פי החוק הטבעי, שאם היה כך אז לא היה הבדל בין החוק הטבעי לחוק האלוקי וזה לא יתכן. כיוון שאמרנו שלכל עולם יש סדר משלו, ואם הסדרים היו זהים אז גם העולם הזה והעולם הבא היו זהים. ממילא ברור שלא יתכן שהקודש והחול יהיו שווים. לכן אין טעם לחפש טומאת מת במעבדה, ולא טמטום הלב באכילת שרצים שהתורה בעצמה התירה שרצים מסוימים במקרים מסוימים. ואם זה היה רע בעצמו לא הייתה מתירה דברים רעים. אלא הרוע שיש בהם, הוא כי ה' אמר שאסור וזה פוגע בגילוי הנשמה.

מדוע אנחנו נוטים לחפש את המעשה האובייקטיבי ולא מבינים שזה תלוי ומשתנה במה שה' מצווה ודורש מאיתנו? לדעתי זו נטייה של עבודה זרה ואלילות. כלומר אנחנו מנסים למצוא תוכן קיים אובייקטיבי וקבוע מלבד ה'. מדענים עושים זאת עם הטבע, שמיחסים לטבע תכונות קבועות אובייקטיביות ונצחיות. אנשים בעולם הופכים כוחות לאלילים או רעיונות לנצחיים, ובני אדם מאלילים דמויות חזקות והופכים אותם לאלים. כאשר משהו עושה עלי רושם חזק אני טועה להרגיש קטן ועראי לעומתו. הנטייה האלילית היא להפוך מה שחזק ממני לנצחי, כלומר לקבל את קנה המידה שלי בצורה אובייקטיבית. אם הוא יותר גבוה ממני אז הוא הכי גבוה בעולם, אם הוא חזק ממני אז הוא יכול לשבור כל דבר, אם הוא יותר יציב ממני אז הוא כנראה קבוע ונצחי ואין בו שום חסרון. זה מזכיר ילד שמאליל את אביו והופך אותו לסופר-מן. ובעצם כל אדם שמקבל את נקודת הייחוס שלו בצורה מוחלטת הוא בעצם הופך דברים שגדולים ממנו לנצחיים מבחינה אובייקטיבית – הוא הופך דברים לאלים. כמובן שזה הבל מוחלט שהרי יתכן שאנחנו רואים דבר שנצחי אבל זה רק מקוצר חיינו ואין זה כך בכלל. וכן הלאה, כל האלילים מקבלים את נצחיות מכוח זה שיש אנשים במקדשים את נקודת המבט של עצמם.

אם כן ראינו שהגאווה מייצרת אלילות, אדם שמרוכז כל כך בעצמו עד שמקדש את נקודת המבט שלו, ומחליט שמה שהוא מרגיש רואה וחווה זה קנה המידה המוחלט, אפילו אם זה יהיה קנה המידה רק בעבורו, מיד הוא הופך דברים לקדושים נצחים ואלילים. אדם שמרגיש הזדהות גדולה עם אידאל מסוים יכול עם גישה זו להפוך אותו לתכלית הבריאה, ולהכניס לפה של ה' את האידיאל הזה כאילו אין עוד מלבדו וזה תכלית כל חיינו. גם זה נובע מכך שאדם מקדש את נקוד המבט שלו וממלא מה שהוא רואה זה האמת המוחלטת. האדם האלילי הופך את החיים לעבודה זרה כיוון שהוא קודם כל מאליל את עצמו.

עכשיו אפשר להבין מדוע אנחנו נמשכים למצוא מעשים נכונים, שיהיה תמיד קבועים. כיוון שבעינינו דברים מסוימים בעלי חשיבות ומעשים מסוימים יקרי ערך, אנחנו נוטים לקבוע אותם במסמרים ולהפוך אותם לקדושים מבחינה אובייקטיבית. לעומת זאת הגישה היהודית היא שאין קדוש ואין נצחי מלבד ה', ולכן כל מעשה הוא טוב או רע בתנאי שהוא משמש אמצעי לשמוע לדבר ה' בסיטואציה הנוכחית. לכן ברגעים מסוימים מצווה לעלות לארץ וברגעים מסוימים אסור.

הבנה זו יש בה רבות כדי להקל מעל אנשים את תחושת הקונפליקט והסתירה הפנימית. מצד אחד אני רוצה לעשות דבר שאני אוהב ומצד שני אני רוצה לעשות דבר אחר. אם נזכור שכל המעשים הם חסרי ערך לולא שה' ציווה לעשותם והם משמשים ככלי לקיום רצון ה', אז בקלות נוכל לבטל ערך לכל מה שהתחשק לנו לעשות ולקיים מה שבאמת התורה דורשת או מה שאנחנו מבינים שה' רוצה מאיתנו עכשיו. כל המעשים אפילו הטובים ביותר אינם בווים כלום לולא שהם מהווים אמצעי לבחירה שלנו לשמוע בקול ה'.       

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע