האם גדולי התורה נלכדו בסבך סנוורים.

-------------------------------------------------------

בפרשת ויקהל נדרשת שוב התורה למצוות השבת 

 והיא מתייחסת למצווה זו ברבים :  "דברים"

"אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות"

 ומה הם הדברים ? 

: ראשית לעשות מלאכה בששת הימים

 ואחר כך לשבות ולעשות את השבת..

 והאור הגדול לעניין השבת מצוי דווקא בפרשה הקודמת :

 פרשת  "כי תשא".

שאם ייקלט סוף סוף אור זה יביא הוא מזור לעם הזה.

 ישוב לאחדנו לכלל - גוי אחד בארץ. והדרך תסלל לגאולה השלמה

 האור הוא כנרמז אורה של מצוות השבת .

 גם שם בפרשת כי תשא  מצוות השבת מורכבת משניים :

ראשית : עשיית מלאכה בששת הימים ואחר כך גם מנוחה ושביתה ביום השבת .

 שאין משמעות למנוחה ביום השבת בלוא קיום הרישא של מלאכה בששת הימים.

 והנה בפרשת כי תשא  מופיעה מצוות השבת פעמיים:

 פעם אחת באריכות  בלשון רבים כפנייה לכלל ישראל  בבחינת : "תעשה מלאכה".

 ופעם נוספת בפנייה נוספת לכל יחיד בישראל  המצווה עליו אישית לאמור : 

"ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות .....".

 שוב לצוות גם על כל יחיד  את הציווי הכפול  : גם עבודה וגם שביתה.

 גם ששת ימי המעשה וגם השבת.

 למה חשה התורה צורך להוסיף פעם נוספת ציווי על השבת וכאמור הפעם לכל יחיד מישראל .

 אלא שתורת אמת שניתנה מפי הגבורה, צופה פני כל הדורות וידעה היא :

כי יקום דור אשר יבקש לבטל  את החלק הראשון של מצוות השבת :

של "ששת ימים תעבוד" .

ועוד יגדילו  ויתלו בה בתורה  - משוגה זו... 

ודוק משוגה זו גוררת גם משוגות נוספות וקשות המשסעות ומפלגות את העם הזה.

 והכל כדי בזיון וקצף - לא פחות .

 אז  אולי ירחם עלינו ה' וגדולי תורה אלה יתעוררו הפעם לשעות גם לחוכמת המסכן.

 לזו האמת הזועקת - ולו למען אחדות כלל ישראל וגאולתו.

 משה אהרון