"ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו" (בראשית כח,יב). 'רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עַל יְדֵי שֶׁגִּלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִדְחוּ מִמְּחִצָּתָן קל"ח שָׁנָה. רַבִּי תַּנְחוּמָא הֲוָה מַפִּיק לִשָּׁנָא קָלָא. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: עַל יְדֵי שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ (בראשית יט, יג): "כִּי מַשְׁחִיתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה”. הֵיכָן חָזְרוּ? כָּאן, "עֹלִים וְיֹרְדִים”, עֹלִים וְאַחַר כָּךְ יֹרְדִים' (ב"ר סח,יב). חז"ל דרשו שהמלאכים האלו היו המלאכים שירדו להפוך את סדום, שרמזו בכך שנאמר קודם שהם עולים, הרי שהמלאכים האלו ירדו מקודם ולכן עכשיו היו צריכים לעלות מהארץ, והיכן מצאנו במפורש מלאכים שירדו לעולם? זהו בסדום שבאו ללוט שני המלאכים ("ויבאו שני המלאכים סדמה" וגו' [בראשית יט,א] אחרי שבאו שלושה לאברהם ואחד מהשלושה חזר לשמים). לכן נאמר "מלאכי אלקים" שמיעוט רבים שנים, שזהו שהיו שני מלאכים, והם מלאכים שמגלים את מידת הדין שזהו שם אלקים שמבטא מידת הדין, שזהו שהם הפכו את סדום כעונש ע"פ מידת הדין. לכן גם מתגלה אצל יעקב שהתברר לו מה שהיה נסתר ממנו קודם: “וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" (פס' טז-יז), כעין רמז שעכשיו מתגלה לו שזה שער השמים כמו שראה את המלאכים עולים ויורדים, וזה התגלה לו מה שקודם היה נסתר ממנו, כרמז שמה שראה קשור להסתרה, שזהו שהמלאכים נענשו על שגילו את מה שהיה נסתר – שלא היו צריכים לספר שהם מלאכים שבאו להפוך את סדום אלא רק להוציא את לוט. לכן היה עליהם כעונש שלא ראוי שיעלו מעצמם לשמים, כעין שלא ראוי שיעלו מכח עצמם וידעו מה שנעשה בשמים (ששם הכל נסתר) כיון שגילו את הנסתר, אולם עכשיו שנעשה חיבור גדול בין שמים וארץ, שנעשה סולם קדושה שיכולים לעלות בו ברווח אז גם להם ניתן לעלות בו (שלא עלו מצד עצמם אלא מצד שהיה סולם כללי לעליה); בפרט שכעין נעשה חיבור שמים וארץ ולכן הנסתר שבשמים כעין מחובר לארץ, שיכול להתגלות. בפרט, שבסולם היתה נבואה שנגלה ליעקב מראה המלאכים, וכן נרמז לו על השיעבוד שיהיה בעתיד (ב"ר סח,יג-יד), ולכן באותו מעמד ניתן למלאכים שהתגלו ללוט וסיפרו לו על החורבן הקרב כעין כפרה בזכות מעמד קדוש זה שזכה יעקב לגילוי מלאכים וידיעת הצרות בעתיד. כעין גילוי שה' מרשה לגלות לבני אדם את הצרות שבעתיד, ולא רק לאברהם, שה' גילה לאברהם על חורבן סדום, ונאמר: "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה" וגו' (בראשית יח,יז), שה' גילה דווקא לאברהם ולא לשום אדם אחר בעולם, ולכן היה להם שלא לגלות ללוט; וכאן כיון שה' גילה גם ליעקב, בזה גילה שלא חובה להסתיר מבני אדם, שראוי להם לדעת, ולכן זה כעין נתן כפרה שגילו ללוט אחיינו של אברהם, שכעין שהיה במקצת מקום לגלות לו בשל מעמדו. אולי בנוסף כאן מתגלה החיבור בין שמים לארץ בהקשר לבריחת יעקב מפני עשו הרשע, ולכן כאן מתגלה כמה כח הרשעה חמור ומרע לעולם. לכן כאן מתגלה חשיבות למעשיהם של המלאכים שהפכו את סדום, שביטלו רעה גדולה שיכלה להביא לחורבן גדול יותר בעולם. לכן כאן כשנעשה חיבור לשמים וניתן חשיבות יתרה למעשיהם אז כעין נעשה להם כפרה ויכלו לעלות לשמים. וכן בדומה, בחלום המלאכים רמזו לגלויות: '"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו”. א"ר שמואל בר נחמן: אלו שרי אומות העכו"ם. דא"ר שמואל בר נחמן: מלמד שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעין עוקים ויורד, ושל מדי חמשים ושנים, ושל יון מאה ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה' וכו' (תנחומא "ויצא" סימן ב). והנה הגלויות באו עלינו בשל חטאינו הרבים, והתורה הזהירה מפני זה, והזכירה את סדום ועמורה כחלק מהתוכחה להשפעה למניעת החטאים: “ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ה' בה. גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה וצביים [וצבוים] אשר הפך ה' באפו ובחמתו" (דברים כט-כא-כב). וכן הנביאים הזהירו את ישראל מלחטוא והזכירו את סדום ועמורה כדי שישראל יחזרו בתשובה (לדוגמה: “ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך" [יחזקאל טז,נו]. '"ולא היתה" וגו' – ר"ל: וכי לא זכרת בפיך בעת ממשלתך את השמועה ששמעת מהפיכת סדום? וכאומר: ומדוע א"כ התעבת מהן' [מצודות]). לכן כאן מתחזקת מעלת מעשה המלאכים שהפכו את סדום, שזה משמש כבסיס למניעת חטאים שמביאים לצרות, ולכן בהקשר זה ניתן להם כעין כפרה ולכן אושר להם לחזור בסולם זה שמראה על המלאכים והגלויות. אולי גם המלאכים שעולים ויורדים זהו החלפת מלאכי א"י וחו"ל, כך שמראה שבא"י יש מעלת קדושה מיוחדת, ובזה עלתה זכות המלאכים שהפכו את סדום, שגילו בזה את מעלת א"י, שלכן סדום ועמורה נהפכו בשל מעלת א"י (כמו שמביא הרמב"ן שנחרבו דווקא בשל מעלת א"י: 'ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל' וכו' [רמב"ן; בראשית יט,ה]), לכן כאן שיש גילוי של מעלת קדושת א"י, מתעלה זכות המלאכים ומתכפר להם על מה שגילו (שגילו שבאו להחריב, וההחרבה היא בשל מעלת הארץ, וכאן בסולם יש עניין של גילוי ושל מעלת הארץ). אולי גם המלאכים כאן ראו את מעלת יעקב, את דמותו כבמרכבה (ב”ר סח,יב), שכעין עכשיו נגלה להם מעלתו, והמלאכים של סדום ליוו את יעקב ולכן כעין שהם קשורים עכשיו לגלות את מעלתו, שזו מעלה חשובה בהם, ולכן בזה כעין כופר להם על מה שגילו את מה שלא היו צריכים לגלות (שכיפרו בגילוי זה על הגילוי של סדום). אולי זהו שביב"ע (בפס') מובא על שליווהו ועל גילוי מעלת דמות יעקב: 'וחלם והא סולמא קביע בארעא ורישי(ה) מטי עד צית שמייא והא תרין מלאכיא דאזלו לסדום ואיטרדו מן מחיצתהון מן בגלל דגליין מסטירין דמרי עלמא והוו מיטרדין ואזלין עד זמן דנפק יעקב מבית אבוי והינון לוון יתיה בחיסדא עד ביתאל ובההוא יומא סלקון לשמי מרומא עניין ואמרין איתון חמון יעקב חסידא דאיקונין דיליה קביעא בכורסי יקרא והויתון מתחמדין למיחמי יתיה בכין שאר מלאכיא קדישיא די״י נחתין למסתכלא ביה'.