'א"ל ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי הר סיני? א"ל: הר שנעשו בו נסים לישראל. הר ניסאי מיבעי ליה!. אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל. הר סימנאי מיבעי ליה! א"ל: מ"ט לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה ברי' דרב הונא? דאמרי תרווייהו: מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לעכו"ם עליו. והיינו דאמר ר' יוסי בר' חנינא: ה' שמות יש לו: מדבר צין, שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש, שנתקדשו ישראל עליו. מדבר קדמות, שנתנה קדומה עליו. מדבר פארן, שפרו ורבו עליה ישראל. מדבר סיני, שירדה שנאה לעכו"ם עליו. ומה שמו? חורב שמו' וכו' (שבת פט,א-ב). 'שנאה לעכו"ם – שלא קבלו בו תורה' (רש”י). 'למה נקרא שמו סיני שירדה שנאה לעובדי כוכבים. אין הכוונה שעו”כ נשנאים, דא”כ היינו חורבה, שירדה חורבה לעו”כ! אלא ה”פ: שירדה שנאה דהיינו שהם שונאים אותנו, כדאיתא במדרש: בשביל התורה והמצות שאנו מקיימין הם שונאים אותנו יותר מכל האומות. וכן פירש”י באיכה א' בפסוק “שמעו כי נאנחה אני כי אתה עשית" ע”ש' (עין יעקב). בנ"י קיבלו את התורה בסיני ולכן ירדה שנאה לעולם – לפרש"י זה שנאה לאומות, ולפירוש העין יעקב הכוונה שהאומות שונאות אותנו. בפשטות אפשר ששניהם אמת, שכיון שהאומות נעשו שנואות כיון שישראל קיבלו את התורה ולא הם, לכן בכך שבנ"י קשורים לתו"מ שזהו הבסיס להיותם שנואים מזה עולה אצלם שנאה פנימית נגדנו על שהתורה מתגלה בנו (שמרגישים ברוחניותם את היותם שנואים לה' בורא העולם והמיטיב לעולם). יום ירושלים נחגג לזכר שחרור ירושלים תוך ניסים גדולים שנעשו במלחמת ששת הימים, המלחמה באה בעקבות שהערבים רצו להשמיד אותנו על שהקמנו מדינה יהודית ואנו שולטים בארץ, שזה נראה בשל שבפנימיותם קפצה השנאה על גילוי מהות התורה בישראל, שזה קשור להיותנו שולטים בארץ, שזהו גילוי של שם ה' שמתגלה על ידנו, שתורת ה' אמת וכך ה' מקיים את הבטחותיו שהבטיח לנו (להבדיל מהנוצרים ומוסלמים שטענו שתורת ישראל בטלה כבר); וכן בהיותנו בארץ יש בזה גילוי של תורה בשלמות מהותה, שרק בא"י יש את קיום התורה האמיתי והמהותי, להבדיל מחו"ל שאנו מחוייבים בתורה אבל זה מגילוי של "הציבי לך ציונים" ('ד"א: "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא): "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' [ספרי "עקב", מג]), כך שבשלטוננו בארץ שזהו חיבור גדול של ישראל לארץ, ואף נותן ליהודים לבא לארץ ולהתחבר לתורה, יש גילוי גדול של כח התורה בשלמותה. לכן זה מעלה את שנאת ישראל שלהם, בשל שמרגישים את מעלתנו בקדושה, וממילא את שנאה שבאה עליהם בעקבות כך. לכן במלחמה זו שרבים מצבאות ערב באו להשתתף בה נגדנו, זה מעיד על מעלתנו ועל שנאתם לנו בשל כך. לכן התגלה בעקבות זה שחרור ירושלים שהיא ההמשך של גילוי מתן תורה, שהשכינה עברה מסיני למשכן ומשם למקדש בירושלים, ולכן ביום שחרור ירושלים מתגלה כנגד גילוי הרוחניות הקדושה של המדינה, שיום העצמאות כעין מקביל לפסח – צד השחרור הלאומי, ויום ירושלים מקביל לשבועות – הצד הרוחני שמתגלה בהמשך לשחרור הלאומי, שאז מגיע הגילוי הרוחני שהוא עצמיותנו האמיתית (ראה 'לזמן הזה' אייר, 'מיום העצמאות ליום ירושלים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). נראה שלכן זה התגלה במלחמת ששת הימים, שהמלחמה הזו מרמזת על הצד הרוחני כעין מתן תורה, שלכן זכינו לשחרור ירושלים כרמז להמשכיות של גילוי הר סיני, לכן מתגלה במלחמה זמן של ששה ימים כעין כרמז ליום השישי – ו' סיון; ושחרור ירושלים עצמה נעשה ביום השלישי של המלחמה כעין רמז לחודש סיון (החודש השלישי) שבו היה מתן תורה. ובסיני יש קירבה לעניין ניסים וסימן טוב (שלכן כך רצה בתחילה רב כהנא להסביר), שזהו גם שנעשו לנו ניסים במלחמה, ונעשה לנו סימן טוב, שיצא שמנו הטוב בכל העולם בעקבות כך, וגילוי של מרחבי א"י. שחרור ירושלים היה בשנה ה-י"ט של המדינה, אולי כרמז שנאמר בספרי (שם): 'ד"א: "ואבדתם מהרה" – מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר: ר' יהודה אומר: טובה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"'. שיש חיבור בין א"י והתורה, ששניהם קשורים בגילוי טוב, כיון ששניהם יחד מביאים גילוי של תורה שלמה במהותה. לכן כעין נרמז בגימטריה שזה היה בשנת י"ט למדינה, יט = 'טוב, ב', שזהו גילוי של "טוב" שהתגלה אז בשני הדברים – שזהו בא"י ובגילוי מהות התורה שבארץ; שלכן עלתה שנאתם של הערבים (מגילוי תורה) ופרצה המלחמה ונכבשה הארץ הרחבה, ובתוכה ירושלים כהדגשה לגילוי שלטוננו בארץ והתורה.